בננות - בלוגים / משה יצחקי / סיור מודרך בסטודיו של אלוהים (א)
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

סיור מודרך בסטודיו של אלוהים (א)

 

 


סיור מודרך בסטודיו של אלוהים

פרק א.

ההגדרה המילונית "סטודיו- (לטינית: studium לימוד) אולפן, חדר עבודה של אמן או של אדם העוסק באחד מענפי האמנות". (מילון אבן שושן), מכסה על מערכת של התרחשויות דרמטיות בתוך מרחבים או חללים שונים, בתוכם באים חומרים גולמיים ואנושיים במגע שיש בו מן הארוס היוצר חיים חדשים, רוח חדשה, שפה, ויצירות שהם הנשמה היתרה, המשמעות, הפשר וטעם הקיום. במרחבים אלה רואים את הקולות ושומעים את הדומייה הדקה שלפני צירי הלידה, הכאב, הבכי והשמחה של הלידה. בחלל זה מתחבר היוצר אל הרוח  שמרחפת על פני תהום, כאן, הוא ניצב בודד בפני האלם והחושך, מייחל להתגלות, לאהבה שפרייה יצירה חדשה.

תפישת האל כאמן עליון מופיעה במיתוסים רבים. אלוהים על פי ספר בראשית הוא בורא, יוצר, אמן. הוא אומר, מבדיל, מעצב, תוחם, קורא לדברים בשמם, עושה ומברך על המוגמר. העולם, כולל האדם, נברא בעשרה מאמרות (משנה מסכת אבות פרק ה) היינו אלוהים מתבונן בתוהו, חושב מה חסר לו ומשתמש במלים כדי ליצור את מה שלא קיים, או שהוא קיים במחשבתו ועליו להוציאו מהכוח אל הפועל. לאחר שהכין את כל התפאורה, האביזרים ופריטי המחייה הנחוצים הוא יוצר את האדם. בפעם הראשונה הוא בורא גם אותו במאמר: "ויאמר אלוהים, נעשה אדם" (בראשית א' פס' כו). "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם. בבריאה השנייה בספר בראשית, אלוהים משתמש גם בכפות ידיו: "שכל העולם נברא במאמר של הקב"ה ואדם בכפו" (בתי מדרשות חלק ב – מדרש אותיות רבי עקיבא השלם נוסח ב), ולא רק בכפות ידיו משתמש אלוהים היוצר את האדם מעפר, אלא גם כאמן ניפוח זכוכית או כנגן כלי נשיפה, במיומנות ובהתכוונות הוא משתמש באוויר ריאותיו ובפיו כדי להפיח בו רוח חיים בגולם שיצר מהחומר: וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חיה" ( ספר בראשית פרק ב, פס' ז'). בדרום סודן ישנם שבטים שמאמינים שאלוהים יוצר בני אדם מבוץ, בדרום מזרח אסיה יש מיתוס בריאה המתאר כיצד יצר אלוהים את בני האדם הראשונים מאדמה, ועורר אותם לחיים בנשיפה אל תוך "הנקודה הרכה" בגולגולתם. (מיתולוגיה של עמי העולם, עמ' 22 )
אלוהים יוצר את העולם מתוך התוהו, הוא תוחם את גבולות היש מתוך האין, יוצר מרחבים מוגדרים ומובחנים באין סוף, המרחב הראשוני של היצירה. ייתכן וממד ראשוני זה, בו פועל המתח בין האין ליש, בין ריק למלאות, בין האידיאה להשתקפות שלה, מקום בו קיים דחף תמידי לפרוץ את ממד הזמן והמקום, לבטא את שאינו ניתן לביטוי את "התוהו" ו"הבלי-מה" הוא המרחב המכונן של היצירה.
"וַיִּטַּע יְהֹוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר:" (בראשית פרק ב פס' ח'), אחרי הנטיעה ויצירת האדם חלק מהסטודיו עובר לגן, בתוכו עצי פרי ונוי, שיחים, דשא, בוסתן, ציפורים, דגים, תנים מתנים, ובין אלה האדם כיצור אנוש נותר בודד. אולי בגן צומחת ההשראה הרומנטית והקיומית ליצירת האשה. את חוה יוצרים במרחב עלוותי וערוותי בגן, באזור מועד לפיתוי. קירקגור טוען כי לא הבדידות הייתה המניע אלא השעמום: "האלים השתעממו, ולכן בראו את האדם. האדם השתעמם משום שהיה בודד, ולכן נבראה חוה." ( סרן קירקגור, (תשנ"ח) "מחזור הזריעה" בספר: או או, עמ' 254 ).
לאחר היום השישי משהושלמה מלאכת היצירה ואלוהים שובת ממלאכתו, הופך הגן להיות מרחב מושלם, שלם, אבל ללא  המשך של יצירה, לכאורה הכול נמצא בו, דבר לא חסר, אבל רק משעה שמופיע היצר בדמותו של הנחש המפתה את האשה והיא את האדם, מתעורר הגן לחיים אשר מכילים בתוכם את הברירה והבחירה, את החיים ואת המוות.
ביצירתו "עלמא די" כותב ארי אלון: או שהאל ברא את האדם בצלמו ובדמותו, או שהאדם ברא את האל בצלמו ובדמותו. אין אפשרות אחרת. או שהאל הוא מקור והאדם העתק; או שהאדם הוא מקור והאל העתק" (ארי אלון, (1990), "מי ברא את מי"? בחוברת עלמא די, עמ' כח'.)
מדוע יוצרים בני האדם בתרבויות השונות את דימוי האל כאמן, מדוע האל הוא השתקפותם האנושית במדרגה עליונה? למעשה, הדימוי הזה נותן ליוצר וליצירה האנושיים את הממד האלוהי של היצירה. בריאת עולמות חדשים, כבילת הזמן והתגברות על גורלו, על היותו בן תמותה.   אנו זקוקים לדימוי הזה של הסטודיו האלוהי כדי ללמוד משהו על עצמנו מתוך התבוננות פרספקטיבית על ידי התכנסות ויציאה מעצמנו. ההתבוננות באל המשתנה שבני אדם בראו בעיני רוחם, כל תקופה ואלוהים שלה, יכולה ללמד אותנו משהו על הדינמיקה של יצירה מתחדשת, על תהליכי שימור ושינוי הנחוצים לחיוניותה של שפה של ספרות של אמנות ושל תרבות:
"היהדות איננה רק דת", כותב אדמונד ז'אבס, (מסלולי נדודים, עמ' 11) "אלא מעבר לזה: היא האמונה בספר, האמונה במלה ( בין אם אתה דתי ובין אם לאו) [] בראש וראשונה ניצב הטקסט, הטקסטים הגדולים של המסורת. אבל לטקסטים אלה נוספו פרשנויות, שהן כל התלמוד. ודווקא בפרשנויות אלה היהודי הוא יהודי, משום שכל טקסט נחווה מחדש בהצגת השאלה ונחווה מחדש כמשהו שהיה כאילו עמד היהודי מול משהו שהוא עצמו כותב, כאילו הוא עצמו כתב את הטקסטים האלה [] לשאול את הטקסט פירושו לשאול את עצמך" (שם עמ' 13 ).
בספרות חז"ל נמצא אגדות ומדרשים רבים המתארים את סדנת היצירה, את הסטודיו של אלוהים גם אם אין ביכולתם להגיד היכן מצוי הסטודיו ואיך נראה האמן עצמו: "אפילו חיות הקודש, שטעונות כסא הכבוד, אינן יודעות אי זה מקומו ובאיזה מקום הוא נתון". (מדרש שוחר טוב קג).  
יש אגדות המתארות את החלל הזה כשבעה רקיעים, כמו למשל: "אמר ריש לקיש שבעה רקיעים הם: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות. וילון אינו משמש כלום, אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית; רקיע שבו חמה ולבנה [ ] ערבות שבו צדק ומשפט וצדקה, גנזי חיים, גנזי שלום וגנזי ברכה ושם אופנים ושרפים וחיות קודש ומלאכי השרת וכסא הכבוד" ( בבלי, חגיגה יב, יג:)
ובמקום אחר: "מראות כבודו כעין החשמל, ועטרה נתונה בראשו, וכתר השם המפורש על מצחו, ועיניו משוטטות בכל הארץ, וחציה אש וחציה ברד. מימינו חיים ומשמאלו מוות. ושבט אש בידו ופרוכת פרושה לפניו, ושבעה מלאכים משרתים לפניו, לפנים מן הפרוכת והוא הנקרא פרגוד, והדום רגליו כאש וברד, ותחת כסא כבודו כאבן ספיר, ואש מתלקחת סביבות לכסאו " ( פרקי דרבי אליעזר ד').
מעטים, על פי האגדה הצליחו להיכנס לחלל זה ונותרו שלמים בגופם ובנפשם: ידועות לנו אגדות שאליהו יכול לנוע בין העולמות, לצאת ולהיכנס. עוד ידוע לנו על רבי עקיבא שעוד נדבר בו שנכנס לפרדס ויצא בשלום. (בבלי מסכת חגיגה יד: ). מבין אלה המעטים שהצליחו להיכנס לסטודיו של אלוהים וגם נשארו שם לפרק זמן, כדי ללמוד או להבין את ההתרחשויות בו, ובכך לאפשר לנו הצצה נדירה לעולמו של היוצר ולמעשיו, מעניינת אותי באופן מיוחד דמותו של משה.
בספרות התלמודית והמדרשית מופיעים מספר סיפורים המתארים את עלייתו של משה למרום. באמצעות קורפוס של אגדות המתחילות כולן במשפט: "בשעה שעלה משה למרום", מאפשר לנו המספר החז"לי לעמוד על השתקפויות בין עולם השמימי לארצי, לעמוד על הפער בין משה המקראי למשה של חז"ל, באמצעותם ניתן ללמוד ההיררכיה שניסו לעצב מספרים אלה בעולמם, הסיפורים הללו שנפתחים באופן זהה ממקדים כמובן שאלות של תוכן וצורה סביב דמותו של משה ויחסיו עם אלוהים. 
ובכן גבירותי ורבותי הרשו לי להזמין אתכם בשני הפרקים הבאים לסיור מודרך בעקבות משה בסטודיו של אלוהים הנקרא: מרום.

 

 

35 תגובות

  1. שמחה להצטרף לסיור – רציתי לשאול מהי משמעות המלה וילון אצל חז"ל, האם היא דומה למשמעות שבפינו?

  2. מוישהלה , מעניין מאד, מעורר סקרנות
    קונה מיידית כרטיס לסיור

  3. נושא מרתק, מוישלה.
    קווים משותפים בין בריאה, יצירה ואמנות ברורים. לא נגזים אם נומר שמקורם אחד – אלוהי. יש גם יחס הסטורי דומה בולט בתרבויות רבות. ויש גם הגדרה סופית לאמן גדול – אלוהי. נראה לי שתהליך הבריאה לא מסתיים לעולם, לפחות לא בפרספקטיבה היסטורית הניתנת לתפיסה אנושית ומדעית אפילו. בריאה היא טבעו של האלוהים והאדם כי 'בצלם' וכוי. אך אין שפה אנושית יכולה, לכן באה מטפורה, שירה, שוב אותה אמנות ראשיתית. תאור הבריאה במקורות כל-כולו מטפורה אחת גדולה ולא כל-כך מפורטת. רק מטפורה. כל נסיון של פשט כאן יהיה כישלון ובילבול, כי לא ניתן להפוך זאת למציאות חומרית אפילו בדמיון. מתן הגדרות מדוייקות יותר מעבר למטפורה תמיד יהיה אחיזת עיניים או מטפורה נוספת. רק שירה או כל אמנות גבוהה אחרת יכולים לקרב אותנו מעבר לשמות וצורות מוגבלות אלה.
    כמה הרהורים בעקבותיך, מוישלה…

    • תודה גרא, ממשיך בעקבות הרהוריך, היכולת לתת מילים לחוויות, לצייר את מה שהוא מעבר ליכולת שלנו להביע, הוא מעשה בריאה, ובמובן זה היא לא תסתיים לעולם. זו הנשמה היתרה, הנשימה היתרה של הקיום.

  4. איריט קובליו

    איריס מזמינה את כל מי שמשה בנפשו (משה מייצג עבורה אומץ ופתיחות הלב וסקרנות של ילד- יותר מאשר נבחרות בלעדית) לבוא ולהכנס למסע הרפתקאות בסטודיו שלה.

    מאמר מרתק כתבת מוישלה, מחכה להמשך ובטוחה שבהמשך יפתחו עוד כמה מגירות עם הפתעות של יצירות אלוהיות

    • תודה איריס, מתוך היכרות עם כמה מיצירות הסטודיו שלך, אני בהחלט ממליץ להיענות להזמנה.
      המשך יבוא ויש גם הפתעות במגירות

  5. ממשה עד משה לא היה כ.. מצטרפת למסע המרתק הזה

  6. מוישלה, האל האומן אכן קיים במסורות רבות מאוד (הראשונה המתועדת, כמדומני, היא זו המצרית), אבל בדת היהודית ישנו גם המתח המוזר שבין המסורת הפגאנית של הדת העברית לבין היהדות שירשה אותה, ובין המיתוס לבין החזיונות המיסטיים.
    עונג של סיור. מצטרף.

    • אכן אמיר, לצערי מרבית אלה הקרויים יהודים אינם מכירים את המסורת הפגאנית, את החזיונות ואת המרחב היצירתי שיכול היה היה להוות קורת גג וקרקע פוריה לקיום עשיר מגוון ופלורליסטי. הצטרפותך מתקבלת בברכה ובתודה

  7. תודה על רשות הכניסה, משה,ואם אפשר משהו על מצבי הרוח של היוצר.

  8. מצטרף לסיור בשמחה.
    אפשר להוסיף (לטובת מירי פליישר) שהמילה "יוצר" שמורה במקרא לאיש החמר, הקדר.

    • גיורא, התוספת מתקבלת בברכה. בכלל בסיור הזה, התוספות, רש"י ואחרים רצויים מאד.

  9. מירי פליישר

    מוישלה
    גם אני גם אני
    יהיו גם איזכורים קבליים?
    חנוך ?
    אם לא לא נורא. אני אצלך לומדת.

    • בטח שגם את מירי:)
      יהיו איזכורים והנוסעים בהחלט מוזמנים להוסיף על שלי.
      ואני אלמד אצלך

  10. כן, משה. הבא לנו את משה. רשמתי לפניי שגם רבי עקיבא הובטח. ומה באשר לאליהו, שיכול לנוע בין העולמות?
    אל ייפקד מקומו.

    קראתי את הפוסט שלך, משה, בשבתי על הכסא. ואש מתלקחת סביבות לו.
    :)

  11. היי משה,
    חתיכת סטודיו וחתיכת סיור. אשמח להצטרף כי נראה לי הולך להיות מאוד מעניין שם, שלא לומר מרומם…
    עניין ההררכייה, צבאות השמיים, המלאכים, הנשמות, מקבל מורכבות מאוד גדולה, מפותלת ומדוקדקת במיוחד. כמדומני מאז ישעיהו ונבואת השרף שלו ניתן האות לעיסוק בעניין, שהתגבר בכתבים הקבליים, כמובן.
    לא סתם השפה והאותיות תופסות מקום נכבד ביצירתו של אלוהים, שחוזרת אל ספר בראשית. הרי זה באמת מפליא שאלוהים בורא באמירה, ולא בעשייה כמתבקש. משום כך גם ברור שהיחס בין שפה לעולם הוא אחר ביהדות, בייחוד בספרות העוסקת ב"מעשה בראשית". "ספר יצירה" הוא אחת הדוגמאות התשתיתיות ביותר לכך.
    מחכה להמשך. חן.

    • תודה חן על תגובתך המאירה, אכן למילה, לאותיות לשפה יש מעמד מיוחד במינו, גם בגלל המגבלה-האיסור: "לא תעשה לך פסל ומסכה" וגם בגלל, כמו שכותב אדמונד ז'אבס ואחרים שמולדתו של היהודי הוא הטקסט.
      שמח על הצטרפותך למסע ובהחלט מזמין הארות ותוספות

  12. טובה גרטנר

    היי מוישלה
    מרתק, איך הגעת לחשוב על זה?
    איזה ידע, ו עומק
    להתראות טובה

    • טובה יקרה, לשאלתך: כששומעים שיר וביצוע שלך, כשרואים ציור חודר לנשמה, כשקוראים שיר או סיפור מטלטלים או מרוממים, מתחילים לחשוב על הקשר שבין העולמות והיקומים, ועל מקורות ההשראה, החלום וכו'
      ולפעמים אני סתם מגיע למחשבות ולמקומות מוזרים כאלה.
      תודה לך

      • מעניין הקשר המשמעותי בין המושגים
        אמונה – אמנות – אמת
        אמנה – אימון – אמינות

        העברית שפה גאונית שנבראה בצלם בסטודיו אלוהי

        משה הביא לאנושות , את 10 הדיברות
        שהם התמצית החשובה של אמת ואמונה
        המפוסלות באבן כאמנות נצחית

        • הצצתי וניפגעתי. מצטרפת לסיור בשמחה וסקרנות.

          • אורה יקרה, את יודעת שהמילה פגיעה היא גם פגישה, ובמשמעות זו אני רוצה להבין את הציץ ונפגע, ולא במשמעות המיוחסת לבן זומא שהציץ בפרדס ונפגע, בכל מקרה הצטרפותך ברוכה ומשמחת

          • מוישלה, הצצתי וניפגעתי – כמובן במשמע ניפגשתי בנושא מענין, שגם אותי מתמיד העסיק, אז כמובן שאבוא לפגישה הבאה.

        • העברית בהחלט שפה מיוחדת היוצרת ובוראת הוויה, קשרי קשרים והקשרים.

          • מסכימה עם קביעתך על ההקשרים המעניינים
            של העברית לשון הקודש בעלת הכנפיים
            ולשון החול בעלת השורשים
            ההתחדשות של השפה העברית היא נס
            של תחייה מחודשת

          • גם לקודש וגם לחול מיכל, יש כנפיים ויש שורשים. הן ניזונות זו מזו, מפרנסות זו את זו, קשורות לזו

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי