בננות - בלוגים / משה יצחקי / על הניסים ועל הנפלאות, אלה תולדות
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

על הניסים ועל הנפלאות, אלה תולדות

 

 

לפני מספר ימים נסעתי לארץ הורי. אני עושה זאת סמוך לאחר שהם מופיעים בחלומותי, כאילו אומרים לי, מזמן לא דיברנו. בוא, הם מבקשים ואני בא, מה שלא עשיתי מספיק בחיי. בשנים האחרונות אני נוהג לפקוד אותם בארצם, כאמור, או לאחר שאני חולם אותם, או כדי לספר להם משהו משמעותי שאירע בחיי. לא יודע איך זה אצלכם, אבל אצלנו, לאחר מותם, אני משוחח אתם על רגעים מכוננים ומשמעותיים יותר מאשר שוחחתי אתם על חיי בחייהם, והם מתגלים כפי שלא התגלו מעולם בחייהם.
שני אירועים הוליכו אותי אליהם לפני מספר ימים: ספר חדש 'זמן טרופות' יצירה משותפת של איריס קובליו ושלי ראתה אור. הרגשתי שזה אירוע שאני חייב לשתף אותם, במיוחד לאור העובדה שבספר מוקדשים להם כמה שירים וציורים שסיפרתי להם עליהם בתהליך כתיבת הספר. כמה לילות לאחר שהספר היה בידי, אמי הופיעה בחלומי.
 
נסעתי דרך יערות מנשה, עברתי דרך דלית אל כרמל, יערות הכרמל ובית אורן. התפאורה והתאורה התאימו למסע כמו במחזה שרק מחזאי ובמאי היקום יכולים לברוא. והגשם שירד אז לפרקים ויורד עכשיו ושוטף, מרחיב את בית החזה לקריאה  אהה-נס ומכין את גלגל העין וארובתה לדמעה.      
 

חג אורים שמח!

אלה תולדות
 
 
אֶבֶן חֶבְרוֹן: הַר, מְעָרָה, סֶלַע,
מַחְצָבָה, מַצֵּבָה מַכְפֵּלָה, שְׁנֵי לוּחוֹת
שַׁיִשׁ טָהוֹר, בּוֹר אָבִי וְאִמִּי. אֲנִי
אַחֵר, מְחַפֵּשׂ צִנּוֹר, פּוֹתֵחַ בֶּרֶז
רוֹאֶה מַיִם, אוֹמֵר מַיִם, מִתְעַטֵּף
וְשׁוֹטֵף אֲבַק קַיִץ לְהַבְלִיט
אוֹתִיּוֹת עוֹפֶרֶת, שֶׁנִּטְבְּעוּ
בְּשִׁבְרֵי לוּחוֹת.
נוֹטֵעַ נְטִיעָה וְרוֹאֶה
הָהָר הַר, הַמְּעָרָה מְעָרָה,
הַסֶּלַע סֶלַע, הַמַּחְצָבָה מַחְצָבָה
הַמַּכְפֵּלָה מַכְפֵּלָה, אִמִּי וְאָבִי,
מֵעֲלֵיהֶם שְׁנֵי לוּחוֹת וְאוֹתִיּוֹת
עוֹפֶרֶת שֶׁלֹּא יָעוּפוּ. אֲבָל הֵן פּוֹרְחוֹת
בָּאֲוִיר וְנִנְעָצוֹת בְּגוּף
הָאֶבֶן אוֹת, אוֹת
גּוּפִי

מתוך: נהרות נשאו קולם, הקיבוץ המאוחד 2009

 

 

54 תגובות

  1. מירי פליישר

    שיר מצויין ושאתה מצלם נהדר כבר ראינו. הייתי בוחרת רק שלושה. אני את שלי בחרתי…:)

    • תודה מירי, שמח שמצאת את שלש התמונות שלך. אשמח לשמוע מה בחרת. לי הרצף הזה היה משמעותי לא רק מבחינה אמנותית, אלא גם תהליכית -נפשית. למען האמת היו לי עוד כמה שהחלטתי בצער, בגלל העומס שאת רומזת עליו לוותר.

      • מירי פליישר

        במחשבה שנייה מכיון שלקח לי זמן להבין מהי ארץ האבות, אני חושבת שהרצף כן חשוב להשהייה ותאור הדרך. ייתכן שיותר משלוש פשוט בשביל לבחור בחירה אמנותית מהם הצילומים הטובים ביותר. זוהי בחירה אכזרית כי היא מעדיפה אמנות על טראפיה אבל מדגישה יותר בסופו של דבר את הדרך בהי לייטס.

        • מירי, התמונה אחרונה מצביע במפורש היכן מצויה עכשיו ארץ ההורים. הגבול בין אמנות לתראפיה לא תמיד ברור לי. ובמקרה של צילומים אלה – שכמובן לא אסביר מעבר למה שכבר כתבתי, רק ארמוז שבכל אחת מהתמונות הראשונות יש לעמודי החשמל ולחוטים משמעות מיוחדת בשבילי, בעיקר בגלל חלום שהזכרתי, וכן, במיוחד בימים אלה ימי החנוכה – ואני מקווה שמעבר לנקודה האישית שלי כל צופה יכול לראות בהם את המיית לבו והדהודו. תודה בכל אופן וחג שמח!

          • מירי פליישר

            ברור שהתמונה האחרונה. מה לעשות לפעמים לוקח זמן להבין . ומשהבנתי ראיתי .
            גם הצבעוניות הכמעט מונוכרומית מוסיפה לחלומיות של המסע. ומנגד האור ! חגיגה של אור עז ביותר. ניסי.
            חג שמח מוישלה! והצלחה לספר המיוחד שלכם! כל כך הרבה אהבה הוא קיבל מכם , מקווה שגם מאיתנו בקרוב!

          • תודה מירי, הוא בהחלט ראוי לאהבה והוא גם יחזיר לאוהביו כפל כפליים:)

  2. משה, שבוע טוב. פוסט מרגש על ההורים. צילומים יפים מאוד ובסוף השיר שהוא חזק מאוד. אני מאוד אוהב את הקצב המנייתי הכביכול לקוני שלו, המחזק את התאפקות-הרגש. זוכר אני שאהבתיו בקוראי את הספר בפעם הראשונה. והצירוף "אותיות פורחות" תמיד עושה לי את זה, על אחת כמה וכמה בהקשר ברזלי עופרתי מרגש שכזה. חג שמח.

  3. האותיות הפורחות לזכרון ההורים והצלומים בהם השמיים פתוחים ומובילים אותך למפגש ריגשו אותי. בהצלחה עם הספר המיוחד במינו!!!

  4. רונית בר-לביא

    משה, כל זה יחד ולחוד, מצמרר.
    "ארץ הוריך",
    הצילומים נוראי ההוד,
    והשיר, ננעץ בלב.

    • תודה רונית יקרה, דווקא הכניסה הזו, לארץ הזו, מאפשרת לראות בפרופורציה את מה שבין החיים ובתוכם לבין המוות ולראות את ערכה העצום של האהבה והיצירה. וכשאצלי ננעץ משהו, אני הולך ללה בהמייה למשל ועם כוסית קוניאק או בנדיקטין או יין אדום הוא נשלף בחיוך:)

  5. השיר "אלה תולדות" מצוין. לצד אלה תולדות אתה נוקב בדברים בשפה יובשנית לכאורה אבל כמה עוצמתי הקצב הנספח להם. והטון. נוקב, כבר אמרתי.

    ובהצלחה לך ולאיריס עם הספר החדש!

    • רונית סעדון

      לאיזה שיתוף פעולה מופלא של הטבע זכית.
      שמיים מדהימים ביופים. זיהיתי את העץ בדרך אל ביתי.
      אהבתי את ההתקדשות בבית הקברות.
      וכמו בעוד הרבה שירים אחרים שלך- בשורות האחרונות כבר הכל נטמע, כמו האותיות שננעצות בבשר, והחויה שלמה.

      חג שמח, מלא באור ואהבה רבה.

      • תודה רונית יקרה ומאירה. הכביש הזה שאת נוסעת לביתך הוא אחד הכבישים היפים בארץ ובעולם. ועל המנעד הזה של בין יופיים של הטבע והחיים לבין ארץ המתים אנחנו עוברים, חוקרים, טועמים מתבלבלים, מתפעמים, נופלים ושוב קמים. שמח שהארת לי עוד משהו על שירי.
        חג שמח ומואר ואוהב גם לך

    • ועל כך נאמר יקוב השיר את ההר והאבן ואם יצאו ממנו מים דייני:))
      תודה לך שחר גם על איחולי ההצלחה לספר- יש לו פוטנציאל כמו שאומרים המורים:))

  6. שיר מרגש והתצלומים גם
    מרגש המסע פנימה אל ארץ האבות שאותיות לוחותיהם נעוצות בגוף הדובר. הדיאלוג עם האבות נמשך לנצח אינו מותנה בזמן ובמקום
    אהבתי

  7. תמי כץ לוריא

    משה,

    יפיפה. השיר, הצילום, האוירה. שיהיה חג שמח

    • תמי, המון תודות. חג שמח ומואר גם לך. ושוב בהצלחה עם ניסוי הכלים, והמטריה לשניים או לשלשה.

  8. איריס אליה

    משה יקר, התרגשתי עד דמעות.גם בגלל העצים האלה שלך שלי, והשמיים האלה שלך שלי, וצלעות ההרים האלה שלך שלי.אני הכי מתגעגעת אליהם בעולם. אבל בעיקר בגלל המסע הזה, לאבא ואמא.
    צרף את הדמעות שלי לגשם השוטף שלך.

    • איריס אליה

      ומרוב התרגשות לא הגבתי על השיר.מרגש מרגש.

    • איריס אליה היקרה, נאמר במקורותינו כי כל השערים ננעלו חוץ משערי תפילה ושערה דמעה של אשה, ודמעתך והתרגשותך המדבקת פתחו שערי שם-מים.
      השלי שלך הזכיר לי משנה במסכת אבות:
      האומר "שלי שלי, ושלך שלך" – זו מידה בינונית; ויש אומרין, זו מידת סדום.
      "שלי שלך, ושלך שלי" – עם הארץ.
      "שלי שלך, ושלך שלך" – חסיד.
      "שלי שלי, ושלך שלי" – רשע [משנה, אבות ה:יג].
      טוב לי כרגע להיות איתך עם הארץ:)
      תודה-תודה מאד

      • איזו תגובה יפה, מוישלה
        וכל כך מעשירה

        • תודה חנה, יש לי עוד כברת דרך להגיע לעושר תגובותייך. נהנה מכך בין בדיקת עבודה לשנייה וכשיש מעט זמן ויש הדהודים – אני מתענג על דיאלוג מסוג זה. וכמו שנאמר: זה נהנה וזה לא חסר:)

      • איריס אליה

        והנה הצלחת להכפיל את התרגשותי. אם כי נראה לי שנטית לי חסד והקלת עמדי, איש יקר, יען כי למיטב הבנתי, אני ברשעים. שלוש פעמים כתבתי לך, שלך שלי, וכשכבר אמרתי סוף סוף, שלי שלך, הרי כיוונתי לדמעות…
        ניחא.בכל מקרה אני מייחלת ליום בו תהה חוכמתך חוכמתי.
        והפוסט מממשיך לרגש גם בקריאה החמישית.אז ככה, שגם תוכפלנה הברכות להצלחתכם.

        • איריס במיוחד בחנוכה יש לי נטייה לכף זכות וחסד, כף אבקת סוכר, כף קליפת לימון מגוררת הטארט טארטן והדמעות עלי:)

  9. מוישהלה יקר
    איך הובלת אותנו ל"ארץ הורייך" בדרך מרגשת ומיוחדת. אין שמיים יפים יותר מהשמיים של עמק זבולון , ואיזור הכרמל
    והצילומים שלך מוכיחים זאת.
    הספר מרהיב ביופיו ובתכניו
    מאחלת לך ולאיריס הצלחה גדולה

    • תודה ריקי יקרה מאד, נסעתי וצילמתי:)) והחלטתי לקחת אתכם אתי, שמח שהצטרפת למסעי. (אגב, בצילומים, שמי עמק יזרעאל-שמי הרי מנשה והרי הכרמל – אבל גם זבולון יפה אין מה לתגיד)
      ווהמון תודות על איחולייך לספר, באופן סוב-או-בייקטיבי אני חושב שהוא ראוי להם:)

  10. יפים הצילומים מוישלה, והשיר חזק. "שני לוחות" של מצבה הופכים פה גם ללוחות ברית, שדיברותיה מטחי עופרת.

    • תודה אמיר, כן, הזיקה בין הלוחות האלה והאלה – וברקע אותיות העופרת ביניהן כבד את אביך ואמך והאותיות המתעופפות ומוטחות וננעצות, והשאלות הבלתי פתורות הן לב העניין, לב בשר ודם העומד מול לב אבן חברון מתוכה מהדהדים קולות, אבות ואמהות.

  11. גיורא פישר

    השיר בנוי כשיר-שור אסוציטטיבי שכל חפץ גורר בו מילה הגוררת מילה המתחרזת בחרוז פנימי הגוררת מקור ספרותי יהודי.
    רצף כזה מתאים כאן כי הוא אופייני למצב מהורהר כשנמצאים בכניסה לארץ אותה ביקרת.

    • תודה גיורא, השרשור לא רק אסוציאטיבי אלא גם קונוטיבי, אהבתי את מקף ההפרדה בין שיר לשור. לימין שיר לשמאל שור או להפך – וביניהם הרהור. הכניסה לארץ הזו אפשרית יותר ככה.

  12. לבנה מושון

    ורוח אלוהים ריחפה בשמיים מעל, וירדה לבקר ולחזק ולחבק כל אות ואות שנחצבה באבן, בדף ובגוף הכותב את אלה תולדות.

  13. איריס קובליו

    צילמת את העננים כמו שהם הם הוריך, המהות התמצית הלינק ששולחים אליך, מארץ הכביכול שיש שלהם. אמא רואה הכל, אבא שולח זרועות, מכוניתך גולשת בנתיבים מסתוריים של היותך בנם האילם לפעמים, המבקש לספר את שאי אפשר במילים של החיים. הצילומים סוחפים ומזמינים. פוסט יפה ומרגש.

    • תודה איריס, ראית אפילו יותר ממה שאני ראיתי, ויותר מאשר העננים הייתה בשבילי משמעות מפעימה למפגש שבין עמודי וחוטי החשמל לבין העננים. וקלעת באופן מדוייק לחווית המפגש הנע בין הצפה לאלם
      קבלי ט אותיות פורחות:)

  14. סן פרנסיסקו על המים

    אחח… אולי יעשה לי נס נפלא ואתור בחופשת החנוכה (כריסטמס במקומותינו) ביערות מנשה, דלית אל כרמל, יערות הכרמל ובית אורן.
    גלגל העין וארובתה כבר מוכנים אצלי.

    • סן פרנסיסקו, האירוח וטיפות העיניים עלי.
      חג חנוכה שמח!
      מסור לחוגגים Merry Christmas

  15. חני שטרנברג

    מוישהל'ה,
    מגיבה קצת באיחור, אבל באינטרנט הרי אין מוקדם ומאוחר… כמו בתנ"ך…מאוד מדבר אליי השיר הזה ואפילו מתנגן. אם אני לא טועה זה אחד השירים שלך שטובה הלחינה.
    גם הצילומים מאוד יפים. האור הזה שבוקע מהעננים ויורד אל הדרך המובילה לבית הקברות.
    יש משהו בצילום שמזכיר כתיבת שיר – לכידת הרגע – רק שבשיר ממשיכים עוד לטפל. ובעצם במידה מסויימת גם בצילומים. חושבים מה לבחור ואיך לסדר.
    חג אורים שמח:)

    • חני, נכון אין מוקדם ומאוחר, ומוטב מאוחר באשר בכל לא:) תודה לך והמשך חג אור שמח וכתמי אור משובבי לב ועין

  16. פוסט יפה משה, עברתי עליו לפני מס' ימים ברפרוף, כי בחנוכה הזה, יותר מידי אנשים אהובים חלו ואושפזו.

    אני משערת שכשמדובר בהורים, האבנים נוגעות בשמים.
    כמו בצילום.

    גם לי הופיעו בחלום, אהובים שנפטרו.

    שנים.

    אחת ממש צעקה. מסרה לי משהו.

    עם השני דברתי דרך ספר תהילים, ואז אבד הקשר והזכרון עומעם ,והוקל לי.

    אולי מצא מנוח.

    ולפני יומיים פתאום הזכיר לי את קיומו, כשהודבק לנו טופס עם שמו כחייב. ( פתק שמודבק מעל תיבות דואר).

    זאת הייתה טעות.

    אבל אני חשתי שהיה כאן דיבור איתי.

    סיפור ארוך מאד.

    אני משערת שגם אמירת הקדיש היא קשר.

    חג- מואר.

    • מדהים אביטל איך אנחנו מדברים עם ישויות יקרות ואחרות לפעמים פחות, דרך החלומות – התיאור שלך מרתק
      תודה והמשך חג מואר לך וליקירייך

  17. משה, מזל טוב לספר (יפהפה!) שהוא למעשה הפעם לפחות, הסיבה להליכה לארץ האבות (שאצלי היה נקרא אחרת, אם אני מתייחסת רק לתחנה האחרונה)
    ראיתי ניגוד בין הצילומים והשיר חזק מאוד. בהליכה יש ממש דריכה, כבדות (מרגישה אותה במילים הכפולות) ובצילומים את השמיימי, אלוהי, רוחני.
    צילומים מלאי הדר. קרני שמש כאלה מבצבצות מזכירות לי תמיד "רוח אלוהים מרחפת על …", מין מעשי בריאה.
    ובסוף הייתי אומרת שהלוואי גם עלי קשר הורים ילדים כזה!

    • תודה לוסי, שמח שהספר חשף את יופיו בפנייך. וברגישותך הרבה ועינך החדה הבחנת בניגודיות שביקשתי להראות בין השיר לצילומים – הניגוד קיים גם מנקודת מבטי גם בצילומים עצמם. ובעניין ההורים – כפי שכבר כתבתי – לצערי – או שמא כך דרכו של עולם – רק אחר מותם אני מגיע לתובנות עומק ולראייה צלולה יותר של מערכת היחסים
      המשך חג חנוכה מואר ושמח

  18. אילן ברקוביץ'

    שלום משה. אין לי מושג מה קרה לפוסט הפולמוס שהעלית והורדת, אך ברור לי כי הדברים יצאו מכלל שליטה.

    אני לוקח אחריות על כך. כנראה שבלתי אפשרי לנהל שיח רציני וענייני במקום כגון זה. אני מקווה שתהיה לנו הזדמנות אחרת לעשות זאת ומאחל לך המשך הצלחה בדרכך ורק בריאות.

    כאמור, אשמח לקבל את ספרך החדש, "זמן טרופות". כמו כן כדאי שתקרא את רשימתי "הזמנה לקפה" ואם תרצה, אתה בהחלט מוזמן להיענות לקריאה ולבוא. שם נהיה רק שנינו ונשוחח בנחת.

    כל טוב לך, מאילן.

  19. מוישהל'ה ,תולדותיך באותיות שנטבעו בלוחות.
    שני הלוחות מזכירים לי כמובן בספר שמות ודברים
    את לוחות הברית עם עשרת הדברות שירדו מהר סיני בידיו של משה. בשירך "אלה תולדות" אתה משה שמסיר
    את האבק מהאותיות החקוקות שלא פרחו באויר
    הן מעופרת יצוקה כמו חומר הסביבון של חנוכה.
    ברור מהיחס שלך אל זכרון ההורים
    שרשום שם בגוף האבן "כבד את אביך ואת אימך".
    הצילומים שצירפת
    מרהיבים,שעת ערביים בין אור לחשיכה.

השאר תגובה ל מירי פליישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי