ברכות חמות
לאריה סיון זוכה בפרס ישראל לשירה לשנת תש"ע אני מרגישה חיבור מיוחד לשירים שלו, ושמחה שזכה סוף סוף בפרס שהוא ראוי לו, המשורר הצנוע הזה.
לאריה סיון זוכה בפרס ישראל לשירה לשנת תש"ע אני מרגישה חיבור מיוחד לשירים שלו, ושמחה שזכה סוף סוף בפרס שהוא ראוי לו, המשורר הצנוע הזה.
תל-אביב בשנות הארבעים הראשונות /אריה סיון
אֲנִי, הַיֶּלֶד שֶׁאוּלַי יָמוּת בְּעַד אַרְצוֹ, נִמְצָא בַּסִּפְרִיָּה שֶׁלאַקִסֶלִרוֹד, בְּאַלֶנְבִּי אַחֲרֵי בִּנְיַן הַשַּׁיִשׁ הַיָּרֹק: שְׁנֵי חֲדָרִים, הָמוֹן סְפָרִים וּבַכְּנִיסָה יוֹשֵׁב לוֹ הַסַּפְרָן וְאוֹמֵר לַיְּלָדִים שֶׁמְּבַקְּשִׁים סְפָרִים עַל גִּבּוֹרִים, עִם מֶתַח וְהַרְפַּתְקָאוֹת, – לֹא רַקטַרְזָן, יֶלֶד, לֹא ז'וּל וֶרְן וַאֲפִלּוּ לֹא סֶנְקִבִיץ' שֶׁל "בַּיְּשִׁימוֹן וּבָעֲרָבָה". קַח אֶת "זִכְרוֹנוֹת לְבֵית דָּוִד", הֵם יִמְתְּחוּ אוֹתְךָ לְאֹרֶךְ הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל עַמְּךָ, הֵם יְחַבְּרוּ אוֹתְךָ עִם עֲבַרְךָ: קְרָא וְתֵדַע מִנַּיִן בָּאת וּלְשֵׁם מַה אֶל אַרְצֵנוּ הַיָּפֶה וְהַחַמָּה. אֲנִי בּוֹלֵעַ אֶת הַזִּכְרוֹנוֹתלְבֵית דָּוִד וַאֲנִי מוּכָן לָמוּת בְּעַד עַמִּי. מֵהַסַּפָּה שֶׁמְּשַׁמֶּשֶׁת לִי שְׂדֵה תְּעוּפָה אֲנִי מַמְרִיא: סְבִיב צַוָּארִי שַׁרְשֶׁרֶת כַּדּוּרִים, הָאֶצְבָּעוֹת עַל מְכוֹנַת- הַיְּרִיָּה. אֲנִי יוֹרֵד בִּירוּשָׁלַיִם הַנְּצוּרָה קוֹצֵר בְּחַיָּלֵי נְבוּכַדְנֶאצֶּר טַטַ טַ טַ טטטטטטטטט מִי שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ מֵצִיץ עַל הַחוֹמָה חוֹטֵף כַּדּוּר וּמִתְגַּלְגֵּל אֲחוֹרַנִּית. וְאַחֲרֵי חָמֵשׁ-מְאוֹת-שִׁשִּׁיםשָׁנָה אֲנִי מִתְיַצֵּב בְּאֹמֶץ-לֵב מוּל הַגְּיָסוֹת שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס וְשֶׁל טִיטוּס מִיּוֹדְפַת לְגַמְלָא וְלִירוּשָׁלַיִם וּמִשָּׁם לִמְצָדָה: הַקְּשָׁתוֹת וְהַחִצִּים, אֲפִלּוּ הַבָּלִיסְטְרָאוֹת אֵין לָהֶם סִכּוּי וּבָעֶרֶב שׁוּב אֲנִי מַמְטִיר אֵשׁ תֹּפֶת עַל גְּדוּדֵי חְמֶלִנִיצְקִי: גַּם הַפָּרָשִׁים מְנוֹפְפֵי-הַחֲרָבוֹת תִּקְצַרְנָהיְדֵיהֶם לִכְרֹת רֹאשׁוֹ שֶׁל יֶלֶד יְהוּדִי, לָגַעַת בְּאִשָּׁה לְהִתְעַלֵּל בְּיֶלֶד. לַמָּחֳרָת הָיִיתִי שׁוּב בְּתֵל-אָבִיב בֵּין יָם כָּחֹל מִמַּעֲרָב וּמִמִּזְרַח הַפַּרְדֵּסִים שֶׁבָּאָבִיב נוֹדֵף מֵהֶם הָרֵיחַ הַנִּפְלָא שֶׁל הַפְּרִיחָה וּמִצָּפוֹן יֵשׁ לָהּ נָהָר, עִם מַיִם גַּם בַּקַּיִץ וְסִירוֹת שָׁטוֹת בּוֹ שֶׁל מָנוֹעַ וּמְשׁוֹטִים, וְעַל גְּדוֹתָיו צְפוּפָה הַצִּמְחִיָּה, וְרַק לְהִתְרַחֵץ אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהַבִּילְהַרְצְיָה עוֹשָׂה לְךָ בַּשֶּׁתֶן דָּם. עִם הַסְּפָרִים לְהַחְלָפָה אֲנִי הוֹלֵךְ בְּדִיזִינְגוֹף, עוֹבֵר אֶת הַקְּיוֹסְק שֶׁל הֶרְשָׁלֶה בְּפִנַּת שְׂדֵרוֹת קָקָ"ל וְלֹא קוֹנֶה אֶצְלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבְּנוֹ רִמָּה אוֹתִי לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה. אֲנִי חוֹצֶה אֶת גּוֹרְדוֹן, מִימִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי בָּתֵּי-קָפֶה שֶׁאֵין בָּהֶם שֻׁלְחָן פָּנוּי– כָּסִית, רוֹוַל וּפִנָּתִי וְאַחַר-כָּךְ הַכִּכָּר, שָׁם הַקּוֹלְנוֹעַ הֶחָדָשׁ, אֶסְתֵּר, מִקֻּפָּתוֹ תּוֹר מִתְפַּתֵּל כִּמְעַט עַד לִשְׁכוּנַת נוֹרְדִיָּה שֶׁצְּרִיפֶיהָ גַּם בִּרְחוֹב הַמֶּלֶךְ ג'וֹרְג, וְהַשִּׁקְמִים, הָעֲלִיָּה לְאַלֶנְבִּי, כִּכַּרמָגֵן-דָּוִד, וִיטְמַן שֶׁצָּרִיךְ לְהִדָּחֵק אֵלָיו, בְּתַחְבּוּלוֹת וְלִפְעָמִים גַּם בַּמַּרְפֵּק כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַדֶּלְפֵּק. וּבְרוּסְיָה הַלְּבָנָה, שֶׁמִּשָּׁם יָצְאוּ הוֹרַי כְּדֵי לְהוֹלִיד אוֹתִי בְּתֵל-אָבִיב כְּבָר מְכוֹנוֹת הַיְּרִיָּה קוֹצְרוֹת שׁוּרוֹת שֶׁל יְהוּדִים עַל-פִּי בּוֹרוֹתקְבָרִים וְהַנְּהָרוֹת הָאַדִּירִים מַאֲדִימִים מִדָּם גְּבָרִיםמְזֻקָּנִים וּנְעָרוֹת יָפוֹת כְּמוֹ בְּתַצְלוּמֵי הַמִּשְׁפָּחָה מִשָּׁם, וְעוֹד מְעַט, כְּפִי שֶׁהִתְבָּרֵר מְאֹד בְּדִיעֲבַד, יֻחְלַט עַל הַצָּבַת הַמִּשְׂרָפוֹת. מתוך הספר השלמה, הוצאת קשב לשירה, תשס"ב.
|
אכן שירה ילידית,משורר ותיק ומצויין
שמחה בשמחתו
אפילו שאני לא מכירה אותו
רק ספרים
אם זה הית תלוי בחברה שלי שכנערה צעירה מאד, עולה חדשה מפולין של שנות החמישים הוא ליגלג ובז לה
וכמעט הרס לא רק את הדימוי העצמי שלה אלא את נפשה ממש – הוא לא היה מקבל שום פרס ישראל!
ויש להודות
שירתו מעייפת!
לגדי בר-דעת
אדם בעל ערך לא זקוק לדימוי עצמי.
"דימוי עצמי" הוא המצאה של פסיכולוגים שפותחים בהסתמכם עליה חשבונות בנק שמנים.
גיורא לשם מכובדי, נערה בת 14, עולה חדשה שאינה יודעת עברית וסופגת עלבונות על כך מהמורה שלה בתיכון
הדימוי העצמי שלה ניזוק. עובדה שהיא סוחבת את זה על עצמה עד היום והיא כבר כבת שבעים.
אני חושב שיש כאן טעות
למדתי אצל סיוון.מורה מצויין
מה שתירת זר לי,אני לא מאמין שזה הוא
לגדי בר-דעת,
שלושה מגיסי וגיסותי היו תלמידיו והריהם כבני 70.
לא שמעתי על דבר מעין זה, מה גם שאני מכיר אותו כ-50 שנה.
ומעבר לכל שאלה אישית: שירתו ראויה לפרס ישראל.
ולגילוי נאות: אני ממיסדי הוצאת הספרים שהוציאה מספרי שירתו בשנים האחרונות.
לגדי בר דעת, שום בן אדם אינו נקי מטועויות , פליטות פה, או התנהגות לא הולמת, עת לכעוס ועת לסלוח. נו עבר כבר יובל גם עבד נישלח לחופשי…
לא לכבודו של אריה סיון שגררת אותו לקצף המסריח של הביצה הזאת שהיתה פעם מטע בננות מתוקות. מחאת שתיקה היא הדבר הנכון למי שרוצה להפטר מהגועל רפש שמתנהל פה בניצוחו של רני ושות'. לא צריך להעלות יותר פוסטים ולא להגיב. הדממה היא המקום שבו רוע לא יכול לחגוג. שום מחווה לא מתאימה אורה עכשיו. מי מחברי הבלוגיה שלא מסכימים למה שקורה כאן מוזמנים לשבוע השקט ולפתוח פוסט ויפאסנה.
גם זה אמנון נבות. רני
זה אמנון נבות אבל לא רני
רני, לא נראה לי.
לא משנה. אבל העיקר שאמנון נבות בריא ושלם וחזר לעצמו. לרגע באמת דאגנו.
אז מה אם לא נראה לך,כולם פה נבות כי הוא
בבית חולים וצריך מחליף
אמנון נבות מבקש שנשתוק כדי שאמנון נבות יירגע. הוא לא יכול שיש פה תקשורת שלא כוללת אותו וחושפת את שגעונו. הוא צריך שנשתוק כולנו כדי שיישמע יותר טוב את עצמו או את השקט שהוא מתגעגע אליו נוראות. אם הוא היה מאושפז או עדיין יש רק מוסד אחד ראוי לו-בית משוגעים.
זה אמנון נבות ?
ביכלל לא נראהכמו אנון נבות
שיר יפה אורה. תודה
אכן,
מחווה נאה,אורה..
תודה עזרא, הוא ראוי.
היי אורה
מתפאלת … אם לא היית מביאה לא הייתי קוראת.
תודה
להתראות טובה
תקני את הכותרת.לא פרס שיראל,פרס ישראל
זה נכון שבשנות החמישים המורים היו קשוחים
והסבלנות לעולים חדשים היתה מוגבלת.אני זוכר
את זה מבית ספר תיכון ברמת גן.
אני חייב להסכים למגיב האחרון – את המשורר
סיוון אני לא היכרתי כמורה.ברמת השרון המורים
היו קשוחים ואף אחד לא ערער על סמכותם גם כשנ[היו אכזריים
גם גיסי שהיו תלמידיו היו עולים חדשים בעת ההיא.
הכרתי את אריה סיון לפני מספר שנים כאיש נעים הליכות , אבל הוא מקבל פרס על שירתו ולא על היותו מורה מצטיין.
יופי טובה, יצאת נישכרת.
הי אורה
ברכות לאריה סיון
יפה המחווה
מצטרפת שוב לברכותיך ריקי.