פָּנַי אַל הַזִּקְנָה.
יַמִּי מתמעטים.
אֵין עֶצֶב בְּלִבִּי.
כָּבֵד מטוב הַתִּיק שֶׁעַל גַּבִּי.
גַּלְגַּל הַזְּמַן
הָלַכְתִּי בְּשָׂדֶה יָרֹק בְּעֵמֶק בַּיִת שאן.
השיבלים הָיוּ רַכּות וְהֶעָלִים הוריקו.
הַיּוֹם חזרתי –
השדה צָהֹב אַל קְצֶה הָאֹפֶק.
שִּׁבֳּלִים מלאות בְּגַרְעִינִים קָשִׁים וְעָמוּסִים בַּטּוב.
הַזְּמַן חָלַף, יַחֲזֹר,
חַיִּים נוֹבְטִים, מְשַׂגְשְׂגִים, קמלים,
אֵינִי יוֹדַעַת
אֵיךְ אנבוט אני עוד פעם,
ואֵיךְ אתחיל שׁוּב אֶת הַזְּמַן שֶׁלִּי.
מסע אישי על פני הגלובוס חדש – בננות – בלוגים אתרים
