הכרטסת כותב ומצייר
כאן, בצד שמאל, מודפס על חתיכונת מתכת, תצלומו של יניה זינגר בן השלוש פלוס יושב בין שתי סבותיו, סופיה ושׂרפימה, חובש כובע ה"זוּיד-וֶסְט" שלו.
בצד ימין התצלום שלו מהשנה הקודמת, והוא עדיין בלבוש ילדוֹת מסורתי ומספריים עדיין לא נגעו בשיערו. אם-סבא שׂרפימה סביילייבנה, סבתא-רבתא מהסיפור על מנהגי אבותינו, התפרסמה לא ביחסיה המיוחדים עם פתגמיו ואמרות-הכנף של העם הרוסי בלבד, אלא גם בזאת שהביאה לעולם ארבעה עשר ילדים, ולקראת הסוף עד כדי כך התרגלה לכל המהלך הזה שאת האחרונים ילדה, ככל הנראה, כלל לא בעצב. האגדה מספרת שישבה על הקלפים בראש השולחן ובאמצע המשחק החברתי (מעולם לא ירדה לשפל המדרגה של משחקי-מזל של הדוד מטיה) אמרה לאחיה: "אלטר, החזק-נא רגע את הקלפים בשבילי. אלך ללדת".
יתכן שםופיה פיליפובנה היתה גברת מעט יותר מעודנת משׂרפימה סביילייבנה. גם עכשיו אני שומע את קולה (שאותו שמעתי בילדותי רק בביצוע אבי): "שׂרפימה סביילייבנה! את מתגוררת זה כבר ארבעים שנה בפייטרסבורך ועדיין אומרת 'טיליגענטנער מענטש' במקום 'אינטיליגענטנר מענטש!'" שתי הסבות אהבו את יניה אהבת נפש. כשהן ביקרו בבית משפחת זינגר ונשארו עד מאוחר, היה להן כבוד ללוות את הנכד היקר אל עולם החלומות. ואז הן שרו לו את שיר הערש הפשוט שאותו גם אני זוכר עד עצם היום הזה. לצורך השיר המפורסם היה נפתח ספר תמונות צבעוני המאוכלס בזוגות של חייות. היה זה, כנראה, ספר על תיבת נוח. והשיר הלך ככה:
פיל עם פילון,
זאב עם זאבון,
דוב עם דובון,
ארנב עם ערנבון
………………….
………………….
שועל! שועל!
מסיבה כלשהיא השועל המסכן תמיד נשאר לבד.
אלבום משפחתי ישן
אלבום משפחתי ישן II
תוספת קטנה לאלבום משפחתי ישן
נקודא הרס אותי המשפט: "החזק-נא רגע את הקלפים בשבילי. אלך ללדת" לא היו לה פוילע-שטיקים.
ואתה שְּרַיְיבֶּער לא קטן.
תודה, תמי!
יש לי אלבומים כאלה מתורכיה, של משפחת אימי, נראה אותו הדבר.
אולי נראה אותם כאן פעם?
בלי ספק זהו משפט המחץ. היא גם נראית כאילו יצאה מהמערב הפרוע של רוסיה.
אח אח אח איזה נחת הבלוג הזה.
ושוב תודה, מיכל!
יש בזה משהו:-)