ארכיון כותב: יוסי וקסמן

מלאכים לשחר-מריו

מלאכי השרת שלי  הדפס משי על נייר, 70 על 100 ס"מ לשחר-מריו, באהבה בשביעי/ שחר-מריו מרדכי  (ראה אור בגליון י"ט של "משיב הרוח")   רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שִׁשָּׁה יָמִים וּבַשְׁבִיעִי – זֶה לא נָכוֹן מַה שֶׁאוֹמְרִים – "שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ". כִּי בַּשְּׁבִיעִי אַתָּה מַרְחִיב לִבִּי וּמַגְדִּיל לַעֲשׂוֹתוֹ. שֶׁבְּכָל שְׁבִיעִי נִמְלָא לִבִּי אוֹר וְשָׁב הַיָּם שֶׁבּוֹ אֶל מְקוֹמוֹ, ...

קרא עוד »

הזיקנה שלי

שושן צחור אחד לעת זיקנה   הוא חולץ את נעלי המוֹקָסין, מסיר מעל פדחתו את הכובע הבלוי מסוג בּוֹרסַלינו, פושט את החולצה הפרחונית בנוסח הוואי, את מכנסי ה"אתא" הישנים שאשתו קנתה לו בשנות השבעים, הגופייה, התחתונים הלבָנים, איזה כתמים צהובים, יבשושיים, משחה אנטיביוטית שהתגבשה אולי, מסיר את הגרביים השחורים.      היא מסלקת מעל תסרוקתה את רשת הניילון, חוֹלצת את הנעליים ...

קרא עוד »

המשיח של לנה

  אכן, הוא המשיח המתוק של סבתא לנה, שהרי כך היתה קוראת לו תמיד, שעה שהיתה מבשלת את תבשיליה או עוזרת לאמא בנקיון הבית. וכדי לאשר לעצמו שאכן היה פעם משיח, הוא שולף מהקלסר הכחול את תעודת הלידה שלו, מוודא שאכן נולד, וששמו אכן יוסף שלמה, על שמם של שני סבותיו, סבא יוסף נתנאל וסבא רבא שלמה לֵייבּ, וששם משפחתו ...

קרא עוד »

אני בעירום חלקי – בננות, בואו בהמוניכן לסטריפטיז שלי

    אהה! תפסתי אתכן על חם, חרמניות!!! אז זהו, שמתי לב שלפוסט האחרון שלי היו כל כך מעט כניסות (ותגובה אחת בלבד)… אז החלטתי לבדוק את הנושא, ובתוך כך להשיב לי מעט מן הפופולריות שהיתה מנת חלקי עד לא מכבר אצל הבננות… הלללווו! בננות, מה זו ההתעלמות הזו? נא להגיב ולהשיב לי את חסד נעורי. מה, למשוררות אין חוש הומור ...

קרא עוד »

הפשיטה את אפולו שלה מבגדיו – קטע מתוך "אלכסנדריה יקירתי", הוצאת כתר

"באתי , ראיתי, התאהבתי…" הרבנית המאוהבת שכבה על מיטתה הרחבה וקיבלה את פנינו במאור פנים חסר סבלנות, מתפוצצת מהכיל את המזמוטים והמזמוזים של השעות האחרונות, מתה לספר לנו – לפרטי פרטים – על הרומן הלילי הסוער שלה ועל בחיר לבה הזמני, עומר. היא החליטה לדלג על תפילת השחר ועל הנחת התפילין הפולחנית שלה, מתוך ההשערה שאלוהים יסלח לה הפעם וייאות ...

קרא עוד »

קטע מתוך הפתיחה של 'ויהי סיפור', הוצאת ידיעות אחרונות

      ויהי ערב, ויהי בוקר, יום אחד. ויאמר אלוהים: יהי עצוב. ויהי עצוב.      ויהי עצוב לדיצה אלפסי, אפילו ששמה "דיצה". עצוב מאוד לדיצה אלפסי, בגלל אלוהים היושב בשמים עגום לה, בגלל אלוהים המזופת הזה שלקח ממנה את איוב בעלה, בגלל אלוהים שמגלגל אותה ברחובות העיר כמו היתה איזו סהרורית מטורפת.      איזה מין אלוהים זה? איזה מין? ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות ליוסי וקסמן