יוסי וקסמן
נולד ביפו, גדל בירושלים ושירת במודיעין שדה בסיני. לאחר שהשתחרר מצה"ל למד פילוסופיה ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית, והוא בוגר המחלקות לעיצוב גרפי וּוידיאו-ארט באקדמיה בצלאל. היום הוא מתגורר עם בן-זוגו, אבי קדמי, בכפר האמנים עין הוד, ומטפח את ביתו ואת שלושת הכלבים שלו, סופי, גולי ומימי. הוא בעל משרד לעיצוב בארץ ובחו"ל. ספרו
ליבשן זכה בפרס אקו"ם ליצירה המוגשת בעילום שם. וקסמן זכה גם במענק מאת הקרן לקולנוע ישראלי לפיתוח תסריט על-פי ספרו ליבשן.
יוסי וקסמן בלקסיקון הספרות העברית החדשה.
יוסי וקסמן באתר הרשמי של אמני עין הוד
יוסי וקסמן בוויקיפדיה
יוסי וקסמן סופר, אמן, מעצב
מלביץ", רק שחור על שחור?
יוסי, אתה ה"אחד".
גם אני לבשתי שחורים…
כן, יוסי, אבל לא, לא, לא.
אמנות או נמות?
עוד ישובו ויזרחו שמש חדשה וישבנים חדשים מתוך הקמרה אובסקורה של ליל הנפש.
מה תשים לנו ב-21 במרץ,
יום האביב הנצחי?
🙁
😉
כן, יוסי. הורדנו את דגלנו לחצי התורן, אך נשוב ונניף אותו על אף החשיכה…
לאור הנסיבות – מבריק!
לדעתי האישית יש ביצירה נוכחית זו משום הפדופיליה,
ולא הייתי עוברת על כך בשתיקה.
אולי אתם לא רואים, אבל אני רואה גם רואה מתוך תמונת ה"חושך" כביכול מבצבצים להם, ולא בצנעה, מלא ישבנים של נערים שמוגדרים קטינים על פי החוק, וחלקם אף ילדים רכים בשנים.
אני מאד מתפלאת עליך, יוסי,
ככה להחביא כל מה שבא לך מתחת למעטה של ערפל חשוך.
ממש לא מתאים לך.
וכיוון שאני כבר לא יודעת מה לצפות מאנשים בבלוגייה הזו, אוסיף כי הנכתב למעלה, נכתב בהומור,
ה ו מ ו ר,
מלה כזאת מוזרה.
🙂
איזה מין הומור זה. המילה הזאת לא מצחיקה, אפילו לא בצחוק. את כנראה לא קולטת (מודעות – מילה כזאת מוזרה)
מעולה.
חחחחחחחחחח יוסיניו, אתה פןרץ דרך אתה. אותך למוזיאון.
וואוו!!!
כל עוד בלבב, התיקוה
להתראות טובה
אכן יום שחור יוסי. משטרת המחשבות כלאה את פון גולדן והעיברה אותו לחינוך מחדש. ולכן אני חוזרת בי – האיש לא רק שהיה צלם גדול הוא היה אדם נפלא, לוחם עז למען חופש הביטוי של השכבות החלשות , איש מקסים שכל מעשיו צדקה וחסד.
נו באמת. יום שחור. מישהו הכריח אותך להוריד את זה?
מאחר והתשובה הידועה היא "לא" אני אחזור שוב – הצילומים נהדרים מבחינה אומנותית ומעלים שאלה אתית שמותר לשאול.
מצחיק עד כמ במסווה של פתיחות אנשים נסגרים.
היי יוסי. תגובה מצויינת.
מתוך ארבעה הקוורטטים של ט. ס. אליוט:
"אמרתי לנפשי, היי שקטה,והניחי לאפלה לבוא עלייך/ ותהא זאת אפלת אלוהים,כמו שבתאטרון/ האורות כבים לצורך החלפת התפאורה/ בהמולת קלעים חלולה, בתנועת אפלה על אפלה,"
(מאנגלית:מאיה בז"רנו)
אני חושבת שזו תגובה של ילד קטן, שאמרו לו דברים והוא התפלא נורא שאיך מעיזים בכלל, ושהוא לא ידע להתמודד איתם.
ובהתחלה צעק וניסה להפחיד, את סיגל.
ואחר כך ניסה להפחיד אותי ולטעון שצריך "ידע" בכדי לדבר, רק מה, לא עלה בדעתו, שהגב" שמולו דווקא יש לה ידע, ואפילו אקדמי.
אבל אומנים הם כאלה, תעיד האומנות הקונספטואלית שיותר משיש כישרון, יש פטפטת מייגעת, פלצנית, תלושה.
אז הנה, ממני לא קבלמ חיאות כפיים, אני מקווה שתוכל להתמודד עם התגובה שלי.
ועוד משהו, יצירה כזאת כבר נתקלתי בה פעם, במוזיאון ישראל, זו היתה רק מסגרת ריקה, ושאלתי את בני בן השבע מה דעתו עליה, הוא התבונן היטב ואמר: זה שום דבר, אימא.
(אגב, הילד מחונן ביותר, אם תרצה יש לי את התעודות)
וזה מתקשר לדיון של יעל, גבולות הדמוקרטיה ברשת, ולי נדלק פיוז כשמנסים להשתיק מישהו, רק מכיוון שלא יודעים איך להתמודד עם התגובוה שלו, ואולי אתה בכלל לא מפנים את רעיון הבלוג הפתוח.
ואני חושבת שהכנות שלי מפחידה אותך, ואין לי כוונות להפחיד אף אחד, אז אני מרגיעה אותך ומודיעה לך שלא תקבל ממני תגובות יותר.
בסך הכל אולי אתה מותק של בן אדם יוסי, במציאות, אבל ברשת אתה לא יכול לצעוק על אנשים שמנסים להגיד משהו אחר ממה שאתה אומר. זה סוג של אלימות לשמה. אם כי אני מבינה שהיית בלחץ, היית בלחץ מהאופן שבו הדיון גלש למקומות לא צפויים מבחינתך.
אז אני מקווה שהיצירות הבאות שלך יהיו עם יותר אור. כי אחרי החושך תמיד הוא בא, יותר מדי אור, חזק, פולשני, חודר.
אבל זה מה יש לנו בארץ הזאת.
יודית,
אנשים שחושבים שהם אלה היודעים, שאין בהם את הצניעות לומר לפחות "לטעמי" או "לדעתי", הם אלה המפחידים והאלימים ביותר.
ואת זה מטיף לי מי שאין לו ביצה לעמוד מאחורי השם שנתנו לו הוריו..
אין צורך בתוספת משום מובן שכל תגובה של אדם היא לטעמו או לדעתו, האם מצפים ממישהו לומר את דעתו של אחר?
ועדיין עוד לא הובן העיקרון שאני מדברת עליו, שאין רע בלחלוק, ולהתווכח, ומותר גם לחלוק עלי, אני ממש לא מושלמת, ויש לי המון ללמוד, אני אומרת תודה למי שמאיר את עיני במשהו שלא ידעתי.
הנה, אני מזמינה אותך בפעם הבאה לחלוק עלי בשימך, יתכן ותקבל ממני תודה.
אף שהחלטתי שלא להגיב, לא נותרה לי ברירה.
זה לא אני בעל התגובה בעילום שם! ממש ממש לא!
מי שמכיר אותי בטח יודע.
ואבחר לשוחח עם מי שארצה, אגב. כפי שאבחר להכניס אלי לסלון את האנשים שאני אוהב, ולהראות את הדרך החוצה לאלה שאינני אוהב.
יודית, אני מסכימה איתך מילה במילה.
(כמובן שלא עם המשפט של אתמול על שריפת תמונות או משהו כזה, אבל ברור לי שזה היה משל).
ויוסי, סליחה מראש ובדיעבד על שאני חייבת להגיד תמיד את מה שבליבי, אחרת אין לי מנוח (אולי גם משהו שאני צריכה ללמוד):
אני מרגישה שאני מבינה למה הגבת ככה אתמול, אבל:
חבל לדעתי שהורדת את הפוסט הקודם, יוסי, אהבתי איך שמיכה הבין את הדברים,
הוא בא אחרי שהכל הסתיים, והבין מעולה את מה שקרה. לדעתי.
מה היה דחוף לך בלהוריד את זה?
שיראו את ההיסטריה ?
לי חשוב שלא ישתיקו אותי,
והאמת לאמיתה היא שאני מרגישה שאתה כאן הטוטליטארי, היה די מפחיד להיות בסביבתך אתמול, ובעיקר לא נעים.
איך ישר גלשת לאמן. לא שקרן.
זאת ממש בריחה בעיני.
נלחמת כנגד עצמך.
ומה שעוד יותר היה טוטליטארי בעיני:
הפחד מהמניפולציה שלך שנתפסו לו רובם, ואיך שהם מיהרו, על אף הספק שחייב היה להימצא אצלם אם קראו באופן אמיתי את אתמול,
מיהרו מיד להודות בעיניים עצומות שהם איתך, ושאכן "נורא" מה שעשו לך.
בגלל זה שאלתי את מירי אתמול אם קראה ב-א-מ-ת את מהלך העניינים,
את השאר כבר לא היה צריך לשאול.
כנראה שכולנו מדברים מצפונות ליבנו.
קטעים כאן. אני מודה. כולם כ"כ אינדיבידואליסטים שלא ברור להם למה לא כולם חושבים כמוהם. ממש לא בסדר.
יוסי אומן והאומנות שלו משמעותית ומעוררת – מה זה קשור? הוא הקוזינה של פון גולדן? איזה קטע, בחיי.
בוא נתחיל מהתחלה:
נשאלה שאלה על מידת האתיות של יצירת האומנות. שאלה שנשאלה על מיליון יצירות במליוני דיונים משמימים יותר או פחות במחקרי תולדות האומנות, הסוציולתוגיה והפילוסופיה של האומנות. לא חידשנו כלום, באמת שלא.
אולי נעצנו סיכה (בלתי מתחשבת, זה נכון) בבלון שכבר פוצצו מזמן של "אומנות לשם האומנות" ו"האומנות מעל החיים" . במילים אחרות – אתגרנו את קהילת המאמינים.
הלכנו על קו התפר שאלפי רגליים כבר הילכו בו – של שאלת הקשרים בין האומנות לבין החיים.
זה לא לגיטימי? בסדר. אז לא. לגיטימי שכולם יצטעצעו להם באיזה "חופש אומנותי" שבשמו יש דברים שמותר לומר ויש כאלה שאסור. הרי זו מהותה של הנפש האומנותית – שהיא לא מסוגלת לדון על דברים שהם מחוץ לגבולות הגיזרה הסובלניות שהיא הגדירה לעצמה.
אם מישהו לא הבין מהו אבסורד, הוא מוזמן לדיון הזה להתבשם קצת.