סהרורית סופרת, מחזאית, מרצה וקצת מטורללת.
היי, העתיד כבר כאן – נשים לנשיאות
עמנואלה וינונה נוח אומרת: על אפם ועל חמתם. אני אניח את היד על התנ"ך ואשבע אמונים לארצות הברית של אמריקה, לשרת את כל אזרחיה ואת
שאר בני נוח, ואז היא תוקעת בי מבט חד, כאילו אני אמור להבין את הרמז.
אני? בן נוח? מתי סופחתי למשפחה?
המועמדת מצרפת את ידי אל ההגה וכופה עלינו ניווט משותף.
שבע מצוות נצטוו בני נוח לקיים אחרי המבול, מסבירה לי המועמדת לנשיאות, ולי נדמה שהיא עושה חזרה על נאום ההשבעה שלה.
מדובר בסדרת חוקים חדשה, פיגום מוסרי שעליו ייבנה המין האנושי מחדש, להבטיח את המשך קיומו – ללא מבול.
אג"נדה יומרנית, אני אומר לה, ומספר לה על האתר באינטרנט שבו מתווכחים הגולשים איך לכנות את בן זוגה של הנשיאה.
"האדון הראשון"?
ואולי "הסמרטוט הראשון"?
היא נתנה לי את המפתחות ל"אחוזת בית" והזמינה אותנו לבלות אצלה ירח דבש. ממילא יהיה שם ריק, מפני שבעלת הבית מחליפה כתובת: האגף המערבי, הבית הלבן, שדרות פנסילבניה, וושינגטון.
(מתוך "אישראל", הוצאת ידיעות אחרונות 2005).
אנגלה מרקל – קנצלרית גרמניה. טרייה האלונן – נשיאת פינלנד. מישל באשֶלֶה – נשיאת צ"ילה. גלוריה מאקאפאגל-ארויו – נשיאת הפיליפינים. אלן ג"ונסון-סירליף – נשיאת ליבריה. מרי מקאליז – נשיאת אירלנד. ויירה ויקה פרייברגה – נשיאת לטביה. סגולן רויאל – מועמדת לנשיאות צרפת. עמנואלה וינונה נוח – מועמדת לנשיאות ארצות הברית, זו שמפלסת דרך להילרי קלינטון?
בספר זה אפשרי. כמה טוב שהבדייה מאפשרת לשבור את תקרת הזכוכית ולהריץ לנשיאות המעצמה הגדולה בעולם גם אשה, גם יהודייה. ואני שנושאת באחריות לקמפיין הוירטואלי הזה נטלתי לעצמי חירות כבר בשנת 2005, לבחון אילו שדים מרימים את ראשיהם ולהתמודד עם בדיחות סקסיסטיות באינטרנט ועם דעות קדומות- גלויות וסמויות.
וכי היה איזה צהובון מעז לחשוף את ישבנו של נשיא גבר ולמכור במיליונים צילום פפרצי נוסח זה של הקנצלרית מרקל? כן, התחת של זו שנבחרה כאשה החזקה בעולם בידי המגזין "פורבס". אולי על זה נאמר "הרי את מותרת לכל צלם".
וכך גויסו שני גברים נצלנים בספר "אישראל" להפלת המועמדת בנסיקה שמתמודדת מול נשיא מכהן. אחד עורך צהובון, השני צלם פפארצי.
בינינו, העובדה שהשררה הפוליטית רבת העוצמה בתבל נמצאת פתאום בהישג יד יכולה להקפיא את הדם של המתמודד האמיץ ביותר, לא כל שכן של סנטורית אפורה לשעבר ומושלת של המדינה עם השטח הזעיר ביותר בברית הפדרלית. אני יכול לדמיין את בעלי הטורים מהגגים בעיתונים של מחר. האם ניחנה המועמדת בגדולה הנחוצה להנהיג מעצמת-על, להוביל מדינות ועמים בלוח שחמט ענקי, ולפסוק בשאלות מדיניות הרות גורל שחייהם של מאות מליונים תלויים בהן?
גם אני במקומה הייתי מקבל רגליים קרות.
(מתוך "אישראל")
נשים מכהנות בתפקיד שרות החוץ במימשלים אחדים בעולם. מקונדוליזה רייס בארה"ב (שהלכה בעקבותיה של החלוצה מדליין אולברייט), מרגרט בקט בבריטניה, דורה בקויאניס ביוון, נגוזי אוקונגו-איוואלה בניגריה ועד ציפי לבני אצלנו. ועדיין בישראל אנחנו זקוקים ללובי מיוחד כדי להביא למודעות ציבורית את העובדה שיש בקרבנו נשים ראויות לכהן כנשיאות.
שאלת השטן: האם הרצת אשה לנשיאות רק מהיותה אשה, מקבע בעצם את נחיתותה?
מרבית הציבור – כך נראה – מקבל מועמדת אשה כעניין טבעי והוא יתמוך על פי כישוריה ולא על פי שיקולים שוביניסטיים. זו רק המערכת הפוליטית שמרדדת את העשייה האמיתית ומעוררת רתיעה אצל אנשים טובים והגונים ובעלי חזון – נשים וגברים כאחד- מלטבול בביצה את רגליהם. דומה שלאור התקדימים הגבריים האחרונים של נושאי משרות רמות, רבים בציבור יעדיפו דווקא לתת את קולם לאשה.
וצריך להזכיר לעצמנו שגם בדמוקרטיה הליברלית האיתנה בעולם, לאורך מאתיים וחמישים שנות היסטוריה אמריקאית, כיהנו רק נשיאים גברים, ורק בטלוויזיה נושאת ג"ינה דייויס את הבשורה בסדרה "המפקדת העליונה" (או בתרגומה העברי "גבירתי הנשיא"), וגם זה למשך עונה אחת בלבד.
המודל שלי למועמדת הייתה אלינור רוזוולט, דמות נערצת, אם כי עדיין רק "גברת ראשונה" ועזר כנגדו של פרנקלין דלנו. היא שאמרה: "נשים הן כמו שקיקי תה. תכניס אותן לחום וטעמן ישתבח".
כמוה, גם עמנואלה וינונה נוח אינה נבהלת מהחום במטבח הפוליטי והיא עולה לבמה בסערה, אשה מלאת עזוז, חדורת אידיאולוגיה ונחישות. (ג"ינגית, כבר אמרתי?)
בספר אני מריצה אותה כ"מיעוטית" בהגדרה, וכך מדרבנת את כל הכוחות הפועלים נגדה לצאת מהמחילות. הייתי מנהלת מסע הבחירות של עמנואלה וינונה נוח, כותבת הסיסמאות שלה, אסטרטגית, ראש המטה, יועצת תדמית, ומה לא. אפילו הצבתי לצידה ידוען זכר, אליל המונים ואלוף עולם פופולרי שיספק לה רוח גבית.
רוצה לשמוע בדיחה ששמעתי על המדשאה במתחם הזיכרון? וזו לא השתלה מטעמו של כותב נאומים מקצועי.
אז זהו, היהודייה נבחרה והיא מזמינה את אמא שלה לטקס ההשבעה בבית הלבן. האמא מייד מתלוננת: אני לא יכולה לבוא, אין לי מה ללבוש. הבת הנשיאה שולחת אליה מעצבת צמרת. האמא של הנשיאה שוב מתלוננת: אין לי איך להגיע לטקס. הבת שולחת אליה אתAirforce 1 .
יושבת האמא של הנשיאה הטרייה בשורה הראשונה ומנופפת לבת שלה שנשבעת אמונים על ספר התנ"ך. פתאום היא תוקעת מרפק בצלע של יושב ראש המועצה לביטחון לאומי ואומרת לו:
"עם כל הכבוד לבת שלי, זה עוד כלום. הבן שלי הוא דוקטור."
(מתוך "אישראל")
המילה "נשיאה" אינה קיימת בתנ"ך. מצאתי רק את "נשיאים ורוח – וגשם אין"בספר "משלי".
עמנואלה וינונה נוח שלי היא הסנונית שמבשרת את האביב של הילרי קלינטון שמתמודדת כעת. בואו נאמר: "נשיאוֹת ורוח – וגשם יש".
ולמועמדת הישראלית שלנו לנשיאות אני תורמת ברצון את סיסמת הבחירות של עמנואלה וינונה נוח: "היי, העתיד כבר כאן".
הרצאה בפורום "נשים ושוויון", יו"ר ד"ר אסתר הרצוג, מכללת בית ברל.
הרצאה מעניינת וכמובן, הכל מתרחש עכשיו לנגד עינינו. בארה"ב, מי שחושב במונחים של אפליות מתקנות – קצת מסתבך עם הרצון לתת את הבכורה לאישה, סוף-סוף, או לשחור, סוף-סוף, כך שהדילמה של הבוחרים במועמדים קשה באמת.
אני חוששת שאמריקה השמרנית מאוד מתחת לפני השטח אינה מוכנה עדיין לא לזו ולא לזה. רבים הסיכויים שאמריקה תלך על בטוח ותבחר במועמד לבן, עשיר, איש משפחה, נוצרי מהזרם המרכזי, שימשיך למכור את האשליות שהאמריקאים כה אוהבים שמלעיטים אותם בהן. הערה אישית: באחרונה גמרתי לתרגם את ספרו של ברק אובמה "חלומות עם אבי" והוא עתיד להתפרסם בקרוב בסדרה העיתונאית של ארנה קזין בהוצאת הקיבוץ המאוחד, שבמסגרתה התפרסמה באחרונה הביוגרפיה של הילארי קלינטון.
הספר, שנכתב לפני כמה שנים מציג את ברק אובמה כצעיר שאפתן (במובן החיובי של המילה)עו"ד בעל מודעות חברתית גבוהה מאוד, –
a self-made man
המחובר לשורשיו האפריקאיים. אמריקה השחורה תצביע בעדו, אין ספק, בגלל כל אלה, למרות אוריינטציה פוליטית כזו או אחרת. אבל גם הילארי קלינטון לא קוטלת קנים, כך שהמאבק ביניהם מרתק.
חבל שקלינטון ואובמה לא עומדים משני צדי המתרס. המפלגה הדמוקרטית תצטרך לבחור באחד מהם ואז המרוץ לנשיאות יאבד משהו מהאפיל שלו. בינתיים נחיה ונראה.
תודה עדנה על התגובה מאירת העיניים. אחפש כמובן את ספרו של ברק אובמה בתרגומך.
סליחה, אבל בתגובה הקודמת שלי כאן טעיתי בשם הספר שתרגמתי…
צריך להיות כמובן "חלומות מאבי" של אובמה ברק.
ובעניין הסקסיזם:
ומה על זה שקוראים להילרי "הדודה"? למה לבעלה לא קוראים הדוד, או לבוש הסבא?
אני מוסיפה עוד אחת: קריסטינה פרננדז, נשיאת ארגנטינה, שמכהנת מאז ה-10 בדצמבר 2007. ביום עלותה לשלטון העיתונאים רק דברו על השמלה שלבשה ואם היא התרגשה או לא. בנות, יש לנו עוד דרך ארוכה.