בננות - בלוגים / / חגה על עומדה
אני והעיר הקדושה
  • רונית בר-לביא

    חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים. זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל, שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו, שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר, שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה, ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם, אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ, ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה, אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים, אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,  הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל, ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ?? אחרי הכל, כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני  כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה. אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה לועידת פסגה אזורית לפחות. אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ?? ובכן, לא אני. לא ולא. על כך ועוד, בטורים הבאים.

חגה על עומדה

 

 

 

  

בְּשׁוֹרָה קָשָׁה נָחֲתָה.


בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ זְמַן

הַצִּפּוֹר הֲכִי יָפָה בָּעוֹלָם
נֶעֶמְדָה מוּלִי.

וְהִיא הָיְתָה חַגָה עַל עומְדָהּ
בְּפִסּוֹת קְצוּבוֹת,  
מְרַפְרֶפֶת בִּכְנָפֶיהָ,
מַשְׁלִימָה עִגּוּל.

 

כְּשֶׁרָאִיתִי שׁוּב
הִיא לֹא הָיְתָה שָׁם יוֹתֵר.

 

 

 

 

 

 

 

 

13 תגובות

  1. איריס אליה

    מאד יפה. מי לא הייתה שם יותר? הבשורה?
    מסוג הבשורות שצריך להעיף.

  2. חנה טואג

    שיר עדין ורגיש התופס רגע בו נגלית צפור רבת יופי
    השורה האמצעית(אחר כך עפה או משהו) פוגמת לדעתי ואפשר לותר עליה ולעבור משני הבתים הראשונים היפים הישר לסוף השיר

    • ענת לויט

      היססתי רונית לאור מה שהועלה לדיון בשבוע שעבר באשר לביקורת בונה, ובכל זאת אעז להשלים את תגובתה של חנה ומתוך ששירך הלכאורה פשוט והנוגע מידית אהוב עלי, רק שהשורה שחנה הציעה לוותר אכן מפריעה גם בעיני לשיר כשלם. למה? כי יש בו משהו פרוזאי מדי, לתחושתי, וחושף מדי את סוד-קסם השיר. ואז אמשיך ואעז, אם תרגישי כמונו, גם שתי השורות האחרונות מתחייב להן תיקון זעיר.

      כשהסתכלתי שוב היא לא היתה שם יותר. כמה פשוט כמה זוהר.

      • ענת לויט

        יש בה משהו פרוזאי מדי, בה – בשורה. תיקון טעות הקלדה מחויבת.

      • הי ענת.

        תודה על תגובתך,

        בינתיים רק רציתי לומר שזה בפירוש "כשראיתי שוב" ולא "כשהסתכלתי שוב" שמשמעותו אחרת משהתכוונתי.

        • ראיתי. הבנתי. טעיתי.

          • רונית בר-לביא

            וענת, תודה מאד על ההסבר ועל ה"פרוזאי".

            עוד מישהו אמר לי לפני שבוע לגבי משהו אחר לגמרי (ספר ילדים) שאני קצת מערבבת בין סגנון לירי לפרוזאי או משהו כזה.

    • רונית בר-לביא

      תודה חנה על תגובה מפורטת ועדינה,

      אני שוקלת אם לוותר על השורה הזאת באמת,
      מבחינתי היה בה משהו קצת מיוחד כי היא ארוכה צורנית ביחס לכל שאר השורות בשיר, ולי נתנה הרגשה של ציפור שעפה בקו אחד ארוך הלאה משם,

      אבל אהרהר בכך.

  3. איך זה יפה מצד היקום לשלוח יופי ברגעים קשים
    ואת לכדת זאת יפה.
    מאיפה כל הניקוד הזה לאחרונה, רוניתוש?

    • רונית בר-לביא

      מתוכנת ניקוד אוטומטי, כמובן 🙂

      לא למדתי לנקד מעבר למה שהיה בכיתה א', שמשם זכרתי רק איך מנקדים "אניה" ושכחתי 🙂
      אבל לאט לאט.

      ולי, תודה, ואת צודקת לגבי היקום, אני חושבת בכלל שהוא שולח יופי כל הזמן ורק כשערים קולטים את זה.

      אבל מתאים לי לחשוב דברים כאלה.
      וגם לך 🙂

  4. חני ליבנה

    "חגה על עמדה בפסות קצובות" שורות מלאות תנועה ויופי, כמו צפור, כמו בשורה אבל טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונית בר-לביא