בְּשׁוֹרָה קָשָׁה נָחֲתָה.
בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ זְמַן
הַצִּפּוֹר הֲכִי יָפָה בָּעוֹלָם
נֶעֶמְדָה מוּלִי.
וְהִיא הָיְתָה חַגָה עַל עומְדָהּ
בְּפִסּוֹת קְצוּבוֹת,
מְרַפְרֶפֶת בִּכְנָפֶיהָ,
מַשְׁלִימָה עִגּוּל.
כְּשֶׁרָאִיתִי שׁוּב
הִיא לֹא הָיְתָה שָׁם יוֹתֵר.
מאד יפה. מי לא הייתה שם יותר? הבשורה?
מסוג הבשורות שצריך להעיף.
נתון לפירושים, איריסקה.
תודה רבה.
שיר עדין ורגיש התופס רגע בו נגלית צפור רבת יופי
השורה האמצעית(אחר כך עפה או משהו) פוגמת לדעתי ואפשר לותר עליה ולעבור משני הבתים הראשונים היפים הישר לסוף השיר
היססתי רונית לאור מה שהועלה לדיון בשבוע שעבר באשר לביקורת בונה, ובכל זאת אעז להשלים את תגובתה של חנה ומתוך ששירך הלכאורה פשוט והנוגע מידית אהוב עלי, רק שהשורה שחנה הציעה לוותר אכן מפריעה גם בעיני לשיר כשלם. למה? כי יש בו משהו פרוזאי מדי, לתחושתי, וחושף מדי את סוד-קסם השיר. ואז אמשיך ואעז, אם תרגישי כמונו, גם שתי השורות האחרונות מתחייב להן תיקון זעיר.
כשהסתכלתי שוב היא לא היתה שם יותר. כמה פשוט כמה זוהר.
יש בה משהו פרוזאי מדי, בה – בשורה. תיקון טעות הקלדה מחויבת.
הי ענת.
תודה על תגובתך,
בינתיים רק רציתי לומר שזה בפירוש "כשראיתי שוב" ולא "כשהסתכלתי שוב" שמשמעותו אחרת משהתכוונתי.
ראיתי. הבנתי. טעיתי.
וענת, תודה מאד על ההסבר ועל ה"פרוזאי".
עוד מישהו אמר לי לפני שבוע לגבי משהו אחר לגמרי (ספר ילדים) שאני קצת מערבבת בין סגנון לירי לפרוזאי או משהו כזה.
תודה חנה על תגובה מפורטת ועדינה,
אני שוקלת אם לוותר על השורה הזאת באמת,
מבחינתי היה בה משהו קצת מיוחד כי היא ארוכה צורנית ביחס לכל שאר השורות בשיר, ולי נתנה הרגשה של ציפור שעפה בקו אחד ארוך הלאה משם,
אבל אהרהר בכך.
איך זה יפה מצד היקום לשלוח יופי ברגעים קשים
ואת לכדת זאת יפה.
מאיפה כל הניקוד הזה לאחרונה, רוניתוש?
מתוכנת ניקוד אוטומטי, כמובן 🙂
לא למדתי לנקד מעבר למה שהיה בכיתה א', שמשם זכרתי רק איך מנקדים "אניה" ושכחתי 🙂
אבל לאט לאט.
ולי, תודה, ואת צודקת לגבי היקום, אני חושבת בכלל שהוא שולח יופי כל הזמן ורק כשערים קולטים את זה.
אבל מתאים לי לחשוב דברים כאלה.
וגם לך 🙂
"חגה על עמדה בפסות קצובות" שורות מלאות תנועה ויופי, כמו צפור, כמו בשורה אבל טובה
תודה, חני, על המבט האופטימי לשיר.