ירושלים – פוסט ניסיון

חאת חאאאאאאאת, זהו פוסט ניסיון.

התכנסנו כאן כולנו, בערב מיוחד וחגיגי זה, בלה בלה בלההההההההההההההה.

***
וראשונה נעלה אל הבמה את הגברת הקשישה , הגברת-באדרת, האמא של כולנו,
ישישה נכבדת, (קידה, נישוק על יד, פינוי הבמה, מחיאות כפיים מאופקות):
ירושלים. 
(סדרן מוליך אותה כלאחר כבוד אל הבמה, עוזר במדרגות).
לה 70 שמות והרבה גדרות ולא מעט חומות ואפילו מוארות,
ומי אנחנו ומה אנחנו לעומתה ולעומת מה שהיא מסמלת, והצביון וההיסטוריה ושלושת'לפים,
וכמה נלחמו עליה וכמה נקברו בה, וכמה שחפרו בה, וכמה פיצצו בה, וכמה שיירות עברו בה,
וכמה מלחמות, וכמה לוויות שפוקקות את כל המעברים, וכמה ביקורי נשיאים,
וכמה ימי זכרון ממלכתיים, וכמה מלכים וממלכות וטוענים לכתר ובעלי הון ודירקטוריונים ועצרות
והפגנות ונכים ואמהות, בשחור ובכחול ובירוק ובאדום ובצהוב לימון ובחום אדמה ובזרחני ובכסוף
ובכל צבעי הקשת הגאים, נפדה אותך, בת מלך, קריה נאמנה.

ומה יכול להיות נשי יותר מירושלים המכילה כל כך.
ירושלים הסובלנית לכשעצמה שבין ומחוץ חומותיה עוברים ונחבטים כל קיצוניי הקיצונים,
ובה מקום לכוווווווולם, כל עוד יש להם על מה לצעוק ומה לריב, כל עוד יומם אינו הרגל,
והם לוחמים בה קיומם.

העיר הכי לא ישראלית בארץ ישראל, העיר הכי זרה וגלותית ונוצרית ומוסלמית ומורמונית
וארמנית ורוסית ותורכית וגרוזינית שיש, והכי מיוחדת, אבל הכי עושה כאב ראש שבעולם.

***
ושנייה נעלה אל הבמה גברת צעירה יותר, פחות כבודה, פחות היסטורית, יותר בשר ודם,
למעשה זניחה לחלוטין, כמעט אינה קיימת במניין אלפי שנים.
גם היא נשית ומכילה וביישנית, וההבדל בינה לבין העיר מלבד היות זו בחורה והיות ההיא
קריה, הבדל עצום ורב כל כך עד כי כמעט ולא ניתן להעלות ביחד באותו משפט,
לא כל שכן ביחד על אותה במה, בלא חלילה לעורר כל מהומה.
(גם ככה לא חסר כאן מה להתייסר ועל מה להתמרמר).
לכן נגמור עם הפסקא ונוציא להפסקה לפני שהארוע יתפוצץ הקהל יתסוס והדברים יוצאו מהקשרם.

***
ואולי בכל זאת, יש בשתי ישויות נשיות אלו, על אף השוני המגוחך שלא ניתן להביאו לידי מצב
של ישיבה לצד שולחן, מבט בעיניים ושיחה כמו שתי בנות אדם אינטיליגנטיות,
גם משהו מן המשותף,
או אולי, לכל הפחות, יש להן מה להגיד זו לזו, 
איזה משהו לפתור זו עם זו, ככה כמה מילים, הברות לזרוק לחלל האויר, לבדוק
תגובה,
אפילו בדיקה קלה של איכות הקליטה, שהליפסטיק לא לכלך את השיניים, או אפילו מן ניסוי מיקרופונים כזה קל שבקלים,
ככה לפני הופעה כשהסדרן עוד מתרוצץ,
והשמלה כבר נמדדת והשתייה נלגמת,
אפילו מן "חאת חאאאאאאאת" כזה קטן משותף,
ככה יחד לתוך אותו מיקרופון,
גם זו תהיה התחלה.
טובה אפילו, משחררת, 
נותנת תקווה ולו הקלושה ביותר אם לא לדו שיח ממש, לפחות למן סמול-טוק שיש
בו יותר מעצם הנימוס של שתי נשים שנקלעו יחד לאותה מסיבת קוקטייל.
כי לכאן הן לא באו להתנצח, אלא לגשר, קצת אולי לדבר, יותר ללגום, ובעיקר:
בתקופה שבה זה נעשה מלה ממש גסה:
להשתדל לעשות חיים.

כן, אמרתי חיים.