עכשיו כשאני כבר אבא

עכשיו כשאני כבר אבא, החזה שלי מתפוצץ מרוב אושר. החיוך שלי הפך להיות חלק ממצבי הקיומי, החיים שלי נראים כמו משהו שמתחיל עכשיו. כל חיי צעדתי לקראת הרגע הזה והנה הוא.
היום, לראשונה בחיי, ידי, שכבר החזיקו הרבה תינוקות בני יומם, החזיקו את תינוקי שלי. שעות החזקתי אותו עלי, התבוננתי בפניו המצוירים בעור ורדרד, בעיניו הנסגרות מחמת סינוור הניאונים, בידיו הקטנטנות הנסגרות על אצבעי, חורצות את עורי בציפורניו החדות, שעות למדתי את רצונותיו וניחשתי את נשימותיו, ונמסתי. ליבי נמלא חום שאי אפשר לתארו. 
אני אבא. היום (אתמול) נולד מי שיקרא לי: אבא.
וסיגלית שלי? היא שלפה מתוכה את הקוד הסודי שהיה אצור בה: את האימהות שלה. כל החום שלה והנטיה שלה להכיל פרצה ובקעה והציפה את החלל ועטפה את ילדנו באהבה. 
זה פשוט לא יאמן. איך ברגע אחד אדם הופך להורה. מהרגע הזה ועד סוף ימי אהיה הורה. נגמרה תקופת היחידנות והזוגיות. עכשיו זמן הורות. ואני מתבונן ביצור הקטן והמתוק הזה ומנסה לאתר בו את מחצית הגנים שלי ומנסה לנחש מה הוא לקח ממני ומה מסיגלית, ומבין שהוא והבאים אחריו, הם המקום הכי שיוויוני של סיגלית ושלי. כאן אנחנו ממש חצי חצי. גן ממנה וגן ממני. לא יאמן. 
אני אבא. 
תגיד: אבא.
אה. בה. 
אהבה.