הבלוג של מיכה שמחון צלם אמן מורה מרצה פמיניסט נשוי ואוהב אבא לאימרי ועלמא מזרחי חברתי עצבני חייכני רגיש רוקר בנשמה בשלן
כאן שביתה
אני מורה, שובת. אני מורה כבר 16 שנה עם תואר שני ותעודת הוראה. אני אוהב ללמד בני נוער.
אם הייתי עובד כמורה במשרה מלאה ,הייתי מרוויח קצת פחות מחמשת אלפים ₪.
הנה הלינק לטבלת השכר ישר מאתר משרד החינוך.http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Sherut/Sachar/
למי שלא הבין זה הברוטו. הברוטו. תורידו לפחות אלף, אלף מאתיים, על מס הכנסה וביטוח לאומי וממה שנשאר תיקנו קוטג". ולחם אחיד. ספרים?, אמנות? קולנוע? משהו שיעשיר את הנפש, שייצור מורה יותר חכם, פתוח רווי השכלה ודעת? זה מותרות. ללכת ללמוד קורסים? מאיזה כסף?
נכון. אפשר לעשות קורסי השתלמות ולהוסיף במקסימום עוד אלף ₪ בערך לשכר הברוטו. ועדיין לא אגיע ליותר מ 6000 ₪ ברוטו. ואולי גמול חינוך וגמול הכנה לבגרות. נניח שאפשר לגרד את ה7000 ₪ ברוטו. ומה נשאר מזה? 5000 ש"ח נטו.
עכשיו תסבירו לי למה ללכת להיות מורה? למה אני הלכתי להיות מורה? למה אני כבר מורה 16 שנה?
לשם השוואה ידידה שלי בשרות הציבורי שיש לה תואר ראשון בלבד ועובדת שם כמניין שנותי בחינוך ואולי קצת פחות מרוויחה כ 10,000 ₪ ברוטו. עכשיו תסבירו לי משהו על סדר העדיפויות כאן. מי צריך להרוויח יותר? פקיד בשרות הציבורי או מורה שאחראי להעברת הידע ופיתוח הסקרנות לדור הצעיר?
הדוור שלי ירוויח יותר ממני אחרי 16 שנות וותק. זה נראה לכם ראוי?
אז למה אני מורה?
אני מורה כי אני אוהב בני נוער. אני אוהב את הראש שלהם, אני אוהב את ההתלבטות שלהם, אני אוהב את העובדה שהם היחידים כמעט בחברת הטמטום בשפע שיש לנו שעוד שואלים את עצמם שאלות קיומיות ובאמת מחפשים תשובות. אני אוהב לחשוב איתם ביחד ולנסות להראות להם את הדרך, ולעזור להם להחליט. אני אוהב להיות שם לצידם בשעות של בלבול, כשנדמה להם שאף אחד לא מבין אותם ולנסות להיכנס לראש שלהם ולנסות להבין את הדילמות שלהם, את הכאב של ההתבגרות שלהם ,את תסכולי הבדידות הקיומית של חלקם. להיות שם ולתת להם תחושה שהם לא לבד, שמבינים אותם. אני אוהב בני נוער, אולי גם כי יש לי תחושה שהם הכי אמיתיים כאן בסביבה. השאר משועבדים כליל. גם הם בדרך, גם הם למדו לבהות, אבל עוד יש בהם אמת. עוד יש להם חיפוש. השאר איבדו את דרכם במסך הפלסמה. בהו למוות.
אבל אי אפשר לחיות מהשכר העלוב הזה. אני מתייחס להוראה במערכת החינוך כתחביב. תחביב יקר.
אז מה אני עושה? אני מלמד חצי משרה, לפעמים שליש משרה, בתיכון ואת שאר השכר שלי אני עושה במכללות. ביומיים במכללה אני מרוויח יותר מאשר בשבוע בבית הספר. ועובד הרבה פחות. במכללה, אין מבחנים ובחנים, אין לחצי בגרות ושיעורי השלמה, אין כמעט בכלל ישיבות מורים (אחת בשנה בבית קפה) ואפילו מלאכת הכנת מערכי השיעור פשוטה יותר, כי את תוכנית הלימודים אני קובע ואין הנחתות ממשרד החינוך, אין אינסוף שיחות נפש וייעוץ.
מה יש במכללות? כפול ויותר כסף, יוקרה גבוהה בהרבה, חופש אקדמי כמעט מוחלט, יעילות במושגי זמן, והרבה זמן פנוי. מה החיסרון? אין פנסיה. ואין תנאים סוציאליים. ועובדים בחוזים אישיים שמסתיימים אחרי שמונה חודשים ומתחדשים ארבעה חודשים אחרי זה. כלומר אני מובטל ארבעה חודשים בשנה באופן קבוע. אז אני צריך להפריש לעצמי לפנסיה ועדיין ביומיים עבודה במכללות אני מרוויח יותר משכר מורה בבית הספר במשרה מלאה, גם בשקלול שמונת חודשי השכר במכללות לעומת שנים עשר במערכת החינוך.
זה הפתרון של האדם הפרטי. מה קורה עם הפתרון הציבורי? אין כזה. מורים מסמנים את המעמד הבינוני וזה הולך ונשחק. כשאני מסתכל על המכוניות במגרש החניה של בית הספר ורואה ג"יפים עירוניים, אני יודע שזה שייך למורות או למורים, שבני זוגן ובנות זוגם משתכרים יפה. בני זוג ששניהם מורים, יכולים במקרה הטוב להחזיק גרוטאה זזה.
אם המשכורת שלי כעובד הוראה היתה גבוהה יותר ב30% סביר שהייתי משאיר לי רק מכללה אחת ומגדיל משרה בתיכון וגם מחנך כיתה. במצב הנוכחי אני מעדיף להקטין משרה כדי להתפרנס.
טוענים כנגד המורים שאנחנו עובדים מעט שעות. משרה מלאה למורה בתיכון היא 24 שעות שבועיות. משרה מלאה לעובד במשרד ממשלתי היא 40 (או אולי 45, אני לא בטוח)
על השעות שלי בבית הספר אני מוסיף שעות רבות בבית. בתחילת השנה זה תמיד נראה מעט, אבל כשמתחילים המבחנים אחרי חודש והליווי בעבודות הגמר לבגרות ושיעורי ההשלמה לבגרות, אני רואה איך זמני לאור המנורה בלילה או למול המחשב עם טיוטות העבודות של תלמידי, הולך ומתארך. התלמידים שלי תמיד שואלים אותי מה אני עושה ער בשתיים ושלוש בלילה. הם רואים את שעות המשלוח של התשובות וההערות לטיוטות שלהם. זה נכון שחודשיים בקיץ איני עובד. ואני אישית הייתי מעדיף שייקצרו את זה לחודש (בפוסט אחר), אבל מישהו בדק כמה שעות אני עובד בתקופה של הבגרויות, כששיעורי ההשלמה וההנחיות האישיות לעבודות הגמר בעיצומן? אולי כפול.
ואני רוצה לומר כאן עוד משהו. משהו בזכות הפנאי.
המורים באוניברסיטאות ובמכללות עובדים פחות שעות. 12 שעות שבועיות (במשך שבעה חודשים – שני סמסטרים) הם משרה מלאה. ולמה בעצם עובדי הוראה מכל הסוגים עובדים מעט שעות?
יש כאן שני גורמים לדעתי. אחד הוא השחיקה החזקה. מורה במשרה מלאה בודק עשרות מבחנים בשבוע. כל שבוע. יושב באינסוף ישיבות, מכין מערכי שיעור, משוחח עם עשרות תלמידים. תארו לעצמכם שהיו מוסיפים לו עוד 16 שעות. הוא היה קורס. בכלל כדי להגיע לחישוב ריאלי צריך להכפיל את שעות ההוראה בכיתה פי שניים כדי להגיע לשעות העבודה הריאליות.
אבל הסיבה השניה היא חשובה יותר לדעתי. כדי להתפתח ולהתקדם בתחום הידע, צריך זמן. זמן לקרוא, לצרוך תרבות, ללכת לקורסים, להשתלמויות, לכנסים אקדמיים, אפילו סתם לשוחח עם קולגות. אין השכלה ללא זמן פנוי. כן, צריך לשלם למורה כדי שיתפתח ויתקדם אחרת הוא יעמוד במקום וגוף הידע שלו יישאר לא מעודכן ואז הדור החדש יקבל יידע יישן מאד ולא מעודכן. אני יודע שכשלמדתי לתואר השני הייתי הרבה יותר מעודכן מאשר היום והתלמידים שלי היו הראשונים שהרוויחו. הרבה מורים לומדים במהלך שנות ההוראה לתארים מתקדמים. הזמן ושנת השבתון הם שמאפשרים זאת. (ואל תקפצו, השכר שאנחנו מקבלים בשנת השבתון הוא מכסף שאנחנו מפרישים מהמשכורת שלנו בששת השנים שלפני).
אני חושב שמקצוע ההוראה אינו תחביב ואסור שיהיה תחביב. נכון שיש כמה משוגעים שבאים להוראה מסיבות של אהבת המקצוע והתלמידים, אבל בשל השחיקה בשכר באמת מגיעים למקצוע אנשים שהייתי מעדיף שייחלקו דואר ויתייקו ניירות מאשר להפקיד בידיהם את עתידם של הילדים שלנו. הוראה לא יכולה להפוך לברירת המחדל של הלא יוצלחים. היא צריכה למשוך את הטובים והחכמים והסקרנים. בינתיים היא מושכת את האידיאליסטים שמוכנים לעבוד בחינם ואת הלא יוצלחים שבחרו במקצוע בלית ברירה. המשמעות של זה היא שהמקצוע יילך וידרדר, אבל הרבה יותר חמור מזה: הדור הבא יהיה הרבה יותר בור ואטום אינטלקטואלית מאשר קודמו.
זה יהיה ממש אסון ברמה החברתית.
זה יהיה ממש אסון ברמה החברתית.
עצוב, כואב, מורכב, כל כך הרבה לעשות, וכל כך הרבה אין מה לעשות כי צריך לשנות הכל – מראיונות הכניסה למכללות…מס" התלמידים בכיתה… וכלה בשכר ותנאי העבודה … אבל הנחמה באידיאליסטים המעטים שעוד קיימים… הרי השינוי בא תמיד מהמעטים… אלה שלא בהו … שלא וויתרו… חיבוק גדול
תודה על התגובה הדרומית.
אני באמת חושב שהחינוך צריך לעלות בסדר העדיפויות הלאומי חברתי, וזה נראה כל כך רחוק…
אני קוראת אותך ומזדהה עם כל מילה.
אני עובדת עם מורות ומעט מלמדת בכיתות ולא דרך משרד החינוך, בעיקר בגלל השכר.
על עבודה הרבה פחות קשה אני מקבלת כמעט כפול. ויש לי פנסיה.
אני חושבת שהחישוב הנכון הוא על כל שעה בכיתה שעה וחצי מחוץ לה (ומה עם הישיבות וההשתלמויות וההנחיות?)
בשנים האחרונות עברתי מהתיכון לעבודה עם היסודי ואני מוצאת המון מורות מסורות וטובות, שעובדות בתנאים בלתי אפשריים לחלוטין.
אתה יודע מה?
אפילו על השכר הייתי איכשהו מתפשרת, אבל לא על כיתה עם למעלה מ-35 ילדים.
תנו לי שכר כזה ו-20 ילדים והשמים יהיו הגבול. גם השחיקה תרד.
שלא לדבר על ההנחתות המשונות של מ.החינוך כל יומיים וחצי. ואז צריך השתלמות חדשה (ושם מתבזבזים מיליונים) וישיבות חדשות ומערכים ומשובים ועוד ניירת ועוד בלבולי מוח.
כדי להבין עד-כמה מדובר בעבודה קשה ושוחקת :
בשנה שעברה עבדתי בישוב מאוד מבוסס וקטן. מערכת חינוך טובה מאוד בלי דאווינים.
אחד ההורים יצא לפנסיה מצבא קבע בגיל 45. החליט להתנדב בביה"ס כמורה.
היתה מגיפת שפעת והוא הסכים להגיע ליומיים כממלא מקום.
לאחר יום הוא ניגש למורה האחראית ואמר שהוא נוהג למלא הבטחות ולכן הוא יגיע גם למחרת.
אבל זהו זה.
יותר הוא לא מוכן.
המצב מייאש. בעיקר עבור מי שאין לו לשלם מאות שקלים לילד עבור חינוך משלים (מה שאני עושה עבור ילדי, לבושתי הרבה. זוהי הדרך היחידה שבנמצא לדאוג ליום לימודים באורך סביר , לציוד ולשיעורי העשרה).
בכל פעם שאני קורא על שכר המורים אני די מזועזע. כי כשאני לימדתי באוניברסיטה הפתוחה, בלי הכשרה של ממש בחינוך (שני ימי עיון לא נחשבים) ובלי שהיתה לי אחריות לנפשם של התלמידים, הרווחתי סכומים מהסוג שמיכה מציין פה כמקסימום – 7,000-8,000 ברוטו – על תשע שעות הוראה בשבוע בסך הכל. אז נכון, זה היה כמו במכללות, עבודה של תשעה חודשים בשנה ובלי תנאי פנסיה, אבל הפער עדיין ברור וזועק.
אני קורא לכולכם לבוא היום להפגנת המורים היום ברחבת מוזיאון תל אביב ב18:00
הי מיכה,לא חשבתי שאי פעם אהיה יןתר קיצונית ממך,אבל בנושא הזה אני סבורה שמערכת החינוך פשוט בנויה על פראיריות נשית.אם מרבית העוסקים בחינוך היו גברים התמונה היתה שונה לגמרי.אני נמצאת במערכת הזו כבר 14 שנה,וזו מערכת שבה נשים משעבדות נשים.ואני אסביר-מרבית המורות היו ילדות שחינכו אותן להיות טובות ומרצות וכיום הן מורות שחשוב להן להיות בסדר כלפי ההורים, התלמידים,המנהלת,הפיקוח ןכן הלאה.(אגב באיזה עוד מקצוע נזקקים לכישורים כה רבים ושונים?)ולכו הן (בעיקר המחנכות)עובדות מאד קשה והרבה שעות בהתנדבות,כדי להיות בסדר עם המנהלת (ומעוד סיבות).גם המנהלות עובדות מאוד קשה בתקופה זו של הפרטה ומעורבות הורים. ןמי עומד מעליהן ?כמובן מפקחות וההמשך ברור.המערכת הזו,הנשית ברובה היא פשוט כלי משחק בידי הפוליטיקאים ועוד לא אמרנו כלום על מצבה הרגשי-נפשי של המורה.יותר מחומר הלימודים,חשוב לכל הורה למי ולמה נחשף ילדו יום אחר יום.באספקט הזה רווחתו של המורה היא אינטרס ברור לציבור ההורים ולחברה כולה,כיוון שלמורות יש את הזכות והאחריות הגדולה להשפיע בהיבט הפסיכולוגי על ילדים מאוד צעירים ולכוון דור שלם, ומכאן החשיבות העצומה שיש למקצוע זה ,לשחיקה,לחוסר שביעות הרצוןולדימוי המצועי שיש למורות.ולכן זהו אינטרס של החברה כולה לעשות שינוי דרמטי בנושא.
הי אילת. קודם כל אני שמח לשמוע את קולך כאן וחוץ מזה שהגיע הזמן שתלמדי ממני להיות קיצוני קצת אחרי כל כך הרבה זמן… ואני מודה שהפוסט הזה יחסית לעצמי הוא מתון. ואני מסכים עם כל דבריך. זה ניתוח מעניין של המצב. היררכיה של ניצול נשים.
אני תומכת. עבדתי במערכת החינוך כ-3שנים עם הפסקה אחת באמצע כמורה לאמנות בבתי ספר יסודיים… משרתי חולקה על פני מספר בתי ספר, 40 ילד בכיתה בשעות האחרונות , לימוד בכיתת האם ללא ציוד או חדר אמנות, בתנאים בלתי אפשריים, הזויים אפילו. בנוסף נדרשתי לקשט את בית הספר על חשבון זמני החופשי (עבודת פרך) שכר זעום ושחיקה ועייפות גדולה. לא משנה אם לימדתי בבית ספר אזורי של מבוססים במושבים או בישוב לא מפותח ואוכלוסייה בעייתית. בסוף גם למפקחת-על היו טענות. ברחתי משם כל עוד נפשי בי וחבל. מגיע לתלמידים שיעורי אמנות ראויים ומי שנשארת (אני מדברת בלשון נקבה) אני לא יודעת איך שורדת.
מורים בדומה לאנשי היי טק עובדים ללא גבול וללא מסגרת זמן. כשיש פרויקט מצפים שניקח אותו עלינו ונעבוד ללא ליאות ועל חשבון זמננו, ויש אינסוף פרויקטים בבית הספר.
יש רק הבדל קטן. עובדי היי טק "עניים" מרוויחים כפול שתיים שלוש מאיתנו (ואני לא רוצה לדבר על העשירים) אני מסתכל על היי טקיסטים שפעם היו מורים ואיפה המציאות שלהם ואיפה שלי.
מסכימה ומזדהה עם כל מילה.
בתקופתי משרד החינוך החליט לטפח קבוצת מורים "איכותיים" באמצעות מלגת לימודים מלאה ותכנית לימודים שונה, מגוונת ומועשרת. בתמורה התחייבנו ללמד שלוש שנים. אני מודה שלא בדקתי את העניין באופן מסודר אבל על סמך היכרות אישית עם חלק גדול מהסטודנטים שהשתתפו בתכנית אני יכולה לומר שנדיר שמישהו אכן נקלט במערכת החינוך מעבר לשלוש השנים המחוייבות בחוזה.. ולא בכדי אלא בדיוק מאותן סיבות שמנית. רובנו הגדול עוסקים בחינוך, אך במסגרות חלופיות ומתגמלות יותר. חבל.
תודה למיכל ולאילנה ולהגר ולרונן על תגובותיכם. אני באמת זקוק לאמפתיה. לפעמים נדמה לי שהמלינים על המורים הם תלמידים לשעבר שיש להם בליבם על איזה מורה מעברם והם מחפשים להחזיר או לחליפין אנשים שלא מצליחים למצוא סידור לילדים בקייץ וכועסים על כך על המורים. זה נכון שמורה וביביסיטר עולים אותו מחיר אבל הלו אני לא ביביסיטר, התבלבלתם. אתם צריכים ביביסיטר, תחפשו ביביסיטר ולא מורה. תפקידי לחנך וללמד ולא לשמור על הילדים שלכם כשאתם בסרט. התבלבלתם. קורה.
ואני כמובן פונה כאן אל ההורים המתלוננים ולא אליכם הכתובים לעיל.
הי הגר
כד להיות מורה בישראל, אתה פשוט צריך להיות מכור. מכור לתלמידים. רק מורים מכורים או לא יוצלחים במיוחד מוכנים לעבוד בשכר הזה. אני מודה שאני מכור. מכור לגמרי. אבל לא מספיק כדי שאוותר על היכולת לחיות בכבוד ולכן אני עובד רק חצי משרה והשאר במכללות. ויש לציין שגם במכללות אני נהנה, אבל אין כמו עינים של תלמיד, שמבין משהו שלא הבין קודם, שעלה על המסלול אחרי שנפל ממנו ועזרת לו לקום, שעבר תהליך נפשי בסיועך והתייצב. אני מתבונן בתלמידים שלי אחרי שנים שהם באים ואני באמת גאה בהם ואוהב אותם.
אבל חשוב לזכור שהשביתה היא לא על השאלה האם להעלות את שכר המורים – כבר הוקצו לעניין 6 מיליארד שקלים.
השביתה היא על הדרישה של המורים לקבל קצת יותר, ובעיקר על השאלה מה המורים ידרשו לתת בתמורה. הדרישה העיקרית של הממשלה היא "שעות שהות" – שנותנות מענה בדיוק לשעות הישיבות וההכנות לשיעורים.
שלום נדב
אתה אורח חדש כאן לפחות בשם, אז ברוך הבא.
אין לי שום בעיה עם שעות שהות.
האם אקבל חדר שבו אוכל לשהות ולעבוד בשקט או שאצטרך לעשות את זה יחד עם עוד שלושה מורים באותו חדר? אם החדר לא יהיה שלי בנפרד, אין שום סיכוי שאעבוד שם. כלומר אשהה שם ואח"כ אלך לעבוד בבית. אז מה ייצא מזה? משרד החינוך יוכל לפקח יותר על עבודתי. אבל הוא לא ייפקח באמת על עבודתי. הוא פשוט ייפקח על שהייתי. מין רצון של פקידי הממשלה להשליט את הסדר הבירוקראטי על עובדי הוראה. אני לא פקיד. עבודתי אינה תלוית שעון נוכחות, היא תלוית השכלה ותשומת לב. אני לא יכול לעבוד תחת פיקוח השעון. אני עובד כמה שצריך וזה הרבה יותר ממה שמצפים ממני וזה בלילה בשקט בבית ליד הספריה שלי והמחשב שלי. האם בית הספר ייתן לי תקציב לספריה כפולה גם בבית הספר וגם בבית או שאצטרך לסחוב את הספרים ממקום למקום כדי שפקידי הממשלה יוכלו לעשות את הדבר היחידי שהם יודעים לעשות? -לפקח? האם יהיה לי מחשב משלי בפינה בבית הספר? איך אכין מערכי שיעור? איך אכתוב מבחנים?
על לוח וגיר, על בלוק נייר?
ההסכם שמציעים לנו הוא הסכם לא לשיפור החינוך, אלא לשיפור הפיקוח על החינוך. אני מציע שיחילו אותו גם על חברי הכנסת וחברי הממשלה. אני ישר אחריהם בתור. אוסף של בטלנים של בית רבן שלא עבדו.
תודה שהבאת את בעיותיהם למודעות שכאן
מיכה אתה צודק כל כך.
הרי לא רק שאין פינות עבודה וציוד מינימאלי, הרעש! הרעש הוא בלתי נסבל!
חדר מורים הוא תחנת רכבת של ילד שיש לו חום ועוד ריצה אחרי מילוי מקום ופטפטת ופלאפונים ורק מזה אפשר לצאת עם כאב ראש.
המחשבה הפיקוחית נובעת ממנהל עסקם במתכונתו העתיקה, שראה באדם איזו מכונת הספק ותפוקה מדידה.
כך כל מה שקשור לעולם הרוח נדחק ועוד יותר מעליב – מתבקש לעמוד בתפוקות ובתצומות (גם באוניברסיטאות. כאילו שלימוד המזרח הרחוק הוא עניין ליצור נעלים).
בסוף יגדלו כאן אנשים שידעו להספיק רק שהם לא יזכרו בשביל מה.
המצב ילך ויחמיר.
http://www.e-mago.co.il/Editor/edu-1896.htm
מסות של המונים נבערים,זה מצב אידאלי לבעלי העניין בחברה.לתת לאנשים
חכות(חינוך) כדי שיוכלו לדוג לבד(להסתדר בכוחות עצמם) ?
מה פתאום.אזרחים חכמים עוד עשויים לשנות את המשטר ,ולצמצם את זכויות
הייתר של בעלי העניין בחברה.
איך אמר אחד שהכיר את נפש בעלי העניין?
Catch a man a fish, and you can sell it to him. Teach a man to fish,
and you ruin a wonderful business opportunity.
Karl Marx
אפרופו מרקסיזם.
לוקחים מקצוע שיש בו מועסקים רבים (אם אני זוכר נכון כ- 120,000 מורים) שעליהם הממשלה צריכה לשלם ומנסים לצמצם בעלויות. אז מה עושים?
נותנים הטבות שיקרצו לנשים: משרת אם (שעתיים פחות עבור משרה לאמהות לילדים קטנים, שניתנת רק לנשים ולא לגברים!) נותנים חופשות המקבילות לחלוטין לאלה של הילדים כך שלמורות אמהות יהיה קל בחיים, נותנים יחס אישי ואווירה נעימה, דברים שלפי מחקרי הות"ורן הם הגבוהים בחשיבותם לנשים (להבדיל מגברים שאצלם זה פשוט: כסף) ואז מגיעות הרבה נשים למקצוע. עכשיו אפשר לשחוק את המחיר – השכר. ידוע שנשים מרוויחות 20%-30% פחות מגברים גם בשרות הציבורי (זה נתון שחוזר על עצמו כל שנה ולא משתנה, לדאבוני) ועכשיו ההוראה עולה הרבה פחות. הממשלה חוסכת כך כמעט שליש מתקציב ההוראה. ומקצוע ההוראה הופך לנשי. היחס בין גברים לנשים בחינוך העל יסודי הוא בערך 1:10. בחינוך היסודי הוא בערך 2:100 (אלו הערכותי מניסיוני ולא סטטיסטיקה מבוססת!). לממשלה אין אינטרס שגברים ייכנסו למקצוע, כי הוא ייעלה למדינה יותר. הרבה יותר. הם יודעים את זה ולכן מספקים תנאים ולא שכר. שימוש ציני בתוצאות מחקרי הות"ורן.
פוסט מעולה בעיניי.
אני איתך.
מכירה אנשי חינוך אמיתיים, שהם מעטים, מאד, וה סובלים כמוך מהמצב.
ומבחינת האינטרס הממשלתי של "לפקח על" במקום לעשות או להקדיש לנושא עצמו, כאן תחום החינוך אינו יוצא דופן. זו החברה, זה הממסד, זו המערביות.
ובלי ועם קשר, היום קיבלתי תלמידה פרטית שהסתבר שהיתה מורתי בכיתה ביסודי לפני מיליון שנים 🙂
היא בהחלט שייכת לדור הנפילים שהיו פעם מורים ומורות.
אז המורות היו נפילות (לטובה),
נשים אחת אחת ומשכמן ומעלה.
ואני הכרתי מקרוב את המאטרייה…
אמנם אז המורים היו "מאנפפים",
אבל היו בעלות השכלה ומינימום של אינטיליגנציה ושיעור קומה.
לגבי שאר התחומים זה היה משתנה,
אבל זה לא הפריחות של היום.
רונית את צודקת שזה היה דור אחר אבל עדיין יש באמת הרבה מורות מחוייבות וטובות – רבות משנדמה.
ומי שרוצה להעלות את הרמה – הרי צריך לשלם. זה עולם ואלו הנורמות. לפעמים אני שואלת את עצמי למה המורות הטובות עובדות בכלל בלי שום תמורה, וחוץ למהעריך אותן, אין לי מה להגיד.
הי רונית ומיכל
אני חייב לומר שמיכל צודקת, ויש מורות ומורים נהדרים במערכת החינוך. לא כולם, אבל הרבה יותר ממה שנראה לאנשים מבחוץ. אני אדם מאד ביקורתי וכבר עבדתי בארבעה בי"ס בחיי, ולהערכתי מספר המורים הטובים והמשקיעים עולה על זה של הכושלים, והגרועים. ראיתי מורות בבתי ספר ייסודיים שמכינות לכל שיעור מערכים חדשים ויצירתיים: משחקי לוח שהן ממציאות כדי להעביר נושא שלתלמידים קשה איתו, חידונים, מערכים המבוססים על סיפורים או שירים, ואינסוף דברים. והן אלה המקבלות את התגמול הנמוך ביותר. מורות ביסודי מקבלות אפילו פחות ממורות בתיכון. תארו לעצמכן. אני חייב לומר שהתלמידים ביסודי מגיעים לכיתה ומחבקים את המורות שלהם ולא מפסיקים גם לא בהפסקה לספר להן כל דבר שקרה להן או מציק להן והמורות קשובות ואחר כך נגמרת ההפסקה והן כבר רצות לשיעור הבא, אפילו בלי קפה או סיגריה או סתם לשבת ולנשום. גם לי זה קורה מידי פעם שאני עובד בלי הפסקה בכלל, כיוון שבהפסקות תלמידים פונים ושואלים שאלות ואין לי זמן לא לקפה ואפילו לא לשירותים. אם כבר רוצים להפוך אותנו לפקידים אולי שגם יהיה לי שלט שאומר שאני בהפסקה? מורים הם לא טכנוקראטים. הדבר שבשבילו אנחנו עובדים הם הילדים (ומבחינתי זה כולל "ילדים" בני 17). אני כמעט אף פעם לא עוזב את בית הספר בזמן. כמעט תמיד חצי שעה עד שעה באיחור. למה? תלמידים פונים אלי ומבקשים עזרה, או סתם לדבר, אז מה, אני אגיד להם לא?
ברור שיש טובים,
אבל התנאים, כמו שאתה בעצמך כתבת,
מבריחים הרבה מהטובים האלה,
ונכנסים גם הרבה שהם פחות טובים.
ואיכשהו נראה לי שבגלובאלי,
המורות של פעם היו נפילות,
והיום זה יותר נדיר למצוא כאלה.
הי רונית
אני לא יודע. יכול להיות, אבל מה שבטוח, אם היחס והשכר ימשיכו בעינם המצב יורע בהרבה. מי מטומטם מספיק לעבוד בכזה שכר ובכאלה תנאים? אידיאליסטים ומטומטמים פרופר ותו לא.
מסכימה לכל דבריך, אבל: לא מבינה את ההליכה בתלם בעקבות האנטי-מנהיג המוליך אתכם, ציבור המורים, ללא קשר לצרכים עליהם דיברת.
היכולת שלכם לבחור בהנהגה אמיתית ואיכותית, כראוי למחנכים, לא עמדה במבחן המציאות מזה שנים ארוכות, ולכן אני בספק ביכולת שלכם להוביל את התלמידים שלכם למחוזות הנפלאים אודותם אתם מדברים.
"צדקה מתחילה בבית", נקו את האורוות, בחרו מנהיגי-אמת, הגדירו את צרכיכם בהתאמה לצרכי התלמידים, ואז – השמיעו את קולכם!
הי טובה
הייתי בהפגנת המורים ביום ב" ושמעתי את רן ארז מדבר. מה אני אגיד לך, לא כוס הקפה שלי. אבל מה אני אגיד לך גם אולמרט לא ואת יודעת מה גם לא שרון, ביבי, ברק, פרס וגם לא רבין. לא מנהיגים דגולים. אף לא אחד מהם. ממותנם ומטה. לא הצבעתי בעדו וסביר שגם לא אצביע.
ועדיין, מה זה משנה בעצם?
תפקידו לעשות משא ומתן מול פוליטיקאים שלידם הוא נדמה כטלית תכולה, מול נערי האוצר שמבינים במספרים יותר ממה שהם מבינים בבני אדם או בחינוך.
הוא צריך לעשות חוזה עבודה, שיעזור למורים לחיות בכבוד, שיביא לתמידים חינוך ברמה גבוהה, שיצמצם את מספר התלמידים בכיתות.
הוא לא נבחר לכתוב ספרי פילוסופיה. הוא מנהיג עובדים. סוג של פוליטיקאי עממי ותו לא. ואני חייב להגיד להגנתו שהוא הגיש לשר החינוך דאז, יוסי שריד, הצעה מצוינת לקידום החינוך שנקראת: עוז לתמורה, שעליה עמלו צוותים בארגון המורים. התוכנית נוסתה בכעשרה בתי ספר ביניהם בעיירות פיתוח וכד" (לא רק אצל הצפונבונים) והפיקה תוצאות שעלו על כל המצופה ממנה.
לימור השולפת, לבנת, ביטלה אותה. שריד עדיין קורא לממשה! יולי תמיר, תקוותנו המאכזבת ביותר, עשתה ממנה איזה שעטנז שנועד לרצות את הקפיטאליסטים במשרד האוצר, שמעדיפים לבזבז מיליארדים על הרג מאשר על חינוך. אז מול קצבים יכול להיות שעדיף להציב תגרן. ראי מה קורה כששמים פרופסורית?
ועוד משהו
אני בטוח שמאחורי הידיעות המשמיצות שמתפרסמות עליו עומדים פוליטיקאים עלובים, שעושים מניפולציות בגרוש על העיתונאים ועל הקוראים/צופים וגורמים להם להתמקד באדם במקום בעקרון. אל תתני למניפולטורים לבלבל אותך. ברגע שייגמרו לקעקע אותו ואת הלגיטימציה שלו הם יזרקו את המורים והתלמידים לפח. אני עומד מאחורי רן ארז למרות שלא הצבעתי ולא אצביע בשבילו, כי הוא היחידי שנלחם את מלחמת החינוך. שימי לב שהם עשו הפרד ומשול בין הסתדרות המורים וארגון המורים. ברגע שהפרידו בין ציבורי המורים, הם קיוו לפורר את המאבק. הטעות של ראש הסתדרות המורים היתה שהוא הסכים להתפצל. הוא קיבל עסקה גרועה ביותר. הפרד ומשול פשוט. זו הבעיה: הפוליטיקאים יותר ערמומיים מהמורים. בהרבה. ואת יודעת למה הם דאגו להגיע להסכם עם ההסתדרות קודם? כדי שהילדים ילכו לביה"ס והאמהות (בד"כ) תוכלנה ללכת לעבודה וכך השביתה של ארגון המורים לא תורגש. ילדי חטיבה ותיכון מסתדרים בלי ביביסיטר!
והשביתה נמשכת ועכשיו גם האוניברסיטאות
החינוך לאן?
הי מירי
יש לי תחושה עמוקה שהממשלה החליטה לעבוד לפי מדד ההכנסה. תשואה. ומאחר שממשלות אצלנו הן ענין של שנה שנתים ולא לטווח ארוך, אז מדובר כאן על הכנסה לטווח קצר. EASY MONEY. משהו בסגנון של מהמרים…
חינוך – תשואתו היא לטווח ארוך בלבד. מה שאתה זורע היום תקצור בעוד 10-15 שנה, כשאותם תלמידים יסיימו אוניברסיטה ויילכו לעבוד ויצעידו את החברה קדימה. עד אז חלק מהפוליטיקאים שלנו יהיו בקבר או בבית אבות או במשתלה. אז למה להשקיע בחינוך. עדיף להשקיע במה שנותן כאן ועכשיו. בכזה קצב החברה שלנו עוד 10-20 שנה תהיה מקום שלא נרצה לגור בו. אני לא.
אני נאלצת להסכים עם המשפט האחרון שלך. מצער ועצוב מצב החינוך בארץ. אני מדברת מתוך כאב לנוכח חיי היומיום של אמא שלי שנותנת את הנשמה, פועלת מתוך אידיאולוגיה ואהבה, עובדת עם ילדי חינוך מיוחד בבי"ס יסודי כבר 17 שנה ומשתכרת מינימום, ובתור אחת שאוהבת את התחום ועם סיום התואר הראשון שלי בתקשורת מתלבטת קשות האם ללכת ולהוציא תעודת הוראה בתחום, כדי שיהיה, אם אבחר לעסוק בהוראה, מה שסביר להניח שיקרה בשלב כל שהוא. זו דילמה שלא צריכה לעלות אצלי בכלל! למה אנחנו צריכים לחשוש להיות מורים בישראל?? השכר אמור להיות מהגבוהים בשוק! זה התחום הכי חשוב, משם הילדים של היום יצמחו והילדים שלי אחריהם. יש בעיה גם עם תנאי הקבלה ללימוד הוראה. מנמיכים אותם יותר ויותר. בני הנוער והילדים בבתי הספר זקוקים לאנשים טובים! הבעיה היא שאנשי םכאלו בורחים רק מהמחשבה… יש כל כך הרבה מגרעות ובעיות, לא פלא שהתלמידים מתייחסים למורים בזלזול כל כך גדול!קשה לי לסיים את התגובה באופטימיות. מצטערת.
אני חושב שהממשלה החליטה לשבור את השובתים ולכן מנסה להימנע מלתת למורים את שמגיע, הבעיה היא שלאט לאט אני רואה את התקשורת מתקפלת לכיוון הרטוריקה של הממשלה ומציגה את הדברים באופן מעוות. הכותרת עכשיו בוואלה: האוצר הציע למורים תוספת של 5% והם לא הסכימו ובתגובה אלדר פרש מהתיווך. 5%? תגידו לי הם שפויים? מ2001 לא קיבלנו עדכונים לשכר, כלומר שהוא נשחק כבר ב-15%.אז נותנים לנו עצם והתקשורת מציגה את זה כאילו כפויי הטובה לא קיבלו. אני שומע מורים שמוכנים להתפטר אם נקבל צווי מניעה. נראה לי שככל שהגל הזה יגדל, כך הסיכוי שיימצא פתרון לחינוך בישראל יגדל. אין מה לעשות זו ארץ אלימה ואם לא ננהג באופן נחרץ ירכבו עלינו אל האופק של חורבן החינוך. לאט לאט ייקטן המספר של הפראיירים שמוכנים לעבוד בשכר-אפסיים ומספר התלמידים הבלתי סביר בכיתה (40) ייצור מצב שהאלימות ברחוב הישראלי תרווח בתוך הכיתה ותצא ממנה מתוגברת החוצה. המערכת קורסת, אבל ישראל טובה בהזנחה כפי שכבר אמרתי כאן בפוסט על פליטי דרפור. למעשה הדבר הכי יעיל שישראל עושה הוא להזניח. אז בואו נזניח את החינוך: נדחס את הכיתות, נפחית שעות לימוד, נוריד את שכר המורים, נפחית את מספר המחשבים וציוד המעבדות ובסוף כשכבר אי אפשר יהיה ללמוד וללמד יותר, אז ישראל הגיבורה והחירומית תיכנס לתמונה ותציל את עצמה מעצמה. תוכנית חירום להצלת החינוך. אידיוטים.
אני תלמיד ואני בשביתה.
נכון זה כיף לנו התלמידים, מין חופש כזה באמצע הלימודים, אבל זה גם פוגע בנו, את כל החומר שנפסיד עכשיו נצטרך ללמוד אחר-כך, ושנה הבאה יש לי שתי בחינות בגרות.
אבל השביתה צודקת, היא באה לשנות לא רק את שכר המורים, אלא גם את מספר התלמידים בכיתה ומערכת החינוך עצמה (נתינת תמלוגים למורים לפי תואר, וותק ועוד).
כן אני מאמין ששכר גבוה יתן גם כבוד למורים בעיני התלמידים ובכלל, לכן אני מאמין בשביתה.
הי מתן
אני מאמין שהשביתה הזו היא גם לטובתך, אף על פי שאתה ושאר תלמידי התיכון הם הנפגעים שעיקריים שלה. אתם צרכני החינוך ואתם מקבלים סחורה מועטת מידי, שחוקה מידי והולכת ומצומצמת מיום ליום.
המורים שלכם עייפים מללמד 40 תלמידים בכיתה, מתוסכלים מהשכר העלוב שהם מקבלים, במרוץ מטורף אחרי החומר, בשל צמצומי השעות. ירדו יותר מעשר שעות הוראה בשנים האחרונות. החומר נותר בעינו. איך נעשה את זה? כנראה שהממשלה חושבת שאם אנחנו מוכנים לעבוד בכאלה תנאים ובכזה שכר, הרי שאנחנו קוסמים, שכן אם לא כבר מזמן היינו אמורים לגווע ברעב ולמות מתסכול, שחיקה ולחץ דם גבוה.
אני מצפה מהתלמידים שייצטרפו אלינו. עשיו אחרי שנהניתם קצת מחופש באופן טבעי, הגיע הזמן שתחשבו את מי השביתה הזו באה לשרת מלבד המורים. התשובה היא אתם ואחר כך החברה הישראלית כולה ועתידה. אנחנו לא נלחמים כדי לשמור על הפריבילגיות שלנו. אין לנו כאלה. אנו נלחמים כדי לשנות את סדר העדיפויות של החברה הישראלית. אתם תהיו הראשונים שירוויחו מזה.