מילים, תמונות ומנגינות שירת רחוב
מאת: שירי רבר
להלן יום טיפוסי של שכיר אומלל:
להלן יום טיפוסי של שכיר אומלל:
לקום בחמש בבוקר
לצחצח שיניים
לחכות חצי שעה עד שהאישה תפנה את האמבטיה
להתקלח תוך חמש דקות בדיוק במים קופאים, כי זה מה שנשאר
להתלבש כמו עובד טוב ומכובד תוך 2 דקות
לבדוק את תיבת הדואר- איזה יופי! קיבלתי עוד מכתב מחברת החשמל. אולי הפעם זה יהיה מכתב אהבה מפקידה משועממת?
או שלא!
לאכול, או לפחות לנסות לאכול, ארוחת בוקר באוטו
ולנסות לעכל אותה עם כל הבמפרים בדרך מבלי לקבל בחילה
להיתקע בפקק מאחורי משאית זבל
לרוץ מהאוטו למשרד ולנסות לשמור על ניחוח גוף נפלא
לחלק כמה חיוכים לעמיתים
להתנצל על האיחור האופנתי שהפך להיות לא כל כך נדיר
להבטיח שזה לא יקרה שוב, למרות ש-על מי אנחנו עובדים? זה יקרה מחר!
להיכנס לישיבת הצוות השבועית
להנהן בראש כדי שלא יחשדו שנרדמתי לחלוטין
ללקק את התחת של הבוס כי – מה לעשות? הוא הבוס!
להידחס לקובייה הקטנה שנקראת, למרבה הפלא, המשרד שלי
לענות לטלפונים תמיד בחיוך, גם אם בא לי לבכות
להקשיב לצרות של כל העולם ואחותו, כי זה מה שחסר לי – צרות!
לצאת לצהריים בדיוק לחצי שעה, כולל את התור במזנון
לשתות קפה
להתקשר לאישה
לשאול לשלומה, כי זו כנראה תהיה השיחה האחרונה שנקיים היום
להמשיך להתחמק מצרות
להגיש דוחות
להעלות הצעות מבריקות שיגשימו את החלומות של מישהו אחר
לעמוד ביעדים
להתמודד עם פחדים
שמחר לא יפטרו אותי כי "לכל אחד יש תחליף"
לתקתק כרטיס
להיתקע בפקק שוב
להגיע הביתה ולהישפך על הספה
לנסות להקשיב למה שהאישה אומרת
למרות שזה די נשמע כמו בלה בלה בלה…
לבהות בילדים ולנסות להבין מתי הם הספיקו לגדול
חיים- איך פספסתי הכול?
הי שירי מותר לעודד את האומלל?
אם הוא מצחצח שיניים שישמח שיש לו עדיין שיניים. אם האישה באמבטיה שישמח שיש לו אישה ושהיא שומרת על נקיונה ובכלל שיש שם מים זורמים בתוך החדרון . אם הוא נתקע מאחרי רכב זבל שישמח שהוא לא עובד על המשאית הזו ובכלל זה שיש לו רכב זה לא משהו לשמוח? שישמח שהוא מדבר עם אישתו אפילו פעם ביום כי זה אומר שהוא לא חירש ולא אילם ומה רע לו? לגבי הישבן של הבוס…נו תלוי איך נראה הבוס אולי הוא בכלל לא כזה אומלל כמו שזה נשמע.:))
ובסוף, להגיע הביתה, הייתי מציעה לו שישמח שיש לו בית עם גג ואישה וילדים שגדלים ואלו החיים ודייקת להביע אותם רק ש…לדעתי, אומללות זה בצד השני של השמחה, ואני מעריכה את הבוחרים בשמחה בין אם שכירים, עצמאיים, מובטלים או רקדני בלט.
טוב זהו, גמרתי "לבלבל לך במוח של השיר", פשוט… העברת בי מחשבות.
וזה שעובד במשאית זבל שישמח שהוא לא מתנשא כמו סיגל. וזה שחירש-אילם שישמח שהוא לא רחמן כמו סיגל. ובכלל שישמחו שהם לא סיגל שצריכה אמבטיה לנקות הרבה יותר ממה שהיא מבינה.
אופס, עליתי למישהו על העצבים…אז… שישמח שיש לו עצבים.
:0)
אוף, יש לי חולשה לטרולים אז חייבת להגיב שוב (מתנצלת שירי, לפחות אני מקפיצה לחלון התגובות את הפוסט מידי פעם…לאן נעלמת?)
בהצתה מאוחרת טיפוסית, הבנתי שאולי פגעתי בקורא אילם או חירש או בכבודה המלא של עובדי ערייה המנקים את הזבל.
אז אוף, ממש לא התכוונתי לזה שזה יצא כך, פשוט יצאתי מתוך הנחה שיוצאת מתוך הכרות עם עובדי נקיון וגם עם בעלי מומים ויודעת שהם אינם אנשים אומללים כלל ועיקר כי הם יודעים להעריך את מה שכן יש להם, ובכלל ממי למדתי שמחה אם לא מהם? כנראה שפשוט צריכה לקבל קצת יותר שיעורים בהומור…(הטרול כנראה לא יהיה מורה מוצלח לתפקיד).
נראה לי די מדויק {לא הייתי שכירה, אולי פעם} אבל אני חושבת שהשגרה שנראית איומה יכולה להראות כמו אשר גדול כשהיא מתערערת
אני מאוד מקווה שבקרוב הרבה מאוד אנשים בארץ ובעולם לא יתגעגעו לתמונה הבורגנית שאת מתארת. בגלל ה:
"שמחר לא יפטרו אותי כי "לכל אחד יש תחליף." ועם המיתון יהיו הרבה תחליפים כנראה, והרבה אנשים שיתגעגעו בייחוד לזה, למה שנראה כשיא התפלות.