זכרונות על זקנים ושלג

Normal
0

MicrosoftInternetExplorer4

1
הייתי כבן שש. אבי הוליך אותי לגן המשחקים הקרוב. שיחקו שם ילדים מבני המקום ולאחר שעה קלה הצטרפתי אליהם. בימים הקרובים חזרנו לשם. כבר הכרתי את הילדים בשמם, ואפילו התחברתי לאחד, שמו אלי. בסוף השבוע חזרנו הביתה, ומאז, כמעט שמונים שנה, לא ביקרתי בצפת. בימים ההם לא היו טלפונים, וגם לכתוב לא ידעתי, כך שלא שמרתי על קשר עם אף אחד מהילדים. חבל. שמעתי שדיברו עליהם היום. בצפת ירד שלג, ברדיו ראיינו את "זקני צפת" והם סיפרו מה אינם זוכרים. אין פלא שאינם זוכרים לא אותי ולא את סופות השלגים עליהם דיווחו ברדיו שנה אחר שנה.

2
הייתי כבן שבע. היה כבר פסח והשלג הפשיר. אבי הוליך אותי לאחד מכפרי הנוצרים. שיחקו שם ילדים מבני המקום ולאחר שעה קלה הצטרפתי אליהם. כבר הכרתי את הילדים בשמם, ואפילו התחברתי לאחד, שמו אלי. לבקשת אבי הזמנתי אותו להצטרף אלינו. הוא צעד איתנו לכפר ובמרתף שתחת המאפיה חיכו לנו אופי המצות. קמח, מים, מלח, דם. זאת היתה המצה הכשרה הראשונה שאפיתי במו ידי. ברוך הבא לעם היהודי ברכו אותי הזקנים.

3
הייתי כבן שמונה. היער היה לבן ומהבתים הרחוקים היתמר עשן. שם ידעתי, יש מי שמחכה לי. ירדתי אל הכפר, מטביע עקבות עמוקות בשלג.

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-font-family:SimSun;
mso-bidi-font-family:Miriam;}