הספציאליסט (סיפור קצר)

Normal
0

MicrosoftInternetExplorer4

הספציאליסט

אחרי המלחמה ברחו המומחים מגרמניה. חלקם הסתתרו תחת זהות בדויה בקרב הגרמנים בארץ חדשה. המומחים הגדולים עלו לגדולה. כל מעצמה צריכה מומחים מגרמניה. אלופי הטכנולוגיה והנשק, הכימיה והפסיכולוגיה, העינויים והתעמולה, הטילים והפלדה ותעשיית ההשמדה עשו כולם הסבה והפכו מנאצים לשרתי אדונים חדשים. המוכשרים תמיד ידעו להסתדר. חסרי המזל אצל סטאלין, אחרים אצל אדגר הובר.  והיו גם כאלה שבלעה אותם האדמה.

***

יושקה, יהודי ירא שמיים, נפטר מן העולם כשבאמתחתו אוסף גדול של מצוות, בעיקר מצוות לא תעשה. ידע בביטחון שפניו לגן עדן, אלא שכמו לרובנו, לא היה לו מושג כיצד הדברים עתידים להתרחש.

ובכן, בא יומו, ולקראת ערב פרחה נשמתו והוא יצא לדרך.  לא ידע איך ולאן נסע, וכמה זמן ארכה הדרך, והנה מצא את עצמו בסופו של תור ארוך מאד. לפניו, כאלה שהיו אנשים בני כל הצבעים והעמים, המינים והגילאים, הדתות והאמונות והם עומדים בפנים חתומות ומתקדמים באיטיות, יחד עם התור. מרחוק, היכן שראש התור ניתן היה לראות קבוצת אנשים (נכון יותר לכנות אותם בשם אחר, אך מהו?). הם ניצבו לרגלי חומה גבוהה ששני שערים גדולים נפערו בצדדיה. האור היה קלוש, השעה קפאה עם ערב, והחומה שתקה כהה ואטומה. מעבר לשערים הבהב אור חיוור. בשער הימני, אור תכלכל ירקרק, כשל יער בבוקר ובשמאלי אדום כתום, של מדורה לילית. מעל לכל שער היתה קבועה נורה שדלקה בצבע אדום.

ככל שהלך ראש התור והתקרב ניתן היה להבחין בפרטים נוספים. כך למשל עמד שם שלט קטן ועליו רצה כתובית במאה שבעים לשונות "נא להמתין מעבר לקו הלבן". מעל לשערים נקבעו בחומה אותיות ברזל שהוארו לסירוגין באדום או בירוק. מעל לשער אחד היה רשום "עדן" ומעל לשני "גיא-הינום". הרחק בקצה עמדו אותיות ירוקות ואמרו "EXIT" .

ארבעה לא-אנשים, חיוורים מאד, לבושים בגד לבן שנראה כמו שמלה או חלוק קיבלו את פני המתים. היו להם כנפיים לבנות צמודות לגבם והם היו גבוהים מאד.  על שולחן עץ קטן שעמד לידם היו מונחות ערימות של ספרים עבים מאד. מי שהגיע לראש התור ניגש אליהם. הם רכנו אל הספרים, חיפשו ודפדפו. לפעמים היה צורך לחפש בספר שהיה בתחתית הערימה. השולחן היה קטן מדי ולא השאיר מקום להזיז את הספרים. כשרצו להגיע לאחד הספרים העמיסו את הערימה שעליו על ידיו של אחד מהם, ואם הייתה הערימה גדולה מדי, היו שניים מסיעים בסידור. כאשר הגיעו לספר שהיה בתחתית החזירו בזהירות את הערימות לשולחן. לאחר שסיימו לעיין בספרים הסתודדו ביניהם ואז הרים אחד מהם מאזניים גדולות שהיו מונחות ליד השולחן. המאזניים התנדנדו מצד לצד עד שהתייצבו. אז נדלקה מנורה ירוקה מעל אחד הפתחים שבחומה, והמת שעמד לפניהם נשלח לשם. באופן מפתיע, אף אחד לא ניסה להתנגד או לברוח. כל התהליך היה איטי ומסורבל, בעיקר בגלל סידור הספרים והשולחן הקטן, והתור הלך והתארך.

כאילו לא די בכך, שבתו פתאום הארבעה ממלאכתם והחלנו לנוע בריחוף איטי לעבר השלט "EXIT". כשהגיעו אליו, פשוט נעלמו. התור נעצר וכולם עמדו ללא מעש והמתינו.

לאחר זמן לא ידוע, אם אכן הזמן חולף, הופיע במקומם אדם אחד, יחיד. הוא צעד נמרצות לראש התור ונעמד בגבו אל השולחן, לבוש בהידור וחובש כפפות לבנות. הוא התקרב למתים הראשונים ולא פתח שום ספר. רק הביט בעומדים ובאצבע אחת סימן להם לאיזה שער להמשיך. ימינה או שמאלה. התור חזר והתקדם, אלא שעתה הייתה התקדמות מהירה ויעילה מאד. יושקה, המת, הביט, ומשהו נראה מוכר ומטריד. אבל איך? מאיפה? הרי זאת פעם ראשונה שהוא מת.

רק כשהגיע ממש קרוב, הוא זיהה את האיש בכפפות הלבנות. הכיר אותו מהתמונות. הדוקטור מנגלה.

***

המומחים, המוכשרים, יודעים להסתדר. מחליפים אדונים וממשיכים באותו תפקיד. תורמים את כישרונם וניסיונם,  הבוס מרוצה ומעניק קצת חופש פעולה. יש אומרים שכבר קודם עבד גם עבור הבוס החדש.

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";}