לַיָּם וְלִי

לַיָּם וְלִי/ נעמה ארז

לַיָּם וְלִי מַעֲרֶכֶת מְיֻחֶדֶת:

הוּא בְּכָל מִינֵי כְּחֻלִּים בָּא עַד אֵלַּי

וְכִמְעַט נוֹגֵעַ –

וַאֲנִי – מַעֲרִיצָה אוֹתוֹ.

הוּא אוֹמֵר לִי הַכֹּל, הַיָּם הַזֶּה.

וַאֲנִי מַקְשִׁיבָה לוֹ בְּשִׂים לֵב

וְלֹא מְבִינָה.

הוּא שׁוֹלֵחַ אֵלִי גַּל אַחֲרֵי גַּל

הַלָּבָן שֶׁלּוֹ מַשְׁמִיעַ אוֹקְטָבָה אַחֲרֵי אוֹקְטָבָה

וְלוֹקֵחַ

אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי אֶת הָרְגָשׁוֹת שֶׁלִּי אֶת הָרְצוֹנוֹת שֶׁלִּי

אֵל תּוֹךְ הַיָּם. מַצְבִּיעַ בָּהֶם אֶל הַשֶּׁמֶשׁ

וּמַטְבִּיעַ אוֹתָם

עָמֹק

בִּפְנִים.

מוֹדָה אֲנִי לְפָנָיו

עַל מָה

שֶׁהוּא לוֹקֵחַ מֵעַמִּי.

מתוך "העברה נגדית", גוונים, 2007