נעמה ארז אשה
אין משוררים גדולים פה
אֵין מְשׁורְרִים גְּדוֹלִים פֹּה בַּגֶּטוֹ
אֲבָל יֵש דֻגְמָנִית עֲנָקִית
וְזַמֶּרֶת עֲנָקִית
וַאֲפִילוּ פָּגַשְׁתִּי עֲנָק רוּחָנִי אֶחָד
יָשְׁבוּ סְבִיבוֹ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן
הִבִּיטוּ בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת
וְלֹא הֵבִינוּ חֲצִי מִלָּה מִדְּבָרָיו הָרוּחָנִיִּים.
אֵין מְשׁוֹרְרִים גְּדוֹלִים פֹּה
אֲבָל יֵשׁ מְסִבָּה מַדְהִימָה
וְשֶׁפִית מַדְהִימָה
וְגַם פָּגַשְׁתִּי מְשׁוֹרֵר מַדְהִים
שֶׁהִדְהִים אֶת כָּל קוֹרְאָיו וְכָל שׁוֹמְעָיו עַד שֶׁנִּתְּקָה נְשִׁימָתָם
מִפִּיהֶם הַנִּדְהָם.
וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ כָּל אֶחָד לְבֵיתוֹ
הוּא
מְהַרְהֵר עַל אֲרוּחַת הָעֶרֶב שֶׁיֹּאכַל
כַּנִרְאֶה, חֲבִיתָה עִם לֶחֶם שׁוּם מִלֶּחֶם אֶרֶז
וְעָלָיו מְרוּחָהּ בְּשִׁכְבָה דַּקִּיקָה חֶמְאָה עֲדִינָה
וְעָלֶיהָ פְּרוּסַת גְּבִינָה
צְהֻבָּה
יְבוּא אִישִׁי מַפְרִיז
וּבַצַּד חֲתוּכוֹת פְּרוּסוֹת עֲגְבָנִּיָּה בְשֵׁלָה
וּמְלַפְפוֹן יָרֹק קָלוּף
מֶלַח בָּזוּק עֲלֵיהֶם טִיפִּין טִיפִּין וְאוּלַי קְצָת פִּלְפֵּל שָׁחוֹר
אוֹ אוּלַי כָּמוּן
מתוך "המאמץ להתעוררות", הוצ' ספרי עיתון 77, 2012
ברוכה הבאה נעמה למטענו הקט
ויפה שירך המתאר את האנשים הכמהים תמיד אל שגרתם הסלט שלהם ודבר אינו מחלחל בהם פנימה לא ברור באיזה גטו מדובר אם נקלף ממנו את הקונוטציות הרות האסון הרי שכל חומה בצורה הכולאת אנשים היא סוג של גטו המונע מהאמת לחלחל פנימה
ברוכה הבאה למטע נעמה עכשיו אנחנו חברות גם כאן כתבתי לך תגובה על השיר ונבלעה כתבתיששירך יפה ומבטא את הנחפזות של האנשים לחזור אל שגרת הסלט שלהם ודברים לא ממש מחלחלים פנימה ואם אתיחס לגטו בלי הקונוטציות הרות האסון שלו הרי שהוא מסמל לגבי הוויה של סגירות האדם מפני עצמו והמהותיות שבו
ברוכה הנמצאת, חנה, ותודה על דברייך.
עם זאת לא הייתי ממהרת לבטל לחלוטין את הקונוטציה הקשה, מכיוון שהיא מאיימת עלינו כענן מעל ראשנו בהיותנו מדינה-גטו, שצורך בשרידה גובר בה על צורך בתרבות.
ברוכה הבאה ובהצלחה עם הספר.
אין לי ספק שידעת שהפראפרזה על "אין פרפרים פה בגטו" מעוררת תהיות על האנלוגיה והשימוש בה.
אני לפחות שואל, האם אין כבר אינפלציה בשימוש של סמלי השואה.
חג שמח
גיורא
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%A4%D7%A8%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A4%D7%94
ברוך הנמצא, גיורא, ותודה.
הקונוטציה אל המשפט "אין פרפרים פה בגטו" באה לשרת רעיון. הכוונה היתה להשתמש בהקשר הידוע של הפרפר אל החופש, כפי שמובע בשיר וגם בציורי הילדים שבספר.
אני לא מזהה זילות בשימוש בקונוטציה הזאת של סמלי השואה, אלא חרדה גדולה בגלל מה שמתרחש במדינה הקטנה שלנו מוקפת החומות. אבל לא רק.
שלום נעמה
"חרות המשורר" היא דבר חשוב, ובודאי שאסור להטיל צנזורה עליה. ברור לי שכוונתך לא הייתה "זילות השואה". השאלה היא האם כדי להשתמש בדימוי של "פרפר וחופש" צריך לגייס את טרזינשטט והשואה. העניין הוא, שבגלל גיוסם האינפלציוני של סמלי השואה, הם כבר לא משיגים את מטרתם.
בברכה
גיורא
שלום גיורא,
לא מיהרתי לענות על דבריך, משום שחשבתי ועדיין חושבת עליהם.
גיוס אינפלציוני של סמלי השואה הוא אכן מטריד. אבל מתי והיכן הגיוס הזה מתקיים? האם כאשר מראים בטלויזיה ערמות של גויות ערומות, לא נגרמת תחושה של אינפלציה עד כדי זילות של ממש?
מאז תום מלחמת העולם השניה עברו קרוב ל70 שנה. לדעתי השואה צרובה בזכרון הקולקטיבי שלנו לא פחות מסמלים אחרים, במובן הזה שהיא יכולה להחשב חלק מההסטוריה היהודית וגם הישראלית. האם איזכור של מאורעות ת"ח ות"ט (לדוגמא) יהיה פחות אינפלציוני מאיזכור של השואה?
ברוכה הבאה נעמה, לאתר בננות.
את שירך כיודע לך אהבתי מאוד, ובהתאם שמחתי על הזכות שנפלה בחלקי לדבר עליו ולפרשו על פי הבנתי בערה ההשקה לספרך. הנה קישור: http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=25541&blogID=367
אני חושב שניתן להבין מדברי שם, כי השימוש במושג גטו, מתוך קשר ברור (ולא רק אסוציאטיבי) לשיר "אין פרפרים פה בגטו" יש בו כדי להעצים את האמירה והרעיון, ואיני מוצא כי נעשה שימוש מבזה בשואה (כנהוג בעיקר במחוזותינו הפוליטיים), או נניח נדוש, לפחות לא בהקשר בו הדברים מובאים. וכן. צר לי, אך יש יסודות של גטו בהוויה הישראלית. לאו דווקא במובן של השואה – הרי הגטו היה קיים בפועל וכמושג הרבה לפני כן וגם אחרי כן (ראו למשל הגטו של השחורים בשיקגו)
ברוך הנמצא שמעון ותודה רבה.
אני שמחה על העלאת הניתוח שלך את השיר. דבר אשר מאפשר שיח ספרותי מעמיק.
ברוכה הבאה, נעמה. מסתבר שמשוררים הם, בכל זאת, רק בשר ודם…
תודה גם לשמעון על דבריו המעניינים.
נורית
תודה נורית וברוכה הנמצאת
"חֲבִיתָה עִם לֶחֶם שׁוּם מִלֶּחֶם אֶרֶז"
משוררת כארזים !
ברכוה הבאה נעמה 🙂
תודה רבה, ריקי
וברוכה הנמצאת 🙂
שירך מתאר כמיהה ,ומי שנושם את המציאות הישראלית יודע גם יודע כמיהה מהי להרבה דברים שעדיין אין כאן
עפרה
תודה, עפרה, על מילותייך היפות.