בְּעָיַת הָאוֹר

אֲנִי חָיָה בְּמֵמַד אַחֵר.

אֲנִי יוֹדֵעַ. עֵינַי עֲיֵפוֹת.

רַגְלַיִךְ לְבָנוֹת, בּוֹהֲקוֹת,

בְּמִכְנָסַיִם קְצָרִים.

הֵן שַׁיָּכוֹת לְאִשָּׁה מִתְרַחֶקֶת:

אֲנִי מוֹשִׁיט אֵלַיִךְ יָד, לִמְנוֹעַ מִמֶּנָּה לָלֶכֶת.

הִיא זְרִיזָה מִמֶּנִּי.

אֵיךְ לֹא תִּהְיִי?

גֶּבֶר שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ

כּוֹבֵשׁ אֵת ישוּתָּה.

אֲנִי מְנַסֶּה לִבְעֹט בּוֹ:

עַל הַדֶּלֶת לֵב שָׁחֹר פּוֹעֵם.

לִבִּי מְפָרְפֵּר אִתּוֹ. אֲנִי קָם

לַחֲנֹק אֶת מָקוֹר הָאוֹר.