מילים מבקשות להיכתב "צלו של חלום"
אֲנִי מוּכְרָחָה עוֹד פַּעַם לְהִזָּכֵר
אֵיךְ הָיוּ מִילוֹתֶיךָ
לִפְנֵי זֶה
עַכְשָׁיו הַקּוֹל – אוֹתוֹ הַקּוֹל
הַיָּדַיִם – אוֹתָן יָדַיִם
אַךְ הַתְּנוּעוֹת קְלִיפּוֹת רֵיקוֹת
עוֹטְפוֹת שִׁבְרֵי הֲבָרוֹת,
קְלַידוֹסְקוֹפּ הַמְּעַרְבֵּב מַחְשָׁבוֹת שֶׁאֵין לָהֶן בַּית
וְהֶן נָעוֹת מִצַּד לְצַד
מְשַׁנּוֹת צוּרָה.
עוֹד מְעַט כּוֹחַ הַמְּשִׁיכָה יִטּוֹל גַּם אוֹתִי
לְמַעֲמָקֵי הַשִּׁכְחָה
אֲנִי מוּכְרָחָה עוֹד פַּעַם לְהִזָּכֵר
אֵיךְ הָיִיתָ לִפְנֵי
זֶה
התשוקה החזקה לקבל בחזרה רגעים אבודים
תמיד מכאיבה ביודעינו שלא נזכה לכך
ויודעים אנו שיום אחד נבקש זאת גם בשביל עצמינו
עוֹד מְעַט כּוֹחַ הַמְּשִׁיכָה יִטּוֹל גַּם אוֹתִי
לְמַעֲמָקֵי הַשִּׁכְחָה
שבת שלום דוד, תודה על תגובתך…
שיר יפה
והשורה הפותחת לקחה אותי אל שירה האלמותי של יונה וולך
אבשלום
אני מוכרחה עוד פעם להזכר בבני אבשלום
תודה חנה. כנראה שכולנו ארכיאולוגים של זכרונות…
מה שהיה
הוא לא שיהיה
אחרי זה
דבר לא יכסה
את החור בחזה
אחרי זה
אוי, גיורא…מכירה את השיר הזה שלך והוא כל כך עוצר את הנשימה. גם השיר שלך על שמירת החפצים הזכיר לי שיר שכתבתי פעם:
בְּסִפְרִיַית הַחֳמָרִים
הַסַּפְרָן מִתְגָּאֶה
"שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חֳמָרִים כְּבָר יֵש לָנוּ
חַפְּשִׂי אֶת אֵלֶה הַטּוֹבִים לַסְּבִיבָה."
אֲנִי עוֹבֶרֶת מְמַשֶּׁשֶׁת
מִרְקָם אַחַר מִרְקָם
חָמְרֵי זִיכְרוֹנוֹת
מְגוּבָּבִים בָּעֲרֵימוֹת
מְחוּסְפָּסִים, חֲלָקִים,
דּוֹקְרָנִיִים, קְטִיפָתִיִים
וְאַף לֹא אֶחָד
טוֹב
לִסְבִיבַת הַלֵּב
טוב, עוד בזמנו כשקיבלתי את הספר שלך, כתבתי לך שיש דמיון רב בנושאים ובכתיבה שלנו.
כבוד הוא לי-:)
הכבוד הוא ממש שלי… 🙂
היה, היה
היה
וזה ששוכחים לא נורא,
זה גם אמיתי
להתראות טובה
לפעמים זה נכון, טובה, ואפילו רצוי לשכוח… אבל לפעמים, הזכרון הוא כל שנשאר….