"מְעַנְיֵן אִם כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נִהְיֶה בְּבֵית אָבוֹת
מִישֶׁהוּ יִסְתַּכֵּל עָלֵינוּ"
אָמְרָה אִשָּׁה עָבַת בָּשָׂר
מְדַרְבֶּנֶת אֶת שְׁנוֹתֶיהָ הַמְּבוֹהָלוֹת
בִּצְעִידָה נִמְרֶצֶת בַּפַּארְק
חוֹלֶפֶת עַל פְּנֵי קָשִׁישׁ
שֶׁהִפְשִׁיר גַּעֲגוּעָיו בַּשֶּׁמֶש
לוֹעֵס בָּנָנָה רַכָּה בְּשִׁנַּיִם מֻשְׁאָלוֹת.
"אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ שֶׁ…"
הִמְשִׁיכָה, צְעָדֶיהָ מִתְרַחֲקִים
וְלֹא הִשְׁקִיטָה דַּאֲגָתִי לַעֲתִידָהּ
וּלְיָמֶיהָ הַבּוֹדְדִים
פורסם ב"כתובת 5" אוקטובר 2011
מילים מבקשות להיכתב "צלו של חלום"
שבת שלום נורית
שורה יפה
שֶׁהִפְשִׁיר גַּעֲגוּעָיו בַּשֶּׁמֶש
מין הסתם הרוב חושבים על כך
ההורים שלי בחרו אולי בשל כך להביא הרבה ילדים
שיר יפה נורית
תודה, דוד, על הקריאה ועל התגובה…
נורית
שיר יפה ומהורהר ,נורית, על חיים בצל הזקנה העשוי מהתבוננות בתוך התבוננות
אהבתי מאוד את עולם הדימויים בשיר(הפשיר געגועיו בשמש, שיניו המושאלות ועוד…)
הי נורית,
בלי ספק נוגע ללב ואפקטיבי לכולנו…
נקווה לטוב שניתן
רות
היי רות, תודה על התגובה. אמן, שיהיה טוב…
נורית
חנה יקרה, תודה על ההתבוננות ועל הדברים החמים…
נורית
השיר מציג רסיס שיחה מן החיים .מציג שאלה קיומית שכל איש ואישה ישאלו ביום מן הימים.מצטרפת לרשמים של דוד וחנה.
עפרה
תודה עפרה יקרה. באמת תמיד מפעים אותי איזה רסיסים קיומיים ניתן ללקט בשיחות אקראיות שכאלה…