מילים מבקשות להיכתב "צלו של חלום"
הוּא מִטַּלְטֵל בְּדַרְכֵי עָפָר
בָּהֶן הָלַכְתָּ
זוֹכֵר אֶת עֵינֶיךָ
מְשַׂרְטְטוֹת צוּקִים מְשֻׁנָּנִים,
מִדְרַך מַבָּטְךָ
מוֹתִיר עֲקֵבוֹת בַּחוֹל.
בְּעֵינֵי רוּחוֹ אַתָּה מוֹפִיעַ, בֵּן,
כְּמוֹ בְּסֶרֶט יָשָׁן
רָכוּב עַל גַּבֵּי סוּס
אוֹ גִ'יפ לָבָן,
חִיּוּכָךָ מְמַלֵּא
אֶת מָסַךְ עֵינָיו
אֲנַחְנוּ שֶׁאִתּוֹ מְנַסִּים לַשָּׁוְא
לִקְרוֹא אֶת כְּתוּבִיוֹת מַחְשׁבוֹתָיו
כְּשֶׁמֵאַרְבַּע רוּחוֹת מִּדְבָּר
פַּסְקוֹל הַכְּאֵב
מְהַדְהֵד בְּאוֹזְנָיו
ערב טוב נורית יקרה
שיר כאב חזק
אין כמו אבדן בן להורים
ואנחנו בצילו של שבוע השכול
מאד מרגש כל מילה במקומה
תודה דוד. אכן, אלה שבועות של כאבים גדולים…
נורית
שיר נוגע ללב. המילה האינטימית בן בתחילת הבית השני מהווה ציר לכאב המשותף בין ההוא היקר, הכואב את מות הבן, לבין אנחנו, הכואבים ומודעים לכאבו הבלתי מובע של ההוא היקר, בזקנתו אני מניח.
מאוד יפה בעיניי, נורית.
תודה, נעם. צדקת. הכאב הוא כפול. גם כאב האובדן וגם השותפות בכאב האב.
תודה לך.
נורית
שיר כואב נורית נגעת בטעון מכל, בהווית השכול בעדינות ללא פאתוס מיותר ,באיפוק באמצעות התמונות השיריות שיצרת המציירות את הנתיב המשותף של הבן המת והאב החי
אכן יש נוכחות גדולה בהעדר
העקבות לעולם אינם נמחקים בנתיבי העפר של הזיכרון
תודה, חנה יקרה. לכאב, אין גבולות מרחב וזמן. ההליכה בנתיב הזכרון, יש בה משהו מעבר לזמן…
נורית
שבוע טוב נורית,
שיר מצוין שתוכנו ממוקד באובדן יקר ומשרטט נופים ומרחבים.
רות
תודה, רות, את צודקת. הכאב משתרע בין ובתוך הנופים, אלה שבחוץ, ואלה שבפנים…
נורית
כאב גדול מאד עובר מהשיר היפהפה הזה, ברור וחד כל כך, כמעט כמו צילום ואולי יותר מצילום.
תודה לך, רקפת. זה בדיוק מה שניסיתי להעביר…
נורית
תמונות מכמירות לב כתבת .תמונות כואבות ומעוררות אמפאתיה עמוקה.
עפרה
עפרה יקרה, תודה על דברייך. זהו אכן סרט שבו תמונות של כאב רצות מול העיניים…
נורית