שירים מזוית העין כותב. בעיקר שירה
אַי, דַּי לְהַבִּיט בְּגַבּוֹ שֶׁל אָצָן בְּהִשְׁתָּאוּת שׁוֹטָה
וְכִי יֵשׁ מַמָּשׁ בְּתַחֲרוּתְךָ עִם מִפְלָצוֹת
אֲפִלּוּ שֶׁתְּנוּעָתַן כָּל כָּךְ הֲדוּרָה?
אֵינְךָ בְּמֵרוֹץ עַכְשָׁו וּבְיָמִים אֲחֵרִים, מַר
שִׁמְעוֹן
דַּי הִתְרוֹצַצְתָּ-הִתְלוֹצַצְתָּ עִם הַשָּׁעוֹן
הוּא מָהִיר מִדֵּי לְטַעֲמְךָ
מֻמְחֶה מִפְלַצְתִּי לַזְּמַן
הֶחֱלִיף לְךָ הִשְׁתַּהוּת בְּהִשְׁתָּאוּת
בְּעֵת שֶׁרָקַמְתָּ הַמְתָּנָה לְיוֹם אֶתְמוֹל.
הִנֵּה, תֵּכֶף יָבוֹאוּ הַיָּמִים בַּיָּמִים
הַמַּבָּט עוֹד יִזְדַּקֵּף בְּעֹנֶג לַחֲזוֹת
בִּתְנוּעַת הָרַגְלַיִם, הַשָּׁדַיִם וּשְׁרִירֵי הַפָּנִים
וְיִהְיוּ אֵלֶּה עֵינֵי זִקְפָּה אֶלֶגַנְטִית שֶׁכָּזֹאת.
חרדת הסוף.
הנה זה מתקרב. היום ראיתי אנשים שלא ראיתי כבר עשרים שנה כמעט.
הגיעו ממונטריאול, מסאן פאולו. לחתונה בארץ הקודש. ארץ החיים. אי אפשר שלא לחשוב מה יהיה עוד עשרים שנה שלא נהיה כבר כאן.
אהבתי את היאוש המתחבא בשיר. וכמובן לקחתי את זה אישית 🙂 בגלל ציון השם שלי.
יאוש פגש יאוש
היאוש שלי לפחות נוח
תודה שמעון