מְכוֹנַת לְהִיטִים
צִ'יפְּס מִשַּׂקִּית
בִּירָה נִשְׁפֶּכֶת מֵהֶחָבִית
יָד רוֹדֶפֶת יָד
הַקֻּפָּה רוֹשֶׁמֶת
טַבָּעוֹת בָּצָל וְעָשָׁן
אֵיךְ הַמַּאֲפֵרָה מִתְמַלֵּאת
בְּכָל הַחֶסְּכוֹנוֹת שֶׁשַּׂמְתָּ בַּצַּד
כֶּלֶב שׁוֹאֵג
מֵאֲחוֹרֵי שֶׁלֶט אֵין כְּנִיסָה
הַשַּׁעַר מִמֵּילָא נעול
וְאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אַף אֶחָד
הָיִיתָ כָּאן פַּעַם
שַׁיָּךְ רַק עַל פִּי שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה
בָּרַחְתָּ רָחוֹק כְּכָל האפשר
וּבְכָל זֹאת אַתָּה תָּמִיד חוֹזֵר מפוחד
קורע לב
תודה גיורא
הלב הולם בקצב השיר. חזק ביותר.
וחג שמח? מקווה שכן.
תודה
חג שמח? אחרי החגים יהיה טוב יותר
איתמר, זו יצירה שהיא שעטנז מודע ומוצלח בין שיר (poem) לשיר (song). לכן זה מבריק שבין הדברים שאתה מונה (צ'יפס משקית, בירה מחבית) אתה בוחר לפתוח ב"מכונת להיטים". כי יש משהו להיטי בשיר הזה, פּוֹפִּי-רקיד, גם אם נוגה.
גם החריזה בסוף כל בית (יד, צד, אחד, מפוחד) תורמת לקצב ולעצב. וכך גם בכותרת: "לפני שהלילה נגמר". בבית השני, שכולו על טהרת הכסף הנשרף, יפה ההדהוד ללאה גולדברג ("טבעות עשן"), שמוסווה (בעשן?) לצד טבעות הבצל, ועל אף השוני, יש כאן משהו מהמוסיקה שבשיר שלה "על הנזק שבעישון". אולי לכן, למען המוסיקה, כדאי לצמצם את השורות הארוכות מדי. למשל, בשורה האחרונה אפשר להמיר את "בכל זאת אתה תמיד חוזר מפוחד" ב"אבל תמיד חוזר מפוחד". רק הצעה, כמובן. כך או כך, שיר נוגה-כיפי, כמו השירים שנשלפים ממכונת הלהיטים. שאפו.
תודה
שמח לשמוע את הניתוח שלך. בכלל לא חשבתי עליו. קטונתי כמובן
אני מנסה בעיקר לכתוב פזמונים, לא שירים בהגדרה המסורתית שלהם, ולכן מצא חן בעיני שעשית את כל הקישורים. מעריך מאוד את דעתך ואת עצותיך
שיר אווירה ובו קולאז' תמונות שאי אפשר לדובר איתן ואי אפשר בלעדיהן
-הוא האיש אשר תמיד חוזר
תודה. נדמה לי שהמוטיב שלי איש הולך וחוזר מאוד מרכזי בכתיבה שלי
יפה , מתכתב לי עם "נוה שאנן" של שמעון רוזנברג
שמח לשמוע. אני לא מכיר את השיר