בעקבות הכרך כותב ועורך
הִסְתַּרְנוּ אֵת הַכֶּסֶף מִתַּחַת לבלטות
מִי יוֹדֵעַ אִם נִזְכֹּר אֵיפֹה כֹּל הַדּוֹלָרִים הָאֵלֶּה מִתְחַבְּאִים
כְּשֶׁנִּצְטָרֵךְ אוֹתָם בְּאֱמֶת
אוּלַי הָיָה כְּדַאי לְבַזְבֵּז אוֹתָם
עַל מְכוֹנִית חֲדָשָׁה
שְׂדוֹת הַתִּירָס מַמְשִׁיכִים בשלהם
הַנְּשָׁמָה תֵּצֵא עַד שֶׁהֵם יזהיבו
יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁעָשִׂינוּ טָעוּת
כְּשֶׁנִּשְׁאַרְנוּ בָּעֲיָרָה הַזֹּאת
נִסִּיתָ פַּעַם לָלֶכֶת עַל קצות הָאֶצְבָּעוֹת כשהאספלט בּוֹעֵר
אי אפשר עם טעויות שעושים, ואי אפשר בלעדיהן. כל דמוייך מתנקזים לאמירה אחת.
נ.ב
עד כמה שזכור לי למדנו יחד באוניברסיטה הפתוחה.
כן, אני זוכר. מה שלומך?
שיר עם ריח של מרחקים.
ברוך הבא לאספלט הבוער
איתמר
היזהר על קצות האצבעות !
אהבתי, ברוך הבא.:-)