אילן ברקוביץ ממליץ על שמונה ספרי שירה חדשים

 

האם יש קווים פואטיים משותפים לשמונה שירי המשוררים והמשוררות שנבחרו למאסף זה? מצד אחד כן ומהרבה צדדים אחרים לא. יש כאן דורות שונים של כתיבה. יש כאן סגנונות שונים של יצירה. והמשותף? שקודם-כל כל השירים שמופיעים כאן הם שירי אמת, זה ברור. יש אמנם מידות שונות של הכרחיוּת בשירים. יש משחקיים ומתובנתים יותר ויש סוערים ומתפרצים יותר; יש שנכתבו מתוך מרחק  מדוד ממושא הכתיבה ויש שנכתבו מתוך קירבה יתרה אל פנים הנפש. לא את כל הספרים, שמתוכם נלקחו השירים שלפנינו, תוכלו למצוא בדוכני שבוע הספר, וזו בוודאי עובדה מצערת אך לא בהכרח נוראה. מסע החיפוש אחר ספר שירה בחנויות הספרים או אפילו אצל המשורר עצמו הוא לא פחות חשוב ומשמעותי מאשר הימצאותו בדוכני ההוצאות הגדולות במהלך עשרת הימים ההומים האלה. חג הספר שמח למשוררי האמת של הארץ הזאת ולקוראיה.

 

 

הִיא נִכְנֶסֶת לַחֶדֶר הַשָּׁקֵט שֶׁלִי.

 

טוֹרֶקֶת בְּיָד אַחַת אֶת דֶּלֶת הַזְּכוּכִית,

הַנֶּהֱדֶפֶת לְכִוּוּן הַמַּשְׁקוֹף

וּמִתְנַפֶּצֶת בְּקוֹל חָזָק:

בְּאֶמְצַע יַם-שְׁבָרִים-חַדִּים,

הִיא לְבַדָּה. וְחֹר קָטָן לָבָן עִם שׁוּלַיִם אֲדֻמִּים עַל גַּב יָדָהּ

צוֹעֵק בְּקוֹל, שֶׁמִּתְגַּבֵּר וּבָא עַד אֵלַי –

 

אֲנִי הַקְּרוֹבָה אֵלֶיהָ,

אֲנִי הָרְחוֹקָה שָׁנִים מֵהַכְּאֵב.

 

מתוך הספר "סַמָּאֵל אהובי" (2013, פרדס הוצאה לאור, עורך: יקיר בן משה, עמ' 57). ענבל אשל כהנסקי נולדה בירושלים ב-1977. מתגוררת כיום ברעננה. ספר שיריה הראשון, "פראֵי היום", ראה אור בשנת 2009 בהוצאת כרמל ובעריכת רונן אלטמן קידר. "סמאל אהובי" הוא ספר שיריה השני של כהנסקי.

 

 

רָאִיתִי הַלַּיְלָה לְהַחְרִיד

וְהִנֵּה אִישׁ רוֹכֵב עַל סוּס אָדֹם

וּבְיֶרֶךְ הַסּוּס עוֹלֶה פֶּצַע

וּלְשׁוֹן הָאָדוֹן כְּעִנְבָּל קָטָן טָפֵל

חֵךְ אַרְגָּמָן.

 

וַאֲנִי עוֹמֵד

בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצוּלָה

וּזְבוּב לִבִּי מַפְרֶה תַּעֲתוּעִים

 

מתוך הספר "מחברות התבוסה" (2013, הליקון, עורך: דרור בורשטיין, עמ' 101). יעקב ביטון נולד בבאר שבע ב-1974. ספר שיריו הראשון, "אינה דדה, משירי האם הגדולה", ראה אור בשנת 2007 בהוצאת כתר ובעריכת יערה שחורי. "מחברות התבוסה" הוא ספר שיריו השני של ביטון.

 

 

אֵיךְ לָבוֹא אֶל הַדְּבָרִים אִם לֹא מִן הַגַּב

לְאוֹר יוֹם

חָתוּל שָׁחֹר פּוֹסֵעַ עַל מַעֲקֵה הַקּוֹמָה הַשִּׁשִּׁית

הַמְלֶט בְּפַרְוָה. גֻּלְגֹּלֶת שְׁחֹרָה.

אִשָּׁה עִם גָּרוֹן יָבֵשׁ מִשְׁתַּעְבֶּדֶת לְבֵיתָהּ

מַשְׁלִיכָה עַל גַּבּוֹ דְּלִי רֵיק

כַּפּוֹת רַגְלָיו רְטֻבּוֹת הוּא אֵינוֹ מוֹעֵד

לְאוֹר הַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי

מִישֶׁהוּ חַיָּב לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה

קָפֶה, סִיגַרְיָה, אֵין זְמַן

אִשָּׁה מִשְׁתַּעְבֶּדֶת לְבֵיתָהּ

אֵיךְ לָבוֹא אֶל הַדְּבָרִים אִם לֹא מִן הַגַּב

בְּהֵחָבֵא לִנְשֹׁף הֶבֶל פֶּה יָבֵשׁ, צִמָּאוֹן לְשִׁירָה

כָּל מְשׁוֹרֵר סוֹמֵךְ עַל שִׁירָתוֹ כְּמֶרְחָב נוֹסָף בַּתָּא.

אוּלַי יֵשׁ לָבוֹא אֶל הַדְּבָרִים מִן הַבֶּטֶן

וּמִשָּׁם לְטַפֵּס אֶל הָעֵינַיִם כְּדֵי לִשְׁאֹל:

"אֵיזֶה דְּבָרִים בְּדִיּוּק?"

 

מתוך הספר "רעד העיר" (2013, הוצאת קשב לשירה, עמ' 41). חגית גרוסמן נולדה ב-1976 בראשון לציון. מתגוררת כיום בתל אביב. ספר שיריה הראשון, "תשעה שירים לשמואל", ראה אור ב-2007 בהוצאת פלונית. אחריו ראו אור ספריה בשירה, "לווייתני האפר" (2010, קשב לשירה), ובפרוזה, "היכן שאינם" (2012, ידיעות אחרונות).

 

 

"עִם רֶדֶת הָעֶרֶב שָׁמַעְתִּי אֶת הַסְּלָעִים מְדַבְּרִים.

אֶל בֹּהַק הַשֶּׁמֶשׁ הֵם מַפְנִים אֶת צִדָּם הַשּׁוֹתֵק,

אֲבָל בַּלַּיְלָה יָשִׂיחוּ תּוֹכָם לַלְּבָנָה."

 

*רצועת חוף באי פארוס, בה סלעים מפוסלים בקווים עגולים גולשים מן החוף אל הים.

מתוך הספר "יש נקודה מעל הראש שלך" (2013, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עורכת: לאה שניר, עמ' 34). גיא פרל נולד ב-1967. מתגורר במבשרת ציון. "יש נקודה מעל הראש שלך" הוא ספר שיריו הראשון.

 

 

בְּבֵית עָלְמִין מוּטָב לָשׁוּב לַשַּׁעַר

לֹא בַּנָּתִיב שֶׁבּוֹ הוּבַל הַמֵּת.

זֶה חֹק עוֹלָם. וּבְשׁוּבְךָ לַשַּׁעַר

טֹל אֶת יָדֶיךָ וּמַהֵר לָצֵאת.

 

בָּתֵּי עָלְמִין קֻפּוֹת עָפָר וָאֵפֶר.

הַמֵּת נִדְחָק כִּתְרֵי זוּזֵי אֶל כּוּךְ.

יָנוּחַ בְּשָׁלוֹם. פְּרוּטוֹת עַל קֶבֶר.

בְּסֵתֶר סֶלַע קוֹל קוֹרֵא קוּ-קוּ.

 

מתוך הספר "גני תל אביב התלויים" (2012, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 57, שירים לדן דאור). אלי הירש נולד ב-1962 בפתח תקוה. מתגורר כיום בתל אביב. "גני תל אביב התלויים" הוא ספר שיריו הרביעי. קדמו לו "רעש" (1986, עכשיו); "טיול בשלושה" (1997, הוצאת הקיבוץ המאוחד ספרי סימן קריאה) ו"מוזיקה חדשה" (2008, חרגול ועם עובד).

 

 

עִם הַחֲלָקִים שֶׁנִּתָּן וְעִם מָה שֶׁלֹּא

אֶגְנוֹז בִּשְׁבִילְךָ

וְאֶשְׁתֹּק

 

וְאַתָּה תִּדָּמֶה לְרוּחַ עֵץ מְרַחֵף מְחַיֵּך וְשׁוּב לֹא עָצוּב

שׁוּב לֹא עָצוּב אִתִּי

 

בּוֹא נַעֲשֶׂה דִּיל עִם הַמָּוֶת

אֲנִי לֹא אֵלֵךְ עַד שֶׁתֹּאהַב וְאַתָּה לֹא תֵּלֵךְ כָּל עוֹד אוֹהַב

 

וְהַפְּרָחִים יִצְמְחוּ עַל יָדֵינוּ וְיָפִיצוּ אֶת נִיחוֹחַ הַחֹפֶשׁ

וְנִתֵּן

לְעִמָּנוּאֵל לְהַאֲמִין שֶׁאֲנָשִׁים לֹא אוֹהֲבִים שִׂמְחָה

 

מתוך הספר "הסולנית" (2013, הוצאת עכשיו, עורך: גבריאל מוקד, עמ' 55). ללי ציפי מיכאלי נולדה ב-1965 בגיאורגיה, ועלתה לארץ בגיל שבע. מתגוררת כיום בתל אביב. ספר שיריה הראשון, "שירי ללי", ראה או בשנת 1990 בהוצאת עקד. ב-2008 ראה אור ספר השירים השני שלה, "צייר אותי בוערת", בהוצאת כרמל. "הסולנית" הוא ספר שיריה השלישי.

 

 

אִם אַתָּה גֶּבֶר

תְּכַבֶּה אֶת הַמָּנוֹעַ

כְּשֶׁאֲנִי עֵרָה בַּלַּיְלָה

וְאַתָּה מִסְתּוֹבֵב לְמַטָּה עִם הַהוֹנְדָה

תַּרְאֶה לִי אֶת הַסְּלַיְד שֶׁלְךָ

וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ לְהוֹרִיד לִי אֶת הַקַּסְדָּה.

אַתָּה תִּמְדֹּד לִי אֶת הַדֹּפֶק.

אֶת הַחֹם בֵּין הָרַגְלַיִם

יֶלֶד הוֹמוֹ שֶׁל אִמָּא

תַּעֲלֶה אֵלַי הַבַּיְתָה וְתַרְטִיב לִי אֶת הַג'וֹרָה.

מַצִּיל שֶׁלִי, קְפֹץ לִבְרֵכַת הַדָּם הַקְּפוּאָה,

עַרְס עִם עֵינַיִם שֶׁל שִׁיקָגוֹ, בּוֹא מִתַּחַת לַמִּטְרִיָּה שֶׁל אִמָּא

קַח לִי אֶת הַצְּרוֹר מֵהַצַּוָּאר, תִּפְרֹץ לַפִּצּוּצִיָּה שֶׁלִי,

תֵּן לִי לִרְאוֹת צִפֳּרִים הֲפוּכוֹת.

תַּטְבִּיל אֶת אֲחוֹרַי,

תַּעֲשֶׂה כְּמוֹ בַּעֲלִי,

גְּרֹר אוֹתִי, שַׁחְרֵר אוֹתִי מֵהַגָּרוֹן שֶׁלִי, שִׁיקָגוֹ.

 

מתוך הספר "פרפר פרלין" (2013, ספרא בית הוצאה לאור, עורכת: אפרת מישורי, עמ' 31). לורן מילְק נולדה ב-1974, בתל אביב, בה היא מתגוררת כיום. ספר שיריה הראשון, "דם הבתולה", ראה אור בשנת 2000. הספר "פרפר פרלין" הוא ספר השירים השני שלה.

 

 

אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת הַחַיָּה עַכְשָׁו לְפוֹצֵץ מִלִּים בִּצְבָעִים לְהַזְנִיק אוֹתָן אֶל תּוֹכִי לִמְרֹחַ

דָּם רוֹתֵחַ בְּתוֹךְ הַמִּלִּים לְהַפְשִׁיל אוֹתָן לְלַקֵּק אוֹתָן לְהַפְשִׁיט אוֹתָן לִפְתֹחַ

אֶת הַמִּלִּים לִקְרֹעַ אוֹתָן לִגְזָרִים גּוּרֵי תְּהוֹם הָפְכוּ לְעֻבָּרִים

זוֹ נְטִישָׁת הַהַתְחָלָה זוֹ הַהַגָּעָה אֶל לִפְנֵי הַהַתְחָלָה

הַשֶּׂגֶב מְשַׁגֵּעַ אוֹתִי

 

מתוך הספר "תַּפּוּחֵי תֹּהוּ" (2012, הוצאת כרמל, עמ' 89). חיה אסתר נולדה ב-1941 בירושלים, בה היא גם מתגוררת כיום. פרסמה עד כה ארבעה ספרי פרוזה, שהראשון שבהם, "אבנים רכות", ראה אור ב-1983 (עקד), ואחד-עשר ספרי שירה, שהראשון שבהם, "אַיִל כחול", ראה אור ב-1995, בהוצאת תמוז. "תפוחי תוהו" הוא ספר שיריה השנים-עשר.