הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
רגע לפני סיום המלחמה יצרתי את הצבעוניות הבאה שהיתה דומה בעיני ליצירה שיצרתי רגע לפני הרצחו של רבין בסטודיו. היצירה ההיא לא שרדה . ניפצתי אותה מרוב צער. היא גם לא היתה "טובה" .
גם זו ייתכן שיש בה עודף צבע. אני סובלת מחוסר אובייקטיביות אמנותית בגלל עוצמת הרגשות. השרת החדש של בננות התקשה לקבל תמונות בימי המלחמה ועכשיו אני חושבת שאסור לי לשכוח את כאב המלחמה. לא שלא מצאתי את עצמי מגינה על עמדת ישראל בפייסבוק . ההגנה הזו נמוגה אצלי כשהלחימה המשיכה. כשל כוח ההכלה . לא נתתי למבקרי ישראל שם את הנחת להצטרף לביקורתם . שאלתי אותם את מי הרגה מדינתם היום, אבל
חרקתי שיניים וחיכיתי להפסקת האש. ורק אז העליתי עבודה זו שבאמת אינני בטוחה ב"איכותה" . עיני עיוורות מתסכול.עבודה מהסוג הצועק.אני דוגלת בדעה שגם עבודה כזו צריכה להיות "טובה" . הזמן ילמד אותי. משתפת אתכם בה . ותודה על ההתבוננות.
מירי, באמת שאני לא יודעת מה זו עבודה טובה, אבל יש בזה מאיכות האדמה, מלבה קרושה אחרי התפרצות הגעש משריון שעדייו נושא את גוף החייל שהיה בו, מכאב וצפייה של אם,ומגוף שלא יודע מנוחה למרות שלכאורה נח, כך העבודה הזו בעיני.
וואו חני . זה מה שרציתי ממנה . רשימה חלקית . בגלל זה היא "עמוסה"
תודה תודה
מירי
מדהים ומתאים
תודה תמי יקרה
דם אדום ודם כחול וחלב
ולמרות האסוציאציות הקשות, זה מאד יפה, מירי
אולי בזמנים אחרים יהיו אסוציאציות אחרות.
תודה ענת. אין זמנים אחרים זו עבודה של זמנים כאלה שרבים לצערנוץ
על החלב לא חשבתי. משום מה כשכיסיתי צבע על צבע הותרתי סימנים לבנים . עכישו הסברת לי למה.:)
מירוש,
קודם כל אני שמחה שהגנת עלינו בפייסבוק.
לא כי אנחנו תמיד צודקים,
או מסיבה לאומנית כלשהי,
אלא בדיוק מפני שאף אחת מהארצות האחרות לא טובה יותר מאיתנו בענייני הומניות, בדרך כלל להיפך,
ואפילו שיש לנו דרישות גבוהות מעצמנו,
זה יהיה צבוע לא להודות היכן אנחנו ממוקמים בעניין הזה.
שנית,
התחלתי להבין לאחרונה משהו קצת מביך על עצמי:
שאני לא מבינה אמנות.
אני כאן בבלוגייה של אמנים כבר שנה וחצי בערך,
ואני לא מבינה את רוב השירים,
אני בטח לא מבינה אמנות פלסטית,
כך שאני מרגישה די אידיוטית לנסות להגיב.
מעכשיו אני אגיב רק לדברים שאני מבינה בהם משהו. להרגשתי לפחות.
אחרת, ממש פאדיחות.
רונית
את לא מבינה כמו הרבה אמנים . אל תאבדי את הבטחון. כשאת אוהבת משהו תגידי. כשלא . לא . ייתכן שלמידה של עקרונות בסיסיים היתה מגביר את בטחונך. אני זוכרת אצלך צילומים בהחלט נאים, טכסטים מיוחדים,ובכלל.
מבחינת ביקורת אמנות אני הרי בעיקר בטריטוריה של משוררים כך שהמגיבים אלי ואני אליהם מלאים באותו חוסר בטחון . לא נותר אלא באמת להגיב למה שמרגישים . הכי טוב.
לדעתי העבודה הזו לא סובלת מעודף יופי ואולי אף קשה לצפייה.
כל המתקשים פטורים כאן ועכשיו.
עוד תבואנה עבודות משמחות ונעימות . מבטיחה
לילה טוב לך רוניתה. אם תגיבי אקרא כבר מחר.
יודעת אם משהו מדבר אליי או לא,
לא חושבת שעניין של בטחון,
אלא של באמת הרגשה שאני זן אחר ממה שכאן. באחריות.
אני חושבת שרובכם חיים את האמנות, ואצלי היא רק עוד נדבך.
בזה את צודקת . אצלי לפחות . זו נשמת אפי.
מירי, זה טוב כמו שאר עבודותייך. לא ה'מה' קובע, אלא ה'איך'. אני עוסקת עכשו בשירי מלחמה של ייטס (בעל פרס נובל האירי 1921) שירי מלחמת העולם הראשונה נקראים "יופי נורא נולד". כך זה אצלך עכשו — יופי נורא.
תודה סבינה.
דוקא דברייך מחדדים את הבעיה
יופי ונורא- מה המינון של כל אחד בתמהיל. מסופקתני לגבי עבודה זו.
אבל אין לי טובה ממנה לבטא את הרגשותיי במלחמה הזו.
היא קשה משמעה היא טובה.
תודה אומי . אחשוב על ההגדרה שלך.
מירי, טוב לראות שלא נטשת לגמרי. אין לי מושג למה את מתכוונת ב"אובייקטיביות אמנותית" וב"עודף צבע". מניין מוסכמות האופנה המשונות האלה? זו אחת העבודות החזקות יותר שלך שראיתי, ומעבר לכל עמדה פוליטית מיטיבה להביע בדיוק את הרגשות לנוכח הזוועה.
אמיר היקר
לא נטשתי. ראה אחורה . אני מעלה פוסטים . דוקא. אם הכוונה שנטשתי אותך . אני מגיבה רק כשאני ממש מתלהבת . אם כבר שאלת. יחסית לקהל מעריציך אני אולי נראית נוטשת אבל אני לא ואני קוראת כל מה שאתה כותב. לא תמיד מגיבה. כאמור רק כשממש מתלהבת . וסליחה על הכנות .
אשר לתגובתך. כן קשה לי עם עבודה זו .לא ממש ברורה לי ואני בטוחה שלא קלה לצפייה. על כן תשובתך משמחת אם גם לא משחררת אותי מהספקות האישיים.
תודה לך אמיר . דעתך נחשבת בעיני ביותר .
לא שמתי לב ששאלתי 🙂 אבל תודה על הפרשנות ועל הכנות. כנראה לא שמתי לב, ולגבי תגובות בבלוגי או בבלוגך -בדרך הטבע מי שמעניין אותו מגיב, לעתים בהשתתפות ולעתים בביקורת. כך צריך להיות כמובן.
אמיר :)))))))
הי מירי, הצצתי קצת בתגובות לפני שהגבתי כדי להבין מה אני רואה אבל אחר כך התבוננתי לבד וראיתי דברים אחרים, מבינה שלא אליהם התכוונת אבל אשתף אותך במה שאני רואה ביצירה הזו.
בעיני היא לא מזעזעת ולא מזכירה לי דם אלא להפך, הייתי קוראת לה משאלה, הגוף נראה יצוק מעופרת והצבע העוטף אותה נראה לי כמו חלודה. המשאלה שהמלחמה הזאת תחליד כבר וגופנו יזכה לראות את היום בו יכותתו החרבות לאתים.
(מקווה מירי שאם אמן מתכוון למשהו אחד ואדם רואה משהו אחר לגמרי זה לא חלילה פוגע בו באופן שהיוצר מרגיש שלא הבינו אותו. כי זה לא ככה בכלל, זה בגלל שאין לי הבנה באמנות ואני בדרך כלל מעבירה קצת את האחר דרכי ואם משהו קשה יוצא דרך עיניי משהו אופטימי זה בגלל משהו באופי שלי ולא בגלל שהיצירה לא הצליחה להעביר את עצמה).
סיגל את מוזמנת תמיד לכל פרשנות שעולה בדעתך. יצירה אסור לה שתהיה חג מימדית . אני שמחה שראית משהו אחר. רצוי בעיני אפילו.
תודה
מירי, עבודה מצוינת בזלתית ושותתת מיטיבה לתאר את המציאות הקשה והמדממת, כן למרות שיש הפסקת אש.
הי מושיקו. המלחמה היממה אותנו. היתה פה שתיקה בלוגית . שמחה לפגוש בך שוב.