אמנית חומר ופורצלן וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים ב"מארב" וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה
בלוג עבודות מעודכן http://mirifleisher.blogspot.com /
טלפון להתקשרות: 03-5494799
כתובת אי מייל:
בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268
ומי שם את השומר?
מישהו שומר עלינו
ומי שם את השומר?
ומי שומר עליו
מי?
תודה לי אולי כבר גילית שהאור הוא אור ירושלמי?
הדס
בגינה של הנזירות של נוטרדאם דה ציון בעין כרם שם אני לנה בזיל הזול כשאני בירושלים ומקבלת ארוחת בוקר צנועה,שקט,נוף,השראה ורואה את פועלן של הנשים האלה הנשואות באושר לחתן אחד ומטפחות את פירות האדמה באהבה.
לחשוב שמישהו שם את הכד השבור הזה עם תמיכה של אבן והחמציצים הרגשיו נוח שם במחסה. הייתי בשישי שבת שם ועכשיו יגיעו הרבה פירות מצלמה .
תודה על ההתעיינות
יעל הבנת את כוונתי . את הקסם ותחושת החסות האלוהית . האמת שרציתי לומר ומי המציא את הבורא אבל לא כך זה נקרא. חסר עוד שלב שכנראה לא היה לי טבעי לכתוב :
"מישהו שומר עלינו
ומי שם את השומר" – שזה הכד שמישהו שם אותו שם כאילו היה הבורא
ועכשיו היה צריך להיות
"ומי שומר על השומר?" ועל זה רק חשבתי ולא כתבתי בפועל. בכל אופן מעניין אותי שאת כאישה דתית יהודיה קלטת את החסד גם אם הוא נעשה בטריטוריה נוצרית
תמיד את תופסת אותי בתמונות שלך ואז המילים מחזירות אותי לתמונה מחדש. אחרי שקראתי את התגובה שלך להדס והבנתי שזה "קורה" בגן מנזר, התמונה נעשתה חזקה לי יותר
בשבילי יש כותרת נוספת עכשיו, "בגן המנזר" וגם המילה "לצמוח" משוטטת שם
לא ממש ברור מה שכתבתי
מי ששם את הנזירות במנזר
שם את השומר מתחת לכד השבור
יעל ג. הפכת את זה וזו זכותך השומרות צומחות והן מתחת לכיפת הכד השומר השבור ועומד על כרעי אבן.
והן צומחות .אף על פי כן . מעניין . כאילו תמונת מראה שרואה הנזירה הגננת את עצמה בראי התלתן החמציצי.
אני ראיתי היררכיות של שומרי שומרים וריחמתי על זה העליון ביותר שאין מי שישמור עליו.עכשיו את אומרת ה ו א דוקא כיף לו , שאין מי שישמור עליו סגור בגן המנזר.
תודה אומי. פשוט כשצילמתי חשבתי על החסות של הצמחים בצל הכד השבור השומר.
עכשיו שאני כותבת לך אני חושבת עלינו כהורים ששומרים על הילדים שייצמחו ואנחנו בעצמנו קצת שבורים ועומדים על כרעי אבן ובכל זאת איזה כוח יש לנו לגדל את החמציצים הקטנים בינתיים עד שיתפשטו עד מעבר לים…
נראה כמו מערה, צופן סוד. אני מכירה את המנזר הזה בעין כרם. השקט, הנוף ופועלן של הנזירות כנמלים שקטות, נוטלים אותך לעולם אחר, והצילום שלך בפינת החצר הזאת, הסוד, הצמיחה, הפתח השחור השעון, הם חוויה דתית.
הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
.jpg)
אני אוהבת את האור.
מירי, כל החמצוצים בגינה שלך?
תודה לי אולי כבר גילית שהאור הוא אור ירושלמי?
הדס
בגינה של הנזירות של נוטרדאם דה ציון בעין כרם שם אני לנה בזיל הזול כשאני בירושלים ומקבלת ארוחת בוקר צנועה,שקט,נוף,השראה ורואה את פועלן של הנשים האלה הנשואות באושר לחתן אחד ומטפחות את פירות האדמה באהבה.
לחשוב שמישהו שם את הכד השבור הזה עם תמיכה של אבן והחמציצים הרגשיו נוח שם במחסה. הייתי בשישי שבת שם ועכשיו יגיעו הרבה פירות מצלמה .
תודה על ההתעיינות
זה לא סתם ירושלמי זה ליד בית הוריי בעין כרם…
🙂
היי מירי
נחלק התחתון מזכיר כרית… וזאת עגולה.
מזכיר את אחת העבודות שלך, ניראה לי על אבא…
וכניראה שזה לא אותם חומרים.
להתראות טובה
לי זה נראה ככיפה של ביצת דינוזאורוס שהתבקעה. מיוחד.
תודה טובה ואיציק . נחמד שהצילום מעורר אסוציאציות.
איזו מסתוריות יש בתמונה כמו האבנים שומרים על סוד כמוס בתוכם. אולי סוד הבריאה ששמור בידי אור השמים.
זה מקסים.
יעל הבנת את כוונתי . את הקסם ותחושת החסות האלוהית . האמת שרציתי לומר ומי המציא את הבורא אבל לא כך זה נקרא. חסר עוד שלב שכנראה לא היה לי טבעי לכתוב :
"מישהו שומר עלינו
ומי שם את השומר" – שזה הכד שמישהו שם אותו שם כאילו היה הבורא
ועכשיו היה צריך להיות
"ומי שומר על השומר?" ועל זה רק חשבתי ולא כתבתי בפועל. בכל אופן מעניין אותי שאת כאישה דתית יהודיה קלטת את החסד גם אם הוא נעשה בטריטוריה נוצרית
עכשיו יעל בעקבות דברייך אוסיף את השורה. תודה על ההשראה
זה מאוד משמח אותי, מירושקה, שנתתי לך השראה. תודה רבה.
תמיד את תופסת אותי בתמונות שלך ואז המילים מחזירות אותי לתמונה מחדש. אחרי שקראתי את התגובה שלך להדס והבנתי שזה "קורה" בגן מנזר, התמונה נעשתה חזקה לי יותר
בשבילי יש כותרת נוספת עכשיו, "בגן המנזר" וגם המילה "לצמוח" משוטטת שם
לא ממש ברור מה שכתבתי
מי ששם את הנזירות במנזר
שם את השומר מתחת לכד השבור
יעל, חלון ביתי משקיף אל הגן של בית-כמורה. סתם, מצאתי לנכון לומר לך.
יעל ב.
יונג אמר משהו כזה : הנפש היא דתית
יעל ג. הפכת את זה וזו זכותך השומרות צומחות והן מתחת לכיפת הכד השומר השבור ועומד על כרעי אבן.
והן צומחות .אף על פי כן . מעניין . כאילו תמונת מראה שרואה הנזירה הגננת את עצמה בראי התלתן החמציצי.
אני ראיתי היררכיות של שומרי שומרים וריחמתי על זה העליון ביותר שאין מי שישמור עליו.עכשיו את אומרת ה ו א דוקא כיף לו , שאין מי שישמור עליו סגור בגן המנזר.
הנפש והנשמה שומרים עלינו. איזה יופי!
עדנה מי ומה הנפש והנשמה אנא הראי לי ואראה.
אהבתי את התמונה ואני חושבת שהכותרת היא רעיון מבריק.
תודה אומי. פשוט כשצילמתי חשבתי על החסות של הצמחים בצל הכד השבור השומר.
עכשיו שאני כותבת לך אני חושבת עלינו כהורים ששומרים על הילדים שייצמחו ואנחנו בעצמנו קצת שבורים ועומדים על כרעי אבן ובכל זאת איזה כוח יש לנו לגדל את החמציצים הקטנים בינתיים עד שיתפשטו עד מעבר לים…
נראה כמו מערה, צופן סוד. אני מכירה את המנזר הזה בעין כרם. השקט, הנוף ופועלן של הנזירות כנמלים שקטות, נוטלים אותך לעולם אחר, והצילום שלך בפינת החצר הזאת, הסוד, הצמיחה, הפתח השחור השעון, הם חוויה דתית.
מי שפורש חסותו על החלש, יש מי ששומר עליו, כדי שימשיך. מענין עד כמה שצילום יכול להכניס אותנו למחשבות עמוקות
תודה אורה אבל מי שומר על השומר העליון?
תודה אסתי
נהניתי מתגובתך
וגם
נהניתי מאוד מ"שלושתם" ספר געגוע עם צבע ישראלי . לא אפרט כדי לא לגלות פרטים.מחכה לספר הבא.