מירי פליישר
אמנית חומר ופורצלן וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים ב"מארב" וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה
בלוג עבודות מעודכן
http://mirifleisher.blogspot.com /
טלפון להתקשרות: 03-5494799
כתובת אי מייל:
בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268
הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
.jpg)
רוחות רפאים, בגדי תינוקות, היה כאן והלך. מתרוקן. לפני ואחרי.
אלה האסוציאציות שעוררת בי…
רוחות רפאים זה נחמד…אבל אפילו כבגדים עדיין יש פה גדול/ה וקטנ/ה, ביחס מגן או מאיים מרתק איך מגוון שלם של יחסים עולה מהעמדה של שניים. מגרה למחשבה.
כן, וגם אחד פונה לשני. כלומר, אחד מכוון למצלמה ואחד מכוון לשני. ולמרות ששניהם חסרי אונים, יש משהו מאיים בגדול.. 🙂
תודה שירה ואמיר . גם על השיחה ביניכם.
אסוציאציות. אם אין כותרת אינני יודע אם זה לא מסוכן להשאיר את הדימויים פתוחים לחלוטין. האמת האומנותית עלולה להיות פארסה.
אם אין קטלוג מינימאלי והדימוי אינו ממודר באיזה אופן מהמציאות.
כי אז אני יכול לקחת את זה ל "כל דבר".אנרכיה של דימויים יכולה להיות חגיגה אבל היא מחייבת שליטה. כמו ב"קן הקוקיה" : מי שמשוגע נמצא בכלא אבל גם העולם הוא כלא, אלא שההבדל בין המאושפז לבין האדם המשוטט בעולם הוא שלמשוטט יש מפתחות. למשוגע אין.
אני צריך מפתחות לדימו שני הבגדים הלבנים. והמפתחות: כוטתרתך שתעניק האומנית.
עוד הערה:
בתרבות שלנו לבן מסמל מוות או כלולות.
הבגד קשור ל "בגידה" האדם החל ללבוש בגד אחר [כמו שמעיל קשור ל"מעילה"]
והמפתחות: כותרות שתעניק האומנית. מירי, מה דעתך?
מה שאהבתי הוא דווקא הכל ולא כלום, הכלולות מול החדלון, הרקע השחור נועח לובן הפורצלן, הרכות שמשדרים קפלי הבד, והנוקשות שמשדר הפורצלן. אולי, כמו בהייקו- אפשר להתייחס כאן רק לחומר, ולהותיר את המוח הסיפורי שלנו מעט בשוליים.
אחלה אסתי . מנוחה טורדנית אם כי נעימה
יוסף אנא סלח לי שהתקלתי אותך . החלטתי לא לתת שם הפעם.
בדיוק מהסיבה שאפשר לקרוא אמנות ויזואלית בצורות שונות. לא מוכרחים לכוון למה שאני חושבת או חשבתי אם כי באמת שניים זה משמעותי , גם שני הכוכבים ככותרת , המרחק ביניהם משמעותי אף הוא. צורתם שונה , גודלם שונה , וכרגיל החומר.מזמינה פרשנות חופשית . כמעט כמו לקרוא בקפה . וכמו שם הכתמים הם אלה ולא אחרים כך שהחופש איננו מוחלט 🙂
על רקע השחור העמוק, אפשר לראות את זה גם כמשהו צף בחלל או בגדים תלויים על וו. חסרה לי פה איזו מגבעת, לא יודע למה
תודה יניב.
אתה שואל איפה הסמל של הגבר מגבעת?
שאלה מעניינת
יכול להיות שזה מה שאני שואל. אני מאוד אוהב ציורי טבע דומם (ההתייחסות דומה), יש שם מגבעות מדי פעם. אממ, יש שם חור בסדין (?)
יש. חשבת על משהו?
כניעה, מירי?
כן. גבר, אישה, תכריכים (רפאים), חליפת משוגעים, הולדה, רקע שחור עז, חלל, קטנות, התפוגגות בחלל, וגם מאובנות, פחד? ועוד. (התמונה מתחילה להתבהר – וגם כמובן, המשמעות שאנו מעניקים לדברים – תיכף התמונה תהיה בהירה לגמרי. המשמעות תתקבע.)
ואגב, לגברת יש ידיים ((-:
ולאיש שני ראשים?
כניעה לבנה?
הפתעה על זה לא חשבתי . אם כך גם כניעה.
מוות, תכריכים, חידלון, זה מה שאני רואה.
את עובדת גם עם פורצלן? את ממש עשית את החרסינה??
אבל מעבר למשמעויות כאלה ואחרות, נראה לי יותר סביר שכיוונת למקום שממנו גם העבודות שלך יוצאות שהוא המקום הפנימי ומכיל את כל המשמעויות הללו: יצירת יופי (לאו דווקא יפה). ההתעסקות בפרשנויות זה לצופים
תודה יניב
אכן אין לי מילים ברורות לעבודה הזו. נעשתה אחרי רצף של עבודות ולכן כנראה נבעה מהם-כיסית חלק מהמשמעות ברצף שהעלית. ולא אפרש כרגע כי זה הפואנטה של תערוכתי הקרבה. אבל יותר מכל אני מודה על הזכות לא לקרוא לזה בשם . אתם אנשי המילים (גם אני) יודעים יפה שאפילו בשיר שיתמלל הכל תמיד יישאר תחום שלא הצלחנו להגיד אותו. ומאידך
מעניין עד כמה אין בעצם לדעתי שום עבודה ויזואלית אבסטרקטית לחלוטין . אנחנו תמיד נחפש לה מילים . זה MUST
יודית גם מה שכתבת .
כן הפורצלן הוא המדיום שלי בכל עבודותי לאחרונה ממה שפורסם פה ומה שיוצג בקרוב.
ואוו, איך עושים פורצלן? לא צריך לזה בית חרושת ממש? זה סוג של זכוכית, נכון? וזכוכית צריך להתיך בטמפרטורה גבוהה, עד כמה שידוע לי.
חול בעיקר? את מפתיעה מיום ליום.
יןדית
פורצלן הוא סוג של חמר שנחצב ליד סלע האם ולכן הוא נקי מצבעוניות. קשה לעבוד איתו וצריך ללמוד איך. נשרף גבוה אבל לא מידי. כשהוא במיטבו יש בו משהו שנראה קצת זכוכיתי. תהפכי את הספל תה פורצלן שאולי יש לך ותראי שהרגל שנוגעת בשולחן ואין עליה ציפוי גלזורי בכל זאת יש לחומר החשוף ברק קל . חומר קסום ואצילי . בבתי חרושת בסין עד היום יש 30 אחוז נפל למרות אלפי שנות נסיון . לי יש פחות נפל ושנות נסיון:)אבל אני עובדת לצורכי אמנות .
לא להאמין שאת עושה פורצלן, זו אומנות גדולה. איפה למדת? את ממש מפתיעה.
יודית
בצלאל
מורים לציור
אוניברסיטה
נסיון
יידע
35 שנה של עיסוק
אמביציה להפוך את הקרמיקה שלי לאמנות ואי לכך עניין ולימוד מה זאת אמנות היום(מקווה שהבנתי)
כשרון(עכשיו חסר לי אייקון של מישהי מתביישת כזה כאילו)
זה כמו לשאול אותך יודית מאיפה את כותבת כאלה שירים נפלאים . ואני מתכוונת לזה 🙂
תודה, בשבילי השירים זה בסך הכל הדיבור שלי עם עצמי.
אבל פורצלן?? בחיית רבאק מירי, אני מקווה שיום אחד אולי גם אני אגיע לסטודיו שלך.
הכי הידיים שלי רוצות לדבר, בנגיעות.
האותיות זה חרא של יתושים.
יודית בבקשה לאט לזלזל בשירים ובמשוררת שאני אוהבת!
לא, לא, באמת, אני בסך הכל מדברת עם עצמי. רק כשיש לי מוזה.
אני לא בטוחה שאני משוררת בכלל.
אני שונאת סדנאות ותרגילי שירה.
בשבילי שירה זה המקום שאני מלקקת את הפצעים.
אבל תודה רבה.
יום אחד אחזור לעבוד בחומר, זה מה שאני הכי צריכה לנשמה, אבל כרגע החיים שלי במסלול אחר לגמרי.
לעבוד בחומר זה מרפא לנשמה, אני יודעת את זה אינטואיטיבית.
כל הכבוד לך על הגיוון, על היכולות.
רק מי שמתייחס ברצינות לאומנות שלו יגיע למה שהגעת.
תודה יודית . יאללה הולכת לישון
לילה טוב טוב הגמד מד חלומות פז פז.
האסוציאציה המיידית שלי היתה כנפיים (שעברו כביסה…?). מדהימה העבודה עם פורצלן שיצרה תחושת בד.
תודה אילנה
וואו ועוד וואו מירי
בחיים לא הייתי מנחש שרוחות הרפאים, לובן הכלולות ו/או התכריך שיצא מהם הגוף ונכנסה בהם רוח או נשמה או שד התלויות על חוט בלתי נראה, או מרחפות עשויות פורצלן.
ענק!!!
טוב שלא נתת שם, זה מזמין לראות את זה פתוח לגמרי.
מוישלה ענק מצידך . תודה
מירי אני מקווה שאת לא כועסת אבל אני מוצאת קשר וגם דחיפות …
מקשרת לפוסט בבלוג שלי
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1246173
דורית חתמתי . ומי שייכנס לקישור של דוט ימצא משהו חשוב לחתום בשבילו.
מירי, העבודה פשוט יפהפיה, נקייה להפליא ואכן נותנת תחושה של בד. כל הכבוד. יוסי מבקש שתגדירי, אני מעדיפה אבסטרקט, דרור לדימיון ולמצב הרוח של הרגע. ומה אני רואה עכשיו? שתי חולצות לבנות – של גבר ואישה בני המאה ה- 19 – זרוקות בחדר המיטות.
נעמי
זה מוצא חן בעיני . הרבה יותר שמח!
מירי זה מדהים לחשוב שזה מפורצלן.
כמו חיתול בד של תינוק.
צעיף בדואי של אמא ובת.
שק לניקוז נוזלים של גבינות עיזים.
שיחת אלמנה עם בתה היתומה.
מעלה המון רגש.
תודה תמי יקרה
יאאא,
זה מפורצלן ? לא ייאמן.
כל כך אמיתי, נראה כמו מן בדי סחבות כאלה, או חולצות מהוהות של מישהו ומשהו.
תודה רונית
תחתונים בוכים
לבנים בוכים/בוכות
דפנה
!
רוחות הרפאים רוקדות להן.
אני אוהבת את עבודותיך בפורצלן.זה נראה כל כך אמיתי. מצפים לחומר וכאן זה מרחף.
לי זה קודם כל הזכיר סדינים.
סדינים לפני שפורשים אותם על מיטות נוער, או שאחרי שהילדים שלא ישנים "חלק" קמו, ואחר כך שאלוהים ישמור זה לי נראה לי כתכריכים אחרי שכבר הגופות לא עטופות בסדין, או לפני.
מצא חן בעיני שזה לבן-לבן.
חזק.
נפנוף מטפחות על רציף הרכבת
אנחנו עוד נתראה
כל כך מענין, איך העבודה הזו מעלה מחשבות ורגשות שיכולים לקחת אותנו לתהומות הכאב מצד אחד ולמעלות עליונים מצד שני, ואולי לא צריכה הייתי לדבר על צדדים אלא על פאות רבים כי עוים יותר משניים.
עדנה איציק והסד תודה לכם על הקריאה האישית.
הדס כמובן-נפנוף מטפחות גם לך!
מירי פליישר,
כבר אמרתי לך שאת גאונה?
בכל פעם את מפילה אותי מחדש.
מינוריות ענקית – ללא ספק.
באהבה,
יוסי וקסמן
נפלא השחור לבן הזה, הרך המוקשה הזה!
אורה יוסי וסבינה . תודה רבה על התייחסותכם המעשירה!
מירי,
את מפתיעה אותי בכל פעם מחדש עם העבודות שלך. אולי תעשי תערוכה גדולה ותגידי איפה ומתי?
מבטיחה לבוא…
עדנה ב5 ביוני הקרוב. תבוא הודעה . את כבר מוזמנת ותודה!
מירי…
כמה יפה!
מירי, תעשי לי פורצלן!
שחר מריו אין לך מושג …
תודה
נראה כמו חבר"ה מהקו קלוס קלן, או כמו ספונג"ות קפואות. יפה. מעניין.
תודה יעל על ביקורך . רק את אלה עוד לא אמרו פה. מעניין כמה דמיון יש וכמה אנחנו צריכים עיגון במשהו ממשי.
היי מירי לא נתת שם, ואני רואה בזה סוג של גלימה מהודרת של איש רוח.
הרכות והכבדות מאוד חזקים ביני.
זה מתוך התערוכה בקרוב?
להתראות טובה
מעניין טובה . ברוח התערוכה אבל לא יוצג . הקופסאות סגורות
יפה מירי. אהבתי שאחד קצת מטושטש. צרוף של כמה מהעבודות שראיאתי כאן יוצר סקרנות לראות אותן ביחד, עם הקשרים ביניהן. יש תערוכה?
תודה איריס 5 ביוני הזמנה בקרוב.
וואו. יפה מאוד, מירי.בדים נצחיים.
תודה מוטי