הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
כל אביב מזה שנתיים אני מנציחה את החרקים שמסיימים את גלגולם בסטודיו שלי.
חשבתי פעם שזו נקמת החרקים לבוא למות דוקא אצלי .
אחר כך חשבתי שהם הפסיקו כי לא רצו כ ז ה פרסום ו כ ז ו הנצחה .
אחר כך חזר האביב וחזרו המתים הקטנים וחזר הצורך לשמר את זכרם .
כנראה שאני מסרבת לזמן ולהעלמות האנונימית .
אולי מכאן נובעת אומנותי .
שיידעו שהייתי פה וגם החרקים הקטנים.
מחזור ראשון 2007
.jpg)
מחזור שני 2008
.jpg)
אוי מירי, מקסים רעיון ההנצחה, אבל אני פשוט מקבלת צמרמורת מחרקים. חיים או מתים. איך יכולת לעבוד עם זה???
מירי, זה מדהים, כמו מאובנים שאת מחתימה אותם על חוזה הופעות, בעתיד הרחוק..(שאלה טכנית- איך הם עמדו בחום התנור?)
הם כמובן נשרפו ורק חותמם נשאר לתוכו הכנסתי צבע קרמי ושרפתי שוב וזה כמובן פורצלן.
תודה שירי בר ותמי!
התכוונתי שירי ברררררררר
פילוסופיה שלמה בגוף של חריק. אהבתי.
נכון אומי וגם גורל
איזה מוות יפה.
ככה אני אוהב את החרקים שלי!
מצחיק מאוד מריו
מירי, זה מזכיר חרקים בענבר. כמעט קישוטי. זה יפה, אבל אם אלה החרקים שחשבת לשלוח לפסקל בתגובה לנמלים האדומות שלה –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4828&blogID=182
אני חושב שבכל זאת עדיפה לילית… הם איך לומר, "שקטים מדי" למטרה הזאת.
איזה כבוד נתת ליצורים הללו, שרבים נרתעים מהם, ואינם מחשיבים כלל את חייהם או את מותם. אנדרטאות פורצלן קטנות. נראה הכי מתאים להנצחתם.
תודה אסתי יקרה הצטערתי לשמוע על אסון החתולים הקטנים . לפחות נשאר הסיפור שלך עליהם והשתתפותנו בצערכן.
הי אמיר יקר כבר שלחתי לא קיבלת?
חשבתי כמוך ולא שלחתי את החרקים. אשלח את הפוסט שוב אליך?
יש שם את קבוצת DEADY שלי שהיא מטרידה מספיק וכמובן לילית. ולגבי פסקל אחרי שפגשתי אותה אכן התרשמתי שהיא אישה חזקה שאכן למדה להשתמש באמנות ככלי התחזקות . כמו שכתבת. האמנות מסייעת לעבור את החיים האלה. ואף להשיב מלחמה.(רצוי שמי שמשיבים לו מלחמה ואהבה במקרה הזה כבר יהיה מת.
רעיון בהחלט מקורי. כנראה שהטבע הוא האמונות הראשון של האדם, וממנו היא מתפתחת הלאה.
החרקים ידעו איפה למות, כי רק אצלך יקבלו כבוד.
תודה יעלה
כמה חגיגי מחזור 2008
עותי לא להראות לרן!
חגיגי למות אצלי בסטודיו. בטח אצלם החיים מתחלקים לחודשים ולא לשנים. אני כתבתי מחזור 2008 עם פזילה לאנשים. ישמרנו האל ממלחמות
היי מירי
מקסים את מנציחה את המובן מאליו, הם כל כך חלק שלפעמים לא רואים אותם…
הם העדר השותק, הם ישארו אחרי שהעולם יחרב
מגיע להם, כי הם סמל למין האנושי
להתראות טובה
מקסים. וככה כשהם שקטים לנצח מגלים את האסטתיקה החרקית.
אסתטיקה חרקית. יפה מיכל!
תודה טובה היטבת להבחין מה הם מסמלים.
מיוחד מאוד .
תודה איציק
:))
איזה יופי.
נראה כמו מטבעות עתיקים או
ספר מחזור של שנתון כלשהו לחרקים …
טיפול נאות בנושא המוות.
תודה רונית. אכן הנצחה כמאבק בהעלמות אם כי פורצלן שברירי ואמנות בני אדם אף הם כלי הנצחה שבריריים יחסית לנצח הגדול
מירי, אהבתי. כמו רישומים מהמזרח הרחוק, מיניאטורות אולי, עדין ומתומצת. היתה לי פעם טבעת כזו. אנשים הזדעזעו. הורדתי. כאילו לא האמינו שזה היה מוות טבעי. אפשר לחשוב שרובנו לא הורגים יתושים או מקקים…
בכל אופו אשמח לראות עוד.
איריס
תוד איריס המוות מפחיד את התרבות המערבית . פחות את תרבות המזרח . אולי גלגולי החרקים הושאלו לאמונה בגלגולים של בני אדם.
הגנבתי אותם מהתערוכה שהבטחתי לא לגלות ממנה פרטים. שאתבייש לי , אבל הם לא המרכז . ההפתעה עוד מחכה :)( ב5 ביוני)
יפה להם המוות
נפלאים ה"מאובנים". האם ידעת שפיקאסו השקיע בחומר את אידרת הדג שאכל? והאם כל האמנות שאנו יוצרים היא לא כדי להישאר מאובנים שמונצחים בהסטוריה?
תודה אילנה ועלום/ה
על איזה חומר הם ישנים לנצח?
פורצלן
נפלא, כמה מעוף
תודה מר ברנר שמחה לביקורך
הי מירי
אני מתבונן שוב ושוב בחרקים ומדי פעם אני רואה בהם תווי פנים, ועוד.
נפלא. באחד הגיליונות של כתב העת שאני עורך, ישנן תמונות של חיפושיות שצולמו על ידי אמן לקטלוג זיאולוגי, ובהתבוננות מקרוב אפשר לראות תווי פנים, כאילו החיפושיות לבשו צורות אנושיות. אם תרצי אשלח לך.
אשמח לקבל מוישלה ואז אראה גם איזה כתב עת אתה עורך.
אגב
חיכיתי בקוצר רוח שההנצחה הזו תקבל פרשנות אנושית . לוא דוקא פנים כמו תחושה של מטפורה . מה שנרמז פה ושם בתגובות אבל לא בפרוש.
מירי, לחלוטין לא מטאפורה, אלא פנים ממש, ותנועות מחול
כתבי לי לאן לשלוח לך?
מוישלה
אבל אצלי זו מטאפורה!!!!!!!!!
אנא כתוב לי לאי מייל שלי כדלהלן ןכך תיכנס לרימת מכותבי וגם אשלח לך הזמנות. מבטיחה לא שום דואר זבל וסמי – זבל.
mirifleisher@bezeqint.net
למרות המוריבידיות, זה מקסים בעיני. גם הרעיון ןגם הביצוע. ובילדותי הייתי חונטת חרקים.
יעל אההה תודה למרות הכל. איך חונטים חרקים?
אויש, מירי, את מלאת הפתעות
מאיפה זה בא לך, תגידי?
לאידעת הדס תודה!