אמנית חומר ופורצלן וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים ב"מארב" וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה
בלוג עבודות מעודכן http://mirifleisher.blogspot.com /
טלפון להתקשרות: 03-5494799
כתובת אי מייל:
בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268
חזרנו הביתה
מנפלאות הבלוגייה
אני מרגישה שכל אחת ואחד פה מרחיב מעט את גבולות זהותי.
תהיה זו תרומתי לזהות המורחבת של כולם
בוקר טוב
נסיעה נעימה
ושיבה
כל פעם אחרת
רונית וואללה מציצנות מחד ואקהיביציוניזם מאידך . נראה לי טבעי עד שהבנתי שקצת הבכתי פה . טוב זה יותר טוב מצילום חדר המיטות שלנו עם פליס עליה השלום לפני כ30 פוסטים לא?
ואולי כל אמנות היא כזו שהרי אני רציתי להראות תמונה ולהשפיע ממנה על הצופים . זה לא רק סיפור אישי.
אצלי בחדר אחד יש לוח מחיק כזה,
שם אני כותבת לפעמים שטויות או המצאות,
ואין לי ספוג למחיקה, אז תליתי שם די בטבעיות חזייה אדומה ותחתונים אדומות, הם המחקים שלי.
כולם חושבים שזה מהזה מיוחד ומעניין ועאמה, אבל פשוט לא היה לי ספוג.
את בטח גם בעד לא להשתמש דווקא במה ש"מקובל", כמו מה שעשית עם הכף שהפכה לכפית,
אלא לעשות אמנות גם עם השימושי.
זהו בדיוק נגעת בנקודה שהעליתי בפוסט של באני – קשה להבחין בין אמנות שימושית לאמנות לא שימושית . ב מ י ו ח ד שנראה שכל החיים שלך חגיגת אמנות כולל הבגדים. 🙂
ברוכים השבים. 🙂
הצילום הזה באמת משרה את האווירה המתאימה לשיבה הביתה.
מירי, בקר טוב!
זו באמת הרחבת גבולות- אני רואה שאת משתמשת לא בקומקום חשמלי…:)
החולצות על מסעד הכיסאות, המגנטים על המקרר, מה יותר חזרה הביתה מזה
את מקסימה פשוט כך!
את ברוכה.
תודה אנשים ונשים יקרים ויקרות ויום טוב
אני אוהבת את זה!! (מזכיר לי צילומי מברשות שיניים זוגיות כאלו)
אילנה במברשות שיניים ההבדל פחות בולט רק ברמת הצבע והחיידקים
ברוכים החוזרים הבייתה וברוך ביתם.
אני אוהבת מציצנות,
וזה המון הצצה.
כמעט מביך לי.
אבל מעניין.
מעניין, גם אני השבוע צילמתי כמה בדירתי,
וחשבתי להעלות כאן.
תראי מירי, ככה אנחנו כמעט באמת מארחים בסלון הבלוג שלנו.
רונית וואללה מציצנות מחד ואקהיביציוניזם מאידך . נראה לי טבעי עד שהבנתי שקצת הבכתי פה . טוב זה יותר טוב מצילום חדר המיטות שלנו עם פליס עליה השלום לפני כ30 פוסטים לא?
ואולי כל אמנות היא כזו שהרי אני רציתי להראות תמונה ולהשפיע ממנה על הצופים . זה לא רק סיפור אישי.
פתאום הכרת לנו בן זוג, דרך החולצה שלו. ביתי ואינטימי. מתאים לי הצילום הזה.
אסתילה כבר כתבתי עליו בתור הגנן .
ותודה
מירוש, זה אקסהיביציוניזם ?
זו אמנות.
אצלי בחדר אחד יש לוח מחיק כזה,
שם אני כותבת לפעמים שטויות או המצאות,
ואין לי ספוג למחיקה, אז תליתי שם די בטבעיות חזייה אדומה ותחתונים אדומות, הם המחקים שלי.
כולם חושבים שזה מהזה מיוחד ומעניין ועאמה, אבל פשוט לא היה לי ספוג.
את בטח גם בעד לא להשתמש דווקא במה ש"מקובל", כמו מה שעשית עם הכף שהפכה לכפית,
אלא לעשות אמנות גם עם השימושי.
זהו בדיוק נגעת בנקודה שהעליתי בפוסט של באני – קשה להבחין בין אמנות שימושית לאמנות לא שימושית . ב מ י ו ח ד שנראה שכל החיים שלך חגיגת אמנות כולל הבגדים. 🙂
ממש שיר, שתי החולצות. הן מדברות. עם הגב אלינו אבל מדברות.
סבינה
מדברות לגמרי
מירי, זה מקסים! ואני מתנצלת על היעדרותי הווירטואלית והממשית מהתערוכה שלך ובכלל – עסוקה בדברים אחרים וטובים, ונוכחותי פה ספוראדית, אבל אני מאוד בעדך 🙂
ללי
שיבות אהבות ופעלים מוצלחים . אמן
ממש מקסים.
שכל שיבה הביתה תהיה כזו מקסימה.
שירי זהו שזה לא בא בהזמנה…
בטח שכן. אם תרצי בכך, זה יקרה.:)
מירי זה כל כך פיוטי, גם השם שנתת
להתראות בקרוב טובה
טובה אי"ה נתראה ונשתמע