הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
חג חרות עקרת הבית ואורחיה
בפסח הזה לא קראנו בהגדה. זאת אנחנו בעצם עושים מיזמן. לא בישלתי, לא ישבנו בבית של מי מקרובינו וידידינו.
הלכנו למסעדה משובחת שלא היינו הולכים ביום רגיל. השקענו את אותו סכום שהיינו משאירים במכולת. בישלו לנו, הגישו לנו, שוחחנו בנעימות, הרגליים שלי לא כאבו מעמידה אינסופית , הקפדנו לא לשאול אחד את השני שאלות מביכות, הרמנו כוס יין משובח במיוחד, שוחחנו, נפרדנו בחיבוק ובתודה הדדית על החברה ,אמרנו תודה לבעל המסעדה שישב על כיסא ליד הבר, הוא היה שמנמן ומבהיק כמו אחת הנקניקיות של מסעדתו(רמז) , אור הנרות שלט במרחב , החלל נראה כמו טירת ערפדים או ארמון מזרחי מקושת (לא מקושט) , מחשבה יחידה שהעיבה על הנאתי הייתה של מי היה חלל זה ביפו, לפני 48 והאם הרכוש הועבר כדין לידיים עבריות. לא פתרתי את כל בעיותינו הפוליטיות והמוסריות בליל סדר זה, לא עשינו אפילו סדר כהלכתו , לא השארנו כסא למי שחסר, אליהו או משפחה (תודה סבינה על ההארה של הקשר בין אליהו לאורח שלא הגיע), רק חגגנו את הקרבה, את יחסי המשפחה הנעימים, את האמנות שבבישול משובח ואת חרות עקרת הבית ואורחיה, אסירים של תודה לעבודה הרבה שהיא נוהגת להשקיע לפני סעודת חג.
שאר אורחי המסעדה נראו לנו שותפים לדבר חטא ולמרד בסדרי החברה היהודיים , ושמחנו לראות שהיו רבים מהם.
אולי בכל זאת צריך אדם להשתייך לציבור כלשהו .
ולמגיבים הפוטנציאליים שפוסט זה מרגיז אותם. בבקשה לא להגיב . תודה .
והכסא הזה עוד יתמלא אני מבטיחה
נשמע פתרון ידידותי לאדם וסביבתו, מירי.
אצלנו אגב, אבא הוא הבשלן ולא אמא,
וכך גם אחי ולא אני ואחותי,
כך שלא רק נחלת "עקרת" הבית.
עם השנים לומדים את עצמנו ומדייקים את הפתרונות.
עם השנים לומדים את עצמנו ומדייקים את הפתרונות. משפט נהדר רונית , תאור מהימן של תובנות .
מירי יקרה. איזה פוסט יפה. הוא יפה לא בגלל המרד אלא בזכות מה שזיהית כרצון להשתייכות בכל זאת. והכסא הריק.. .לא ידעתי מה אני מנבאת! אהרון היה גם בסדר הזה בבית חולים וכסאו הריק ליד כסאו של אליהו… יצרו קצה שולחן עצוב.
סבינה
לא היה כסא ריק ליד השולחן. הגיע מי שרצה להגיע. מייחלת לבריאותו של אהרון ואושר לך ולמשפחתך
יפה עשיתם.למעשה קיימתם את רוח מה נשתנה הלילה הזה (שאומר שהלילה הזה הוא שונה) ועשיתם משהו מיוחד!
לוסי
באמת היתה הרגשה חגיגית והיו עוד קווים דומים ….
מירי, הצלחת לתת לי חיזוקים ולגיטימציה, להסכים עם עצמי שבשנה הבאה לא ארגיש רע עם זה שאינני רוצה לקחת חלק בפסטיבל הפסח. תמיד חשבתי שזה לטובת הילדים שירגישו שורשים ושייכות, אבל הם כבר גדולים ולא צריכה תירוצים… עדיף ללכת אחר הרגשות האמיתיים שלי. תודה לך מכל הלב ששיתפת.
הי תמי אבל רצוי שיהיו לך שותפים. קשה ללכת נגד בזרם ועוד בירושלים…
מירי, אפשר גם עם חברים…לא בירושלים..אפשר גם ביוון או פריז…:)
וואו תמי זה יהיה סדר פסח משובח שבמשובח
..:))
נארגן ונצא מהמדבר..
יש הרבה דרכים לחגוג את אותו חג, וכולן טובות, כל עוד הן גורמות נחת למשתתפיהן ואינן מפריעות לאף אחד אחר. לפי התיאור שלך, אפילו בעל המסעדה היה מרוצה 🙂
ויפה גם מה שכתבת על עניין הצורך להשתייך. יש בזה הרבה אמת.
חג שמח!
תגובה נאה עדה תודה
הי מירי,
אני שמחה בשבילך שחעולת לבלות כך את הסדר.
אצלינו לא רק עקרת הבית מבשלת, עליה מטילים מעט מאד בישול כי לה נכונה עבודה רבה.
השנה לשם שינוי היה אצלינו סדר כמעט מסורתי ומאד נהנינו גם כן. אני שמחה שכל אחד ואחת מאיתנו מוצא דרך לחגוג בשמחה ובהנאה.
עדנה
אה עדנה היא לא מבשלת רק נופלת מהרגליים…כמובן שאינני רוצה להתחרות במשפחה מופלאה עם הישגים סדריים ראשונים במעלה שכמותכם .:)
יה, יה שאול אברון!!!
כל הכבוד לכל כך מעט (כעשרה מקומות בסך הכל!!!!) שפתוחים בתל אביב בערב הסדר. זאת תמיד הרגשה של "יתומי כל העולם", הבדידות הפוליטית של הרגש.
חג שמח 🙂
לא הייתי שכנתך הפעם למסעדה, אבל זוהי רק יד המקרה.
תפסת אותי פורעת סדר שובבה. למה ההסתתרות . ולא לא יתומים . חוגגים .
היי מירי, אני לא מסתתרת, אני אוהבת את הרעיון של ניקים. אני יודעת שבבננות הוא לא אהוד ולכן כמעט לא מגיבה כאן. העולם שלכם נראה לי לגמרי הפוך: לכולם קוראים מירי או תמי וזה נראה לכם גלוי. אני אוהבת מה שהניק אומר על בני אדם. וליצור דמויות ומתח בין הזהויות.
נשמע שהיה כיף מאוד.
אחד הכיפים הטובים שהיו. יעל . טוב גם כי אני יותר רגועה עכשיו.
עושה חשק הפוסט הזה מירי, אני עם רגליים כואבות, אבל עם משפחה אכולה היטב… חג שנח שמח!
חג שני הכוונה
חני אבל אולי היו עוד הנאות חוץ מאוכל. לא צריך לעשות אידיאליזציה מכלום . החיים זה לא פיקניק אמר הבודהה
מירי- לקנא בך
ובשנה הבאה נאמץ את הדרך הזו בשמחה שאין כמוה!!!!!!!!!!
איריסית לא לקנא
קודם צריך מאוד לסבול
ז"א איריס 🙂 לא צריך …
יישר כוח! אמנם אני לא מבשל אלא רק קונה מסדר את השולחן ועוזר בפינוי וניקוי, אך מתוך אמפתיה לאישה המבשלת
כתבתי לפני כמה שנים שיר אותו אני מפרסם ברגע זה בפוסט שנקרא : חג החירות
יפה אהוד!
מירי, מה שמעניין אותי בכל הסיפור, שבכל מקרה, כך או כך – החג הזה עוסק בחירות, בין אם חירות בו ובין אם חירות ממנו… מעורר מחשבה 🙂
חן 🙂
מירי מירי, הרגת אותי.
ואנחנו, שני עקר בית שכמותינו – אני ובנזוגי שיחייה – כבר חוגגים כך 23 שנים.
ושימותו הדודות הרעות במכוניות בפקקים.
נשיקות, יוסי.
יוסלה ואבי הי !