אמנות נטו מציירת ומאיירת כל הזמן
לקראת אירועי יום האישה הבינלאומי בחודש מרץ השנה התקיימה בגלרייה של הוצאת הספרים "פרדס" (רחוב מסדה, הדר הכרמל, חיפה) תערוכת יחיד של ציורים שלי בנושא נשיות.
קדמה לתערוכה הוצאת ספרה של שלומית ברסלר: "עדיף להיות צרודה מאשר אילמת" שעוסק בתיאטרון קהילתי של נשים בישראל ועל כריכתו מופיע ציור שלי: 3 בובות חלון ראווה אדומות.
.jpg)
בציורים שבחרתי להציג בתערוכה השתמשתי בטכניקה מעורבת: רישום בעיפרון, משולב עם צבעי מים, צבעי גואש בסקלת צבעים לא רחבה – די מונוכרומית: הרבה אדום, וגם אפור-שחור וסגול. חלק מהעבודות עברו עיבוד והוגדלו.
בעבודות רבות שלי , ובמיוחד אלו שרוכזו בתערוכה, מופיעים מוטיבים נשיים שעוסקים בדימוי גוף ובמהות נשית פנימית אישית, וגם אוניברסאלית. הנשים מופיעות כדמויות, כבובות חלון ראווה או דמויות פלקטיות מפרסומות, המדגישות איזו אידיאה על דמות האישה, בקריצה אירונית.
.jpg)
מיד אחרי התערוכה יצא ספר נוסף בהוצאת "פרדס" , "נשים חסרות מנוח". רבקה נרדי מחברת הספר בחרה את הציור הסופי לכריכת ספרה מתוך הציורים שניתלו בתערוכה כשהגיעה לפתיחה. היא בחרה בציור שקראתי לו "חצוייה".
ספרה של נרדי הוא ספר על נשים המחפשות את דרכן הייחודית לחיים של שוויון וכבוד, כל אחת בדרכה, מונעת על ידי מציאות חייה.
גישתה המקובלת עלי מאוד היא שלפמיניזם פנים רבות. לדבריה, מציאות אתנית-כלכלית-לאומית-השכלתית-מעמדית ואישית (גיל והסטוריה אישית) יוצרים לדבריה תרגומים מגוונים של הרעיון למציאות החיים הממשית. בספר היא מביאה את הסיפור האישי של מגוון גדול של נשים והקוראים/ות יכולים ללמוד מהן על הקשר הבלתי נמנע בין החוויה האישית-אינטימית לבין אידאולוגיה שהיא לעולם "גדולה מהחיים".
אני מאוד מתחברת לגישתה, וגם הציורים שלי בנושאים אלו באים ממש ממקום דומה. אני לא מתבטאת או מתנהגת בצורה פמיניסטית לוחמנית, וגם בציורים אין מסר בוטה וחד, אך יש כאב יומיומי שבא מתוך מציאות, שמתבטא אצלי אולי בצבע האדום דם שמבטא עבורי גם מהות נשית: דימום, רחם וחיים.
.jpg)
"עדיף להיות צרודה מאשר אילמת."
אוח, איזה שם נהדר.
שיהיה בהצלחה עם כל הספרים והציורים.
אילנה
אף פעם לא הבנתי מה אצלך איור ומה ציור
שלושת הכריכות הנפלאות , כל אחת יותר מהשנייה , הן בשבילי ציורים והמילים מסתדרות נפלא בתוכם.
כמו שאף פעם לא הבנתי למה כלי מקסים לאומנות ייחשב . לא מבינה ולא מוכנה להבין.
תודה על המקבץ שהבאת. כמו תמיד הגודל של התמונות יחסית לדף הבלוג קטן בעיני ,כנראה בגלל הבדלי מנטאליות. אני מרגישה שכל עבודה היא גם הפגנה או מחאה. טוב כנראה בעיה שלי.
הפעם דוקא העליתי קבצים גדולים אבל יש לי איזו בעייה טכנית שכל פוסט עם תמונות אני צריכה להעלות כמה פעמים עד שתופס ולכן חשבתי להקטין. בכל מקרה, אצלי באופן אישי אין הבדל בין איור לציור כמעט בשום מקרה. הציורים שלי נקראים איורים רק כשהם נלווים לטקסט. אלו תמיד "ציורים". מה שכן לפעמים אומרים לי שאופיים "איורי" אולי בגלל שיש בהם משהו קל, הפורמט שעליו אני מציירת קטן יחסית למה שמקובל באמנות עכשווית (30X40 ס"מ) והחומרים הם עיפרון וצבעי מים-גואש שאלו מאפיינים של איור. אבל אני גאה להיקרא מאיירת מכיוון שאני מאוד אוהבת לחבור לטקסט כתוב או ספר, יותר מתערוכה.
הי אילנה
תקראי להם איך שתרצי. יש להם ליצירותיך כוח ויופי וקשה להינתק מהן.
הרבה תודה מיכה, חשוב לשמוע מילים כאלה.