דורה מאר

 

 למרות היותה מוכרת בעיקר כאהובתו, כמודל, ו"כמוזה הפרטית שלי" כפי שתיאר פיקאסו עצמו, נשכחה העובדה כי דורה מאר היתה אמנית מצליחה ומוכשרת בזכות עצמה.  עוד לפני היכרותה עם פיקאסו הפיקה אוסף מרשים של צילומים ונודעה בחוגים הסוריאליסטיים בפאריז של שנות ה-30.

תערוכה שהוצגה עד לא מזמן במוזיאון פיקאסו בפאריז ובגלרייה ויקטוריה במלבורן, אוסטרליה, חשפה את הדיאלוג האמנותי והיצירתי המיוחד שהתקיים בין זוג נאהבים: הצייר פבלו פיקאסו והצלמת דורה מאר. התערוכה התמקדה בשנים 1935-1945, התקופה בה התקיים הקשר הרומנטי ביניהם, תקופה המקבילה לפריצת מלחמת אזרחים בספרד ותקופת מלחמת העולם השנייה.

התערוכה שיקפה  את הקשר האישי, שיתוף הפעולה וההשראה ההדדית בין הצייר הנודע שהיה בעת היכרותם  בן למעלה מ-50, לבין הצלמת הצעירה שהיתה אז בת 29, וחשפה דיאלוג אמנותי ואינטימי בין גבר ואישה מוכשרים, כל אחד מהם בעל אישיות מיוחדת, טעונה ומורכבת, ובמיוחד איפשרה לשים הפעם את הפוקוס על  דורה מאר – הפחות ידועה מבחינה אמנותית ממנו.

דורה מאר 

פיקאסו – חגג את אהבתו לדורה בעשרות סדרות של רישומים חושניים בעיפרון, פסטל דיו וגואש, הדפסים, ומאות ציורים ידועים במיוחד . במיוחד ידועות הסדרות "אישה בוכייה" The Weeping woman , "אישה עם כובע"  וכן רישומים חופשיים שונים וציורים בסגנון מיתולוגי – (למשל כספינקס ממין נקבה) – אשר בכולם דיגמנה עבורו דורה.

דורה מצידה הנציחה את אהבתה בצילומים נינוחים ואינטימיים של אהובה, ובתיעוד של תהליכי עבודתו האמנותית, במיוחד של יצירת המופת שלו "גרניקה" ב-1937.

 

פיקאסו כפי שהונצח במצלמה של דורה

 

תיאודורה מרקוביץ נולדה ב-22 בנובמבר 1907 כבתו של יוסף מרקוביץ, יהודי מיוגוסלביה, ואישתו הצרפתיה ג'ולי ווזין. היא כינתה עצמה בשם דורה מאר החל משנותיה הראשונות כצלמת.

היא גדלה בבואנוס איירס ופאריז ולמדה את השפות צרפתית, ספרדית ואנגלית. ב-1927 החלה ללמוד בבי"ס פרטי לאמנות בפאריז כסטודנטית לציור, אך בסוף שנות העשרים של המאה היא שינתה את כיוון לימודיה ונרשמה לבי"ס לצילום – Ecole de photographie בפאריז, ובתחילת 1930 כבר  היה לה סטודיו לצילום.

עד מהרה הוצגו צילומיה בגלריות בפאריז. כחברה בקבוצה הסוריאליסטית  בפאריז היה סגנונה שילוב לא מציאותי של חפצים ששיקפו ראייה פנימית ומצבים נפשיים ברוח הסוריאליזם. במקביל לצילומים אלה תיעדה גם את הסביבה האורבאנית בפאריז, לונדון וברצלונה, בעיקר צילומים של הומלסים, מובטלים ועניים. בנוסף הצליחה בצילום  מסחרי לקטלוגים.

 

 

צילומים אמנותיים של דורה

פיקאסו ודורה מאר  נפגשו בינואר 1935 בבית קפה  Les Deux Magots  בפאריז. 

פבלו פיקאסו שישב עם המשורר פול אלוארד,  הבחין באישה  היפה, שחורת העיניים והשיער, היושבת לבדה, ועוסקת בפעילות מוזרה שבה שיחקה עם אולר  בין אצבעותיה.  בידה האחת אחזה אולר קטן, וידה השניה מונחת באצבעות פסוקות על שולחן העץ שישבה לידו, נועצת את האולר בין אצבעותיה בזו אחר זו. מדי פעם כשהאולר פגע באצבעה טפטף כתם דם על הכפפה ועל שולחן העץ.

מוקסם ממנה ביקש פיקאסו מחברו להציגו בפני האישה היפה הזו, והיא השיבה בספרדית.ברחוב, פיקאסו ביקש את הכפפות למזכרת.

יחסיהם התהדקו מספר שבועות  לאחר מכן, והיא הפכה למתחרה של אהובתו דאז ואם בתו מאיה, מארי תרז  וולטר. פיקאסו שלא ויתר במהרה על מארי תרז, נע בין אחת לשנייה בהתאם למצבי רוחו. 

פיקאסו  הזמין אותה אל דירתו ברחוב  La Boetie בחודש מרץ , וזמן קצר אחר כך  החל גם שיתוף הפעולה האמנותי ביניהם. דורה צילמה את פיקאסו בסטודיו שלה שברחוב D'Astorg  29. פורטרטים מוקדמים אלה הם תיעוד חשוב שקלט את האמן  אפוף בחמימות ורכות של יחסים קרובים. היא צלמה אותו גם בחוף הים בצילומים משוחררים.

באופן מוזר דורה פיתחה רק חלק קטן מנגטיבים של צילומים אלה. אולי רצתה לשמור אותם לעצמה בלבד.

בתערוכה הוצגו לראשונה התצלומים שנמצאו,  כמו חפצים רבים ומזכרות אחרות מתקופת אהבתם, בדירתה של דורה מאר בפאריז לאחר פטירתה בשנת  1997.  נמצאו שם גם רישומים, צילומים, נגטיבים וכל מכתב ופתק שכתב או שרבט אהובה, כמו מפית נייר עליה כתב: "דורה, דורה, דורה" …

 

מזכרת

 

צילומיה של דורה והניסיונות הטכניים שלה השפיעו על הצייר הידוע,  והוא החל גם כן לצלם אותה, מה שהווה קטליזטור לסדרה של עבודות שעירבו צילום והדפס בדרך חדשה. בהשתמשו בצילומים של דורה כבסיס, הוא צייר מספר פורטרטים על צלחות זכוכית לפני שחשף אותם על נייר צילום ויצר תחושה צילומית מיוחדת. הוא  המשיך את התהליך ע"י הוספת חריטות על הדמות כדי ליצור אפקטים שונים וכמו כן הוסיף אלמנטים של תחרה, ניירות טישו ובדים שונים בסגנון ה"ריוגראף" או פוטוגרם, (חשיפה של חפצים על נייר צילום)  שפיתח הצלם מאן ריי שהיה ידידם של 2 האמנים וגם צילם בעצמו רבות את דורה.

פיקאסו  הנציח את אהבתו לדורה בסדרות אינספור של פורטרטים אבל סדרת הציורים המוכרת ביותר היא סדרת "אישה בוכייה" –  Weeping Woman–  אשר לה שימשה כמודל והשראה, ועימה היא מזוהה ביותר.

 

האישה הבוכייה, ציורים של פיקאסו על פי פורטרטים של דורה מאר

עבור פיקאסו היא היתה "האישה הדומעת"  מבחינות רבות. קרוב לודאי שסבלה מקשריו המקבילים עם אם בתו מאיה, ומן העובדה שהיתה עקרה. פיקאסו, אמן שנטה למצבי רוח מתחלפים מדי יום, והחיים לצידו קרוב לודאי לא היו קלים.

אבל, דורה מאר מתגלה כאישה עצמאית, בעלת אישיות חזקה ויצירתית שהשפיעה גם היא על האמן שאהב נשים, לא פחות משהוא השפיע עליה, ולא חיתה בצילו או נהנתה מפרסומו בלבד.

 

 

ביחד

על עשור אהבתם העיב הצל הכבד של שיגעון מלחמת העולם השניה, בפאריז הכבושה, תחת משטר נאצי,  ומלחמת האזרחים בספרד, ויחסיהם הושפעו בודאי גם ממאורעות אלה. הקשר ביניהם החל להתפורר בשנת 1943 והסתיים סופית ב-  1945  עם כניסתה של אישה חדשה לחייו של פיקאסו – פרנסואז גילו.

פיקאסו שלח אותה לטיפול פסיכיאטרי, השאיר לה ציורים ורישומים וכן בית בפרובאנס…

דורה  חזרה לצייר בהשפעת פיקאסו  והתמידה בכך גם לאחר שנפרדו.

 

 

 

בשנת 2006 נמכר הציור "דורה מאר עם חתול" ( Dora Maar au Chat)  בסות'ביס במחיר שיא של 95 מליון דולר, הציור השני בסכום הגבוה ביותר שנמכרה בו אי פעם יצירת אמנות.

בציור, המצוייר בסגנון קוביסטי נראית דורה יושבת על כסא ועל כתפה חתול.

 

 

אישה עם חתול

 

 

 

 

אתר צילומיה  של דורה מאר.

http://www.marvelligallery.com/exhDora.html