אמנות נטו מציירת ומאיירת כל הזמן
Gyotaku הינה שיטה מסורתית יפאנית של הדפסה מדגים אמיתיים, שהומצאה בערך באמצע ה-19 ע"י דייגים ביפאן שרצו להנציח את גודלם ויופיים של הדגים שדגו לפני מכירתם או הכנת ארוחת הערב.
Gyotaku היא אמנות פשוטה. gyo= דג, taku= מריחה או שפשוף
(rubbing ) . השיטה מקבילה להדפס עץ או לינוליאום. הדג מונח על משטח ישר, ומהודק ביד אחת וצד אחד שלו נמרח בדיו יפאנית Sumi . אמנים מודרנים משתמשים גם בצבעי מים, דיו אינדיאני או צבעים אחרים על בסיס מים. בשלב שני מניחים בזהירות נייר אורז על הדג הצבוע ומעסים את הדג ובליטותיו אל הנייר. (כאשר הניר מורם מקבלים דמות ראי).
העבודה דורשת מגע עם הדג, כדי לקבל כמה שיותר טקסטורות שלו. החלק של העיניים בדרך כלל יוצא פחות טוב ויש צורך בחיזוקים עם מכחול לאחר מכן.
היפאניים הדפיסו דגי ענק. היום השיטה משמשת בעיקר לאמנות, בעיקר אמנות הקשורה לים, עבודות יפות וצבעוניות. (מצאתי באינטרנט כמה חנויות און -ליין של אמנים המתמחים בכך, ביפן וגם בהוואי) ופופולרית גם כאמנות יצירה לילדים.
בגלל העניין שלי בהדפסים וגם בדגים, הגעתי די במקרה לשיטה הזו לפני חודשים מספר והחלטתי "לנסות בבית". לא הלכתי לדוג דגים בים אלא קניתי דג מיובש באחת מרשתות טיב-טעם… מאחר ואני די נגעלת מדגים מתים, כמו שכבר ידוע למי שקרא פוסטים שלי על דגים, זה היה הרע במיעוטו, אם כי מריחת הדג במכחול וצבע (אני השתמשתי בצבעי גואש ) ובמיוחד של "עיסוי" הדג אל הנייר היה לי די מגעיל. אפשר לומר שסקרנות לראות מה תהיה התוצאה בשילוב עם גועל של עיסוק בגווית הדג שהדיף כמובן גם ריח של דג, היו מה שהרגשתי בזמן היצירה.
אני השתמשתי בנייר פרגמנט דק ועדין במקום נייר אורז.
השתמשתי בו להדפס חוזר כעבור כמה ימים וגם שבועות והוא לא התקלקל. (עם בעייה אחת – לכסות ולהגן מהחתול ז"ל ש"השתגע" מהריח וטיפס על כל המדפים).
בחלק מהעבודות השתמשתי בצבע אחד – שחור או כחול. בחלק ב-2, וחלק סרקתי והעברתי עיבוד פוטושופ עם שילוב אלמנטים אחרים.
.jpg)
זה היה נסיון מעניין. מאוד תחושתי. לא אמנות גדולה אבל התהליך היה מעניין.
לא בטוחה שאחזור על זה שוב, למרות שלא פעם בסופרמרקט הדגים המיובשים "קורצים" לי ואני מתסכלת עליהם בערגה. אז אולי כן.
לעליון יש ממש הבעה של מה קורה לי פה… אני מקווה שתישארי בדגים, כי ליפנים יש עוד כמה אמנויות :).
אני דוקא מאוד רוצה ללמוד פעם אמנות יפאנית מסורתית וגם קליגרפיה. מאוד אוהבת את המינימליזם והנקיון, למרות הכללים הנוקשים. יש בערך 2 מורים בארץ שמלמדים את זה ברצינות (יפאנים שנשואים לישראליות).
הי אילנה הנה את ממשיכה לחשוף אותנו לעולמך הדגי. תענוג אמיתי .יש לי סיפור דומה עם פלצנטה שהביאה לי חברתי המיילדת ,היה מגעיל . היציקה בגבס בודדה אותי ממגע.
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36&itemID=301
התמונה והטכסט התפרסמו בA5 הראשון.
למדתי קליגרפיה וציור סיני והכנת נייר קוזו אצל כמה וכמה מורים . תענוג אמיתי .ממליצה על תרצה פייטן בברושים. יש לה עדת תלמידים ששנים לומדים אצלה קליגרפיה. יש להם אתר ברשת.
זוכרת את הפלצנטה. לא הגבתי אז כי נעתקו מילים מפי. היה לי קשר בזמנו עם אשתו של קזואו אישיאי שמעביר סדנאות באוניברסיטת ת"א ,אבל לא הסתדר לי עם הימים. מניחה שזה גם יגיע. (כמו גם לימודי תחריט שהבטחתי לעצמי…)
למדתי אצלו הוא גאון אבל פחות קומוניקטיבי מתרצה . ברושים זה ממש באותו טווח מאחורי האוניברסיטה .
אההה קליגרפיה אההההההה תחריט 🙂
איזה כייף! אני ארשום לי את זה. תחריט אני ממש חייבת. גם טרם יצא בגלל ענייני יום לא מתאים. זה יגיע. והדפס רשת אין בעייה…אבל זה משהו אחר.
אילנה מענין לשמוע סודות
מרתק
להתראות טובה
זה מאוד יפה בעיני -במיוחד העליון.
וכל הכבוד על העמידה בגועל. דג מת זה כ"כ מגעיל.
ואם תמצאי מורה טוב לתחריט תודיעי לי.
יש ויש. קודם כל יש סדנאות שנתיות בבית האמנים בתל אביב ומלבד זה יש חברה באגודת המאיירים שהיא תחריטאית שלמדה באיטליה ומעבירה מדי פעם סדנאות חד פעמיות, מבוא קודם כל. (וכמובן הסדנא בכברי ששלחו לי לא מזמן הודעה שמעבירים סדנה של כמה ימים אבל זה דורש לינה…)