אמנות נטו מציירת ומאיירת כל הזמן
סדרה.
טכניקה מעורבת על נייר .
.jpg)
"יום אחד אולי עוד ניפגש" מהסידרה עלה כבר כאן:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=35&itemID=3773#post3773
(יש עוד מספר עבודות בסידרה).
סדרה.
טכניקה מעורבת על נייר .
"יום אחד אולי עוד ניפגש" מהסידרה עלה כבר כאן:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=35&itemID=3773#post3773
(יש עוד מספר עבודות בסידרה).
אילנה, הם יפים ועם חוש הומור. כעבודות קשורות טקסט, "יום אחד עוד נפגש" הוא הטוב מביניהם בינתיים.
גם אני אהבתי את ההומור (ואת הכשרון).
מקסימים! קולאז"ים חזקים, אבל אינטימיים מאוד. כוח נשי. מהו הפורמט?
היי יוסי , תודה. הקולאז"ים/ציורים שלי תמיד אינטימיים. צריך להתקרב כדי לראות. הגודל כמו כמעט תמיד דפים של 30X40 ס"מ (כשהציור בערך 15X20) והיצירה היא סידרה שנוצרת באותה נשימה, וצריכים אותה אותה כמכלול (10 ציורים).
וארחיב בהזדמנות זו מעט על החומרים: הדגים- עבודה על עיתונים ונייר פרגמנט עבה שאהוב עלי בזמן האחרון. הצבעים גואש/מים או אקריל מהסוג השקוף. (פה יש גם קצת שימוש בדפים שנשארו לי מהדפסה על רשת בעיקר ברקעים).
מובן שאת הציורים צריך לראות במציאות כיון שהמסך קצת משטיח ומאחד את הטקסטורות וההבדלים בין סוגי הניר.
היי אילנה
מאוד יפה המקצב של הדגים, יש תחושה שהם שטים מדברים מצד שני הם אדומים, והמים אדומים כך שהם נראים מתים. או יותר נכון בילתי אפשריים.
דם, לא דם… הים האדום
להתראות טובה
דום דם הוא צבע שאני משתמשת בו הרבה. פה הוא קצת יותר ורוד ולא אמיתי, כי אלו ציורים של חלומות. תודה, טובה.
אהבתי בעיקר את האחרון.
אילנה אני עם אמיר למרות שאם תעני לי על השאלה ייתכן וראייתי תתרחב עם התובנה:
מה משמעות הדגים וחלומותיהם בשבילך?
אני עושה לך תרגיל בו אני משתמשת בהוראה: ככל שהמשמעות ברורה יותר ליוצר היא חדה וברורה יותר לצופה.כמו שנכתב פה בבלוגייה אצל מרדכי גלדמן ,אם אני לא טועה בהבנתו ,בזמן היצירה יש מודעות של האמן , מחשבות ,משמעויות,וגם את "הודית" בזה.לא תת הכרה פרויידיינית עלומה.
למה אני מעלה את זה ? מכיון שהסדרה מזכירה לי את גרשוני מאוד והייתי רוצה להבין את העולם ממנו היא נובעת.
היא מידי סודית לי. הקשר לגרשוני מבורך שלא תהיה לך טעות . ברור שיש פה קול נשי. והדג הוא גם סמל נוצרי קדום – קריאה שלי- . אצלו למשפטים היתה קונוטציה לביאליק , או למציאות – חייל יקר שלי למשל. כאן הסודיות בולטת . ייתכן שהתשובה תהיה זה סוד הקסם . ואף על פי כן נדמה לי שקצת קומוניקציה בהסבר לי תועיל גם לך . מקווה שזו לא יומרה גדולה מידי מצידי. מגיבה כאמנית לאמנית .
היי מירי. הדגים הם המשך לנושא שאני מתעסקת בו כבר מספר שנים דגים ואידרות. אבל הם מישתנים כל הזמן. אארגן לך תשובה ממוקדת ומפורטת יותר מאוחר. אולי כך גם אני אבין את עצמי. אבל כרגע יש מישהו (שבמקרה גם גר איתי באותו בית) שמשתוקק שאשתה איתו קפה בחוץ אז אני אחשוב על התשובה אולי תוך כדי הקפה…
אני מבינה שעיקר סקרנותך מתייחסת לשילוב המילים. שילוב מילים בצורה כזו לא אופייני ליצירה שלי. אמת שהשתמשתי בעבר בסוג של "רקעים" , אבל שם התוכן לא היה קריא, הם סימלו מעין סימבול ל"מכתבים". טקסטים שלמים התכנסתי בשנה שעברה בעבודות שההשראה היתה הזקן והים של המינגווי ושם כן אפשר לקרוא משפטים שלמים מהספר שהעתקתי בכתב ידי.
סדרות הדגים שעשיתי בשנים האחרונות עברו כל מיני גלגולים וצורות. המקור לסמל הדג ואחר כך האידרות שדי מאפיינות את היצירה שלי כ"אילנה גרף " זו עם האידרות, מגיעות לדעתי אי שם מהילדות, כשאבא שלי היה דג דגים בחוף אשדוד ודי חייתי את החוויה. מאוחר יותר נגעלתי מדגים בצורתם המתה ושמחה גדולה כשהם בצורתם החיה. היה לי אקווריום, ואני אוהבת לראות דגים באילת אבל דגים מתים בשבילי זה נורא. לא אוכלת דגים וקשה לי לראות אותם מתים בחנויות דגים או בסופר , עד כדי גועל. בנוסף התברר לפני מספר נים שאני אלרגית אליהם ופעם אושפזתי בבית חולים עקב איזו הרעלה אלרגית כשהייתי בדיאטה של טונה ומקרלים מקופסא.
מהתחלה לא ידעתי מה הם מסמלים אבל במשך הזמן שאלתי את עצמי הוגעתי למסקה שזה חיים ומוות ומה שביניהם – כלומר גם מוות נפשי, פרידה, כאב, התייבשות וכו".
אחרי כשנתיים של ציור אידרות ומאובנים בצבעים מונוכרומיים, הציורים האחרונים האלה שקראתי להם חלומות דגים הינם שונים מהסגנון הרגיל שלי.
הצבע האדום משמש אותי הרבה גם בציורי נשים ודימוי גוף נשי שאני עוסקת בהם כמו שאת יודעת. אבל פה האדום הוא אדום ורו. אין החלטה מראש מה ייצא אבל אספתי דימויים וצורות וצבעים בראש במשך שבוע שבועיים כמו תמיד שמתבשלת אצלי סדרה חדשה. כשאני ניגשת לביצוע ברגע שזה מרגיש לי בשל ומוכרח לצאת אני לא יודעת מה יצא בדיוק. זה שלב שאני לא יכולה לשחזר כי בזמן היצירה של אותה זדרה (מספר שעות) אני בסוג של טראנס. זו לא יצירה "אוטומטית" לגמרי כי כן היה לפני כן תכנון ואיסוף חומרים בראש וגם חומרים ממש אבל הבתליך עצמו הוא ישירות מהתת מודע, הידיים עובדות לבד והציור יוצר את עצמו. ככה בתוך הטראנס הזה אני מוציאה את המקסימום מהרעיון או המטיב ובדרך כלל זה משהו בין 10-12 עבודות. אחר כך זה נסגר עד הפעם הבאה.
לפעמים תוך כדי אני מתחילה להבין מה קורה פה. הפעם הבנתי שמדובר על חלומות אופטימיים כאלה אחרי תקופה קצת מדכאה. החלומות האם לא של הדגים הם שלי.
הדגים קופצים בתוך התת מודע שלי ומסמלים אולי את הנפש שלי שרוצה להיות עכשיו שמחה. והמילים שיצאו לבד בלי שליטה רבה הם מילים מתוך חלום שצפות להם.
ואני אגיד משהו קצת משונה לסיום: המילים בוחרות את עצמן לבד… ויותר משונה, אם את המילים שכתובות בכתב ידי אני כתבתי או התת מודע שלי, הרי שהמילים מהעיתון הגיעו במקרה. וזה קורה לי הרבה. לא חיפשתי בעיתונים מילים שיתאימו, הן היו שם באופן מיסטי ומוזר. הגיעו לבד והדביקו את עצמן (בעזרתי )
זהו, מקווה שעניתי…
אילנה, מרתקת ההיסטוריה של החוויות שנכנסת בסופו של דבר לתהליך היצירה, וגם ההסתתרות הזאת שלנו מעצמנו.
ה"השראה" היא אולי רגע שבו אנחנו נודדים לתדרים אחרים על רדיו התודעה, תדרים שאפילו אנחנו לא זוכרים איך זה לחיות בהם.
רק על עצמנו לספר ידענו גם אם ניצור ג"ירפות או חייזרים, ולכן כל כך מעניין לכוון לאחר מעשה את פנס התודעה אל יצירות, ולהבין יותר.
מה שיפה ביצירה הוא שבמיטבה היא לא חשיבה אלא ידיעה ובריאה (מה שתיארת כ"טרנס") ובדרך כלל חכמה מן היוצר, מן האיזור שבו הוא מדוּוח לעצמו.
הסברת אבל יש פה כמובן יותר. עכשיו צדה עיני את הדג עם ה"שקרים", שכאילו מחייך בהנאה על סוד שרק הוא יודע, וגם צוחק על המלה שמלווה אותו… חמוד ושמח.
לכן התעניינתי בתהליכי יצירה והשראה של אמנים אחרים. אצלי זה חומר שמצטבר ויוצא פתאום. שלב הביניים הוא קצת מפחיד לפעמים כי הדברים מפוזרים ואני לא יודעת באיזה צורה ואם זה ייצא. ואם זה ייצא , האם מוצלח – ומבחינתי מוצלח זה שהצלחתי להביע ויזואלית את מה שרץ לי בפנים, לתרגם אותו לצבע ולצורה ול"נושא" ולטכניקה שיהיו הכי נכונים וקרובים לזה.
לא מוצלח מבהחינה של האם ייצא ציור "יפה" או האם אוצרי אמנות עכשווית יאהבו את זה. אני נאמנה רק לעצמי בשלב הזה. לא מנסה למצוא חן. (למרות שאומרים על עבודותי שהן אסטתיות ויפות "מדי"…כן, כן.)
בעבר אם חלפו חודש חודשיים ועדיין לא "יצא" – נתיקפתי פחד שזהו, נגמר לי מעיין היצירה. כלום לא ייצא יותר. היום אני כבר מכירה את התהליך ויודעת שבסוף זה כן מגיע ברגע הנכון, שיש תהליך בישול, ואז כשזה קורה גם שום דבר כבר לא יכול להפריע לזה לצאת. זה "מוכן" לשיגור.
אילנה, הפחד הזה, המוכר, אף פעם לא עובר לגמרי, גם כשיודעים שהשתיקה היא זמנית (אלא אם כן ויתרת על היצירה, מה שלא קורה כל כך מהר…)
לא יכולה לוותר. מאוחר מדי. וגם כבר לא פוחדת. להיפך, ואפילו קופצת עם זה לכל מיני מקומות…ומגיעה למקומות מעניינים בינתיים בלי להתרסק.
הי אילנה (ואמיר) אני מודה לך שישבת בסבלנות לפרט את הרקע של הדגים שלך.
כמובן שכוונתי היתה שגם לך יתבהר יותר ואני מקווה שהועלתי במשהו.
ממה שנקלט אצלי מדברייך הבנתי כמו אמיר שהדגים יש להם משמעות מיוחדת לך בבחינת צר עולמי ורק עליו ידעתי. אבל אני חושבת שמבחינת הכוח של היצירה חשוב היום להבין את השפה האישית . תקראי לזה אוצרים , תקראי לזה עסקני אמנות , תקראי לזה עןלם האמנות היום .
אילנה , אישה , היתה פעם ילדה , יש לה זכרונות מאשדוד מהדיג של אבא , מהדגים שאהבה לראות פעם איך נדוגו ואחר כך כשגדלה הפסיקה לאכול אותם ושונאת לראות אותם מתים – גם הבת הקטנה שלי אגב-מזל דגים- ואוהבת לראות אותם חיים . הם הפכו לסמל כלשהו שלך בעצם .
את מרגישה חיה ויוצרת ולדגים יש חלומות ומחשבות . קלטתי אותך בעבר קצת מהססת בנושא הדיבור על אמנותך וקצת לא מאמינה באפשרות להתבטא במילים והרי אנחנו הויזואליסטים הרי בחרנו בסוג ביטוי שותק כזה – כמו הדגים . אז הנה מצאתי עוד נקודת השקה, לא רק אילנה לא מאמינה במילים ולא רק הדגים שותקים , גם האמנות הויזואלית היא כזו ומחכה לפיענוחה.
מתנצלת על האיחור בתגובה למאמצי ההסבר-אחרי-קפה שלך , שמחה שהתייחסת ברצינות לשאלתי ומקווה שעזרתי לך לתמלל קצת את אמנותך , מה שלצערי נדרש היום בשדה האמנות . תמלול שאם תשאלי אותי איננו שלילי בעיני . לדעתי בגלל ההפרטה של האמנות-כל אחד יש לו אג"נדה ואיך נבין את כל האג"נדות אם לא יסבירו לנו? ומאידך איזו דמוקטיה מופלאה , באמנות הויזואלית ובשירה ! החופש והפלורליזם
חוגגים גם כאן בבלוגייה.
ולגבי הסדרה – עכשיו אני מבינה יותר, ,מרשה לעצמי לאהוב אותה יותר , היא היתה מצחיקה וקלילה בעיני וקצת רמזה גם על משמעויות יותר עמוקות שנדחו לעת עתה . לעת עתה.
היי מירי. לא, יש הבדל מפגישה שלי עם אוצר אמנות שבעקבותיה נדמה לי היתה לנו שיחה. אותו אוצר רצה לדעת "מה הסיפור" מאחורי העבודות. ואני היית צריכה למצוא את הסיפור במקום שבאותו רגע הוא יתמקד בכישרון/אי כישרון של היצירות שלי שהראיתי לו בידיים רועדות. לא יכולתי לשלוף סיפור כי לא ידעתי בעצמי. מה שכן קיבלתי ממנו זה את העצה להמשיך להתמקד בנושא ולהעמיק בו. אבל יש הבדל בין דרישה חיצונית לבין חיפוש פנימי שלי של משמעות מה שאני עושה ואת זה במילא אני עושה כל הזמן. להגיד "לא איכפת לי לא להציג בתערוכות בבית האמנים בתל אביב כדי שלא ימציאו עלי סיפורים וגם לשלם על זה וכו"… זה לא יהיה פייר כי אמנות צריך להראות, אבל זה לא הכי חשוב לי בעולם כרגע. יותר מספק אותי לראות את ציורי בתוך או על ספרים, ובקרוב עוד 2-3… בשבילי זה סוג יותר חזק של נצח מתערוכה חולפת.
נ.ב השפה היצירתית שלי מאוד אישית ואופיינית. יש לי "כתב יד" די מובהק. ועדיין אני לא מבינה למה אני צריכה לספר את סיפור ילדותי ומאין זה בא , אלא אם מישהו ממש שואל ומתעניין. באמתש זהציורים מדברים בשבילי, עדיין אני חושבת ככה.
אילנה לא ניסיתי לדבר בשם אוצר שגם אני פגשתיואני מנסה לשכוח אותו .
כמו עם הדת יש דת ויש רבנים…
מקווה שמה ששאלתי אותך ותשובתך המפורטת והמעניינת ותגובתי אליה לא נראים לך כמו החווייה הפסולה ההיא.
לא חלילה, וסליחה אם נשמעתי מעוצבנת. להיפך, בין אמנים יש לי דיאלוגים וניתוחים וזה חיובי וכייף. זה עוזר לי להבין את התהליכים שלי. מה שעיצבן אותי אז זה שהוא לא התייחס כל כך לציורים (אפילו כינה אחג: תחתית לקפה, כאילו זהו סתם עיטור קישוטי. ואולי הוא צדק, אינני יודעת) אלא התמקד בסיפור. היום אני מבינה יותר את כללי המשחק וברור לי שתערוכה תריכה להיות עם קונספט וסיפור וברור שלא שורת תמונות תלויות. אז אולי משהו באמצע. איזה הסבר שיכניס את הצופה ויגדיר מה זה, אבל את שאר החוויה שיעבור וישלים לבד מול התמונות. ואגב בית האמנים – אני יודעת שאת עומדת להציג שם, וחלילה לא רציתי לפגוע (פשוט את יודעת מי זה והוא אחראי שם על חדר). מרגיז אותי גם שתמורת כמה אלפי שקלים הם, או חלקם, מוכנים לאצור גם ציורים ברמה נמוכה. אולי עדיין אני מכחה לאוצר שיגלה אותי ויילך על האמנות שלי.
אילנה את מגלה את סודותיי…
תרדי מהתקלה הזו . שומר נפשו ירחק…
רק אל תזכירי את שמו מחמת תביעת דיבה!!!!!!!!!!גם ככה כבר הגזמנו . יאללה די הוא אחלה הכי אוצר בעולם ואגב מה שנכון אצר כן כמה תערוכות מקסימות אבל גם לי הציע למשל להחליף לחומרים אחרים…למה לא???????
אני יכולה למחוק את התגובה על התערוכה אבל נדמה לי שכבר גילית פה איפה שהו…
לא, אין לי כלום נגדו ואנחנו גם באיזה קשר מקצועי, ולא שוללת אותו והוא אוצר טוב, אפילו נתן לי כמה טיפים. והוא היה הוגן. יתכן שאפילו עשה לי טובה והציב אותי על המציאות. יחסית לאוצרים אחרים הוא דוקא כן בסדר ולא הייתי שוללת לעבוד איתו. הוא הקדיש לי כשעתיים בניחותא. אין לי כלום נגדו אישית אלא נגד מה שהוא אולי מייצג. דוקא נחמד מאוד. יתכן שראה אמנית לא בשלה להציג או לא מגובשת, או מפוזרת ביצירה שלה והוא כן צדק. עדיין יש לי הזמנה פתוחה ורלוונטית לעכשיו אצלו להגיע אלי ולראות עבודות חדשות שלי בכל עת (וללא תשלום על הביקור). זה פשוט משהו הרגיז אותי בזמנו אבל אולי אני זו שטועה.
לא נורא . שמרתי בקנאות את הסוד אבל הזמן מתקרב…
אני אופטימית לגבייך כמו שאומרים – לגמרי .
מצא חן בעיני הראשון בגלל שתחמת אותו במסגרת והוא "נוגח" אותה. גם הצבע האדום המציק טוב בעיני בשילוב עם הטקסט. וחוצמזה תודה על הלב המדמם. הוא נהדר לגמרי.
תודה סיגל. יש עוד כמה עבודות שבהן הדג ממש פרץ את המסגרת החוצה.
אילנה,
זה מאד יפה ומרשים.
הדג, הצבע האדום ונייר העיתון (שבהם עוטפים דגים מתים וידיעות על מוות) יוצרים תצוגה עזת-מבע. (אני מניח שלקחתי את זה יותר למקום של הפרשנות שלי, אבל מותר לי, נכון?)
תודה.
מותר בהחלט, וזה לא רחוק ממה שזה באספקט מסויים. תודה…
הבנתי (בין החיוכים) בבלוג של אמיר שחתולך מת ,ואז חשבתי שאולי אלו החלומות שלו וזו דרכו להתקשר אליך? (אם חתולים חולמים זה בטח על דגים. לא?)
בין השאר אני יודעת שבקבלה חלומות על דגים זה חיפוש אחר נסתר ואות לפריון, אולי פריון יצירה.
אוהבת את הציורים והאדום כאן מקסים וחי.
תנחומיי על החתול ,ותודה על היופי.