שלמה אֲבַיּוּ: שיר ושיח משורר ומתרגם
LUIS CERNUDA
האור
La luz
.
בְּאוֹתָם בְּקָרִים, כְּשֶׁהִשְׂתָּרֵעַ גּוּפְךָ תַּחַת הָרָקִיעַ – אֵיזוֹשֶׁהִי עָצְמָה לְכִידָה, אֶתֶרִית וְחַיָּתִית – עָרְמָתָהּ וְהִתְעַלּוּתָהּ שֶׁל הַכְּבִידָה הָאֱנוֹשִׁית – הָיְתָה חוֹדֶרֶת, תּוֹדוֹת לָאוֹר, בְּאַלִּימוּת שֶׁאֵין לַעֲמֹד בְּפָנֶיהָ. בְּנוֹכְחוּתָהּ הִשְׁלִימוּ כָּל הַיְּסוֹדוֹת שֶׁהַגּוּף הוּא סְכוּמָם: מַיִם, אֲוִיר, עָפָר וָאֵשׁ, חֲבוּקִים בְּתֹאַם וּבְהַרְמוֹנְיָה מֻשְׁלָמִים. דּוֹמֶה, כָּל צוּרָה דְּבֵקָה בִּשְׁמָהּ, כָּל שֵׁם דָּבֵק בְּצוּרָתוֹ, בְּהַתְאָמָה בְּרֵאשִׁיתִית שֶׁל בְּרִיאָה: הַחִיצוֹנִי וְהַפְּנִימִי דְּבֵקִים וּמְכֻוְנָנִים זֶה לְזֶה, כְּפִי שֶׁהַחֶשֶׁק שֶׁל אַחַד הַנֶּאֱהָבִים מֵעִיר אֶת הִתְמַסְּרוּת הָאָחֵר. גּוּפְךָ הִטָּה אָז אָזְנוֹ לָאוֹר.
.
אִם מַשֶּׁהוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַזֹּאת יָכוֹל לְהָעִיד עַל קִיּוּמוֹ שֶׁל מֵמַד הַקְּדוּשָׁה, הֲרֵי זֶה הָאוֹר. תּוֹדוֹת לָאוֹר, דַּחַף טָמִיר בָּאָדָם דּוֹחֲפוֹ לְהַכִּיר בַּקְּדוּשָׁה, אַף עַל פִּי שֶׁהַשַּׁלְוָה הָרִאשׁוֹנִית שֶׁהָאוֹר מַשְׁרֶה, כְּרוּכָה מִנֵיה וּבֵיה, בְּמוּעָקָה גְּדוֹלָה לֹא פָּחוֹת, שֶׁהֲרֵי הַמָּוֶת בְּהוֹפִיעוֹ – מַשְׁמָעוֹ שְׁלִילַת הָאוֹר.
.
אוּלָם, כֵּיוָן שֶׁהָאֱלֹהִים הוּא הָאוֹר, כְּלוּם אֵין הַהֶכֵּרוּת הַחֶלְקִית שֶׁל הָאוֹר, שֶׁרוּחֵנוּ מֵשִׂיג בַּחַיִּים הָאֵלֶּה בְּאֶמְצָעוּת הַגּוּף – תָּבוֹא, בְּאֶמְצָעוּת הַמָּוֶת – לִידֵי שְׁלֵמוּתָהּ בָּאֱלֹהוּת? כְּלוּם אֵין הַחֲפָצִים הַנֶּאֱכָלִים בְּהֵחַשְׂפָם לָאֵשׁ, מַתְמִירִים עַצְמָם לְלֶהָבָה, כְּמוֹהֶם כַּגּוּף הַנֶּאֱכָל בַּמָּוֶת, מַתְמִיר עַצְמוֹ וּמִתְמַזֵּג בָּאוֹר שֶׁהוּא הָאֱלֹהִים, בַּאֲתָר שֶׁאֵין שׁוֹלֶטֶת בּוֹ הִתְחַלְּפוּת הָאוֹר בַּצֵּל, וְהָאוֹר בּוֹ מֻחְלָט וּוַדָּאִי, וְאֵין לַתְּמוּרָה שְׁלִיטָה בּוֹ.
.
וְאִם לֹא כָּךְ פְּנֵי הַדְּבָרִים, הֲרֵי גּוּפְךָ הֶחָשׂוּף לְשִׁמְשָׁהּ שֶׁל אֲדָמָה זֹאת, צָבַר וְאָצַר כְּנֶחָמָה נוֹאֶשֶׁת, בְּחָבְיוֹן מַחֲשַׁכֵּי בְּשָׂרוֹ, דֵּי נִצּוֹצוֹת מֵאוֹתָהּ אֱלֹהוּת הֲזוּיָה, שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם לְהָאִיר אֶת הַמָּוֶת, אִם אָכֵן הוּא-הוּא הַסּוֹף הַמַּכְרִיעַ.
מספרדית: שלמה אֲבַיּוּ
כמשורר יש לי עניין מיוחד בשירה מיסטית יהודית, מוסלמית (בשפות הערבית והתורכית) ונוצרית (בעיקר בשפה הספרדית). רבים מהדיווחים על חוויות מיסטיות באו מפי אנשים דתיים, אולם גם אנשים חילוניים מובהקים התנסו בחוויות כאלה ודיווחו עליהן, פעמים רבות דווקא בשפה שירית.
קשה להגדיר את לואיס סרנודה הספרדי מאנדלוסיה כאיש דתי. הוא נהה לשמאל והשתייך למחנה הרפובליקני במלחמת האזרחים של ספרד, מחנה שדגל בהפרדת הדת מהמדינה, שהוציא את החינוך מידי המסדרים הנוצריים, ולא במעט מקרים אף נהרסו כנסיות ומנזרים, נאנסו נזירות והוצאו להורג אנשי כהונה.
לואיס עצמו עזב את ספרד בעקבות רצח לורקה ידידו ולא שב אליה עד יום מותו. שירתו מתרחקת מהפוליטיקה, אולם, באורח מפתיע יש בה איזו רליגיוזיות צלולה ונוגעת ללב. את השיר-בפרוזה שלפנינו אי אפשר שלא לכנותו מיסטי או אפילו דתי. שיר זה אינו כלול ב"תשוקה ומצוקה", האנתולוגיה של שירתו שיצאה ב 2010 בתרגומי בהוצאת "קשב לשירה"
ש.א.
קשה להגדיר את לואיס סרנודה הספרדי מאנדלוסיה כאיש דתי. הוא נהה לשמאל והשתייך למחנה הרפובליקני במלחמת האזרחים של ספרד, מחנה שדגל בהפרדת הדת מהמדינה, שהוציא את החינוך מידי המסדרים הנוצריים, ולא במעט מקרים אף נהרסו כנסיות ומנזרים, נאנסו נזירות והוצאו להורג אנשי כהונה.
לואיס עצמו עזב את ספרד בעקבות רצח לורקה ידידו ולא שב אליה עד יום מותו. שירתו מתרחקת מהפוליטיקה, אולם, באורח מפתיע יש בה איזו רליגיוזיות צלולה ונוגעת ללב. את השיר-בפרוזה שלפנינו אי אפשר שלא לכנותו מיסטי או אפילו דתי. שיר זה אינו כלול ב"תשוקה ומצוקה", האנתולוגיה של שירתו שיצאה ב 2010 בתרגומי בהוצאת "קשב לשירה"
ש.א.
הי שלמה, שירך הזכיר לי שיר שתרגם לדעתי משה גנן אולם חיפשתיו ולא הצלחתי למצאו.
חושבת שלא משנה מי המשורר כששירה מנסה לגעת באור מקבלים שיר מיסטי. ומרתקת התובנה שבסופו:
אִם לֹא כָּךְ פְּנֵי הַדְּבָרִים, הֲרֵי גּוּפְךָ הֶחָשׂוּף לְשִׁמְשָׁהּ שֶׁל אֲדָמָה זֹאת, צָבַר וְאָצַר כְּנֶחָמָה נוֹאֶשֶׁת, בְּחָבְיוֹן מַחֲשַׁכֵּי בְּשָׂרוֹ, דֵּי נִצּוֹצוֹת מֵאוֹתָהּ אֱלֹהוּת הֲזוּיָה, שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם לְהָאִיר אֶת הַמָּוֶת, אִם אָכֵן הוּא-הוּא הַסּוֹף הַמַּכְרִיעַ.
שלום סיגל,
.
את צודקת בכותבך שהאור הוא "החומר" (שאינו חומר כלל, כי אם אנרגיה, עוד מילה קשה לתפיסתנו…) שברגע שמשורר מנסה לגעת בו בשירו – יוצא משהו מיסטי. ואכן, בכל הדתות האור והאלוהים או התורה הם דבר אחד. אורייתא (בארמית אור) זה שמה של התורה.
בידידות – שלמה אביו