ליד השדה משורר
*
למרות שדָמִי הֶבֶל חייתי כקַיִן.
הבל שבי זועק אלי מהאדמה
ואני קין כבר הפלגתי הלאה.
בכל מקום
שאניח עליו את ראשי
הוא שוב זועק אלי,
אינני מספיק לשבת עמו,
לשמוע לו, לשמוע לי.
עצמי ובשרי, הוא זועק אלי.
עצמי ובשרי, אני זועק אליו.
רחוקים זה מזה,
אבל הזעקה היא אחת,
זה לזה אותנו כובלת.
שיר נפלא בעיני. החיבור בין קין להבל בנשמה אחת – חיבור-פיצול מרתק ומשכנע באופן יצירתו. והקול האישי חזק מסך כול חלקי השיר.
ענת, תודה על תגובתך. אשמח אם תבהירי את המשפט האחרון (הקול האישי חזק מסך כול חלקי השיר).
התכוונתי לדבר פשוט מאוד, דן. אך כידוע הפשוט לא תמיד פשוט להשגה נכונה. השיר נבנה על תשתית מקראית אולי מן הידועות שיש בתרבות. שברי הציטטות. הכול ברור ויש שקיפות מלאה בלי הרבה התחכמות ותחכום, לכאורה גמורה. שכן הקול האישי שבוקע מתוך הקין וההבל כאחת, קולו של הדובר החד פעמי בחוויה החד פעמית לגמרי שהוא מעביר מבעד למסך הכה מוכר הוא הסך כול שמחבר את החלקים הידועים לשיר כה מקורי, בעיני ובשבילי.
אני שמח שביקשתי ממך הבהרה. מילאת את החסר. תודה.
יפה הוידוי וההשראה המקראית.