ליד השדה משורר
*
עולָה מהחול
והחול כגלימה
עוטף אותה
ונושר ונושר
ואינו מגלה
את עירומָה.
דומה היא אינה
מתכלָה,
ובכל זאת
הכחול בא,
כחול ורחב,
ולוקח אותה.
לחש
הייתי אתךָ
ככל שיכולתי.
הייתָ אתי
ככל שיכולתָ.
הבָקיעַ היה שם
לפני בואנו.
מן העבר האחר
אני לוחשת באזניך:
הבט על תנועתי
שאני מעירה
בעומק זכרונךָ.
יופיָה,
אין לך כמוהו.
אהבתי את שני השירים ובמיוחד את במוסיקה של השיר הראשון, מילים שמדברות שיניהן בתוך השיר מבחינת הצלילים וגם מבחינת המשמעות, כאילו מילה זולגת אל חברתה והאסטתיות הזאת מגינה קצת מפני התוכן.
שלום שרון
תודה על התגובות לשירי. אני מעריך את האופן הפשוט והלבבי שבו את מגיבה על שירי, אף אם אינני יכול תמיד לענות להן. בפשטות רבה את נוגעת בעצם הערך של הקינה בשירה. בתהליך הגאולה האסטטית של חומרים קשים.