ליד השדה משורר
רגל שחורה מרקיבה
על האספלט.
קבצן,
כך הוא חושף את עצמו.
כמסכה על פניו
עווית הסבל,
וכאשר בעדה כזיק
ייחשף היופי שגם הוא
פעם ראה
אין צדקה בעולם
שתציל ממוות.
ליד השדה
רגל שחורה מרקיבה
על האספלט.
קבצן,
כך הוא חושף את עצמו.
כמסכה על פניו
עווית הסבל,
וכאשר בעדה כזיק
ייחשף היופי שגם הוא
פעם ראה
אין צדקה בעולם
שתציל ממוות.
בס"ד
תציל את הנותן
חשפת מדויק את מסכת כולנו, לפעמים, כשאנחנו מוכנים להביט בעצמנו ללא מסכה.
וזו ההזדמנות לברך אותך דן על הצטרפותך למטע. אני זוכרת את שיריך מימיך בצל קורתו הנכבדת של מנחם פרי בימי הזוהר בחוברות סימן קריאה.
ועוד דבר אוסיף. אני גרה ממש ליד שורת קבצני אלנבי. לא כולם נראים לי "אמיתיים", אך לא אני שאשפוט ואדע את האמת שמאחורי המסכה. וגם זאת גם המציאות הקונקרטית שתיארת וגם כאנלוגיה…
ואני מוסיפה, רשע וטוב לו צדיק ורע לו.