הרופא ובית המרקחת

הָרוֹפֵא וּבֵית-הַמִּרְקַחַת

שָׁנִים רַבּוֹת שָׁכַן בֵּית-הַמִּרְקַחַת בְּפִנָּה מְרֻחֶקֶת מִקֻּפַּת-הַחוֹלִים. אֲנִי זוֹכֵר כִּי הוֹרַי הִתְבַּיְּשׁוּ לִשְׁאֹל אֶת הָרוֹפֵא הֵיכָן נִמְצָא בֵּית-הַמִּרְקַחַת, שֶׁמָּא אֵין זֶה מִכְּבוֹדוֹ לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת כְּגוֹן אֵלֶּה. הָרוֹפֵא, גַּם אִם יִתָּכֵן שֶׁהֵבִין כִּי הוֹרַי רוֹצִים לִשְׁאֹל זֹאת, לֹא נָתַן לָהֶם אֶת הַמֵּידָע אַף שֶׁבָּרוּר הָיָה כִּי יָדוֹעַ יָדַע הֵיכָן שׁוֹכֵן בֵּית-הַמִּרְקַחַת.

קֵרֵחַ הָיָה אוֹתוֹ רוֹפֵא, וְהַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁהָיוּ מוּנָחִים בִּקְצֶה אַפּוֹ הִבְלִיטוּ אֶת בְּהִירוּת פָּנָיו, וְתָרְמוּ כָּךְ לַסַּמְכוּתִיּוּת שֶׁאָפְפָה אוֹתוֹ. קֹר-רוּחוֹ הָיָה בּוֹלֵט וּמוֹתִיר רֹשֶׁם בִּלְתִּי נִשְׁכַּח. הָיָה בָּרוּר כִּי יוֹדֵעַ הוּא בְּעִנְיְנֵי רְפוּאָה, אֶלָּא שֶׁתָּמִיד הָיְתָה תְּחוּשָׁה רוֹוַחַת אֵצֶל שְׁכֵנֵינוּ, בָּאֵי מִרְפָּאָתוֹ, כִּי יוֹדֵעַ הוּא יוֹתֵר מִכֻּלָּם גַּם בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים – עִנְיָנִים שֶׁבְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶּׁהוֹרַי וּשְׁכֵנֵינוּ חָשְׁבוּ שֶׁהֵם אֵינָם מְסֻגָּלִים לְהָבִין בְּשִׁכְמוֹתָם, וְאִם כָּךְ הַדָּבָר, הֲרֵי שֶׁאֵין רָאוּי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ בְּעִנְיְנֵי דְּיוֹמָא, כְּגוֹן הֵיכָן נִמְצָא בֵּית-הַמִּרְקַחַת.

לִפְנֵי יָמִים אֲחַדִים, כַּמָּה עֶשְׂרוֹת שָׁנִים לְאַחַר אוֹתָם יָמִים, עָשִׂיתִי דַּרְכִּי מִקֻּפַּת-הַחוֹלִים אַל בֵּית-הַמִּרְקַחַת עַל מְנַת לְהָבִיא תְּרוּפוֹת אֲחַדוֹת לְהוֹרַי (שֶׁעַתָּה טֻפְּלוּ אֵצֶל רוֹפְאָה צְעִירָה). הִלַּכְתִּי בְּדַרְכִּי וְהִרְהוּרִים פְּקָדוּנִי: מָה הֵן תְּרוּפוֹת; מִי יְצַרָן; כֵּיצַד אֵרַע שֶׁתוֹאֲמוֹת הֵן אֶת מַחֲלוֹתֵינוּ וּמִחוּשֵׁינוּ. הִרְהַרְתִּי גַּם בְּהוֹרַי וּבְיַחֲסָם לַתְּרוּפוֹת – מָה חוֹשְׁבִים הֵם עַל אוֹדוֹתֵיהֶן? וַדַּאי שְׂמֵחִים הֵם עֲלֵיהֶן כְּעַל הַלֶּחֶם וְהַמַּיִם; וַדַּאי שְׂמֵחִים הֵם עֲלֵיהֶן כְּעַל יֶתֶר נִפְלָאוֹת הַהֲוָיָה, שֶׁכְּמוֹ מַתְאִימָה אֶת עַצְמָה אֶל צְרָכֵינוּ כְּדֵי לְהָסֵב לָנוּ סִפּוּק נֶפֶשׁ. כָּךְ הִרְהַרְתִּי, וְהִרְהוּרַי הוֹבִילוּנִי לְאוֹתוֹ רוֹפֵא. מָה חוֹשֵׁב הוּא עַל הַתְּרוּפוֹת? הַאִם גַּם הוּא רוֹאֶה בָּהֶן מַתַּת אֵל, אוֹ שֶׁמָּא סָבוּר הוּא כִּי בְּרֹב עָמַל וַיֶּדַע הֵפִיקוּ אוֹתָן רוֹפְאִים וְחוֹקְרִים מְמֻלָּחִים? וּבִכְלָל, הֵיכָן הוּא וּמָה מַעֲשָׂיו הַיּוֹם?

וְהִנֵּה, בְּעוֹדִי מְהַלֵּךְ כָּךְ בְּדַרְכִּי, נִגַּשׁ אֵלַי אִישׁ בָּא בַּיָּמִים וּבְיָדוֹ מִרְשָׁם. (פְּעָמִים רַבּוֹת נִגָּשִׁים אֵלַי אֲנָשִׁים בָּרְחוֹב לִשְׁאֹל לְעֶזְרָה.) מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁל אִישׁ קָשִׁישׁ זֶה אָחַזְתִּי בִּזְרוֹעוֹ לְאוֹת קֵרְבָה, וְהִטִּיתִי אֵלָיו אֶת רָאשִׁי כִּמְבַקֵּשׁ לִשְׁמֹעַ אֶת שְׁאֵלָתוֹ, וְהוּא שְׁאָלַנִי בְּקוֹל עָיֵף אִם יוֹדֵעַ אֲנִי הֵיכָן נִמְצָא בֵּית-הַמִּרְקַחַת שֶׁל קֻפַּת-חוֹלִים. אָמְנָם הִסְבִּירוּ לוֹ, אָמַר בְּלֵאוּת, אַךְ מִן הַהֶסְבֵּרִים שֶׁקִּבֵּל אֵין עוֹלֶה בְּיָדוֹ לְאַתְּרוֹ.

הֲחִילוֹתִי מַסְבִּיר לוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁחַשְׁתִּי כִּי מִתְרַכֵּז אֲנִי בְּעַצְמִי הַמַּסְבִּיר לוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בּוֹ – בְּמַרְאֶה גּוּפוֹ וּבְאִשִּׁיוּתוֹ – מָשְׁכוּ אֶת תְּשׂוּמֶת לִבִּי מִשְׁקָפָיו שֶׁהִבְלִיטוּ אֶת בְּהִירוּת פָּנָיו וְהִצְרִיכוּנִי לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ וּלְבוֹחֲנוֹ מִקָּרוֹב. אַט-אַט הִסְתַּלֵּק מִלִּבִּי הַסָּפֵק – אִישׁ יָשִׁישׁ זֶה הַזָּקוּק לְעֶזְרָתִי אוֹתוֹ רוֹפֵא הוּא. הוּא וְלֹא אַחֵר.

הַאִם יַד הַמִּקְרֶה כִּוְּנָה לְכָךְ כִּי חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ אוֹתוֹ צֵרוּף שֶׁבּוֹ נוֹטְלִים חֵלֶק הוֹרַי, אָנֹכִי, הָרוֹפֵא וְחֹסֶר הָאוֹנִים בִּשְׁאֵלַת מְקוֹמוֹ שֶׁל בֵּית-הַמִּרְקַחַת? לֹא רָצִיתִי לָתֵת עַתָּה אֶת דַּעְתִּי עַל הַשְּׁאֵלָה מָה מִקְרִי וּמָה הֶכְרֵחִי בְעוֹלָמֵנוּ, אַךְ תְּחוּשׁוֹת חֲרִיפוֹת שֶׁל הֶכְרֵחִיוֹת וּמִקְרִיּוּת בָּאוּ אֵלַי זוֹ אַחַר זוֹ וזוֹ בְּתוֹךְ זוֹ, וְזִכרוֹנוֹת יַלְדוּת חֲרִיפִים, כְּפִי שֶׁרַק זִכרוֹנוֹת יַלְדוּת יְכוֹלִים לִהְיוֹת, עָלוּ בִּי וְנָטְעוּ בִּי שׁוּב תַּעֲרֹבֶת שֶׁל הַרְגָּשׁוֹת קָטְבִּיּוֹת: הַהַרְגָּשָׁה כִּי טוֹב, טוֹב שֶׁהַהֲוָיָה יוֹצֵאת מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, נִתְעַרְבְּבָה בְּהַרְגָּשָׁה הֲפוּכָה כִּי לֹא טוֹב, לֹא טוֹב שֶׁהַטּוֹב סוֹפוֹ לְהִפָּסֵד, וּמָה צַר שֶׁהֶעָתִיד לֹא יִהְיֶה כְּעָבָר. בָּאַחַת חַשְׁתִּי כְּיֶלֶד מַמָּשׁ וְכִמְבֻגָּר הֶחָשׁ עַצְמוֹ כַּיֶּלֶד, וְרָאִיתִי אֶת עַצְמִי כִּמְבֻגָּר הָרוֹאֶה אֶת הַיֶּלֶד שֶׁבּוֹ וּכְיֶלֶד הָרוֹאֶה אֶת הַמְבֻגָּר.

בַּלַּיְלָה חָלְפוּ בִּי מַחְשָׁבוֹת רַבּוֹת. מָה נִשְׁתַּנָּה בִּי מֵאָז אוֹתָם יָמִים שֶׁבָּהֶם הָיִיתִי הוֹלֵךְ וְרוֹאֶה כֵּיצַד הַדְּבָרִים מִתְגַּלִּים לִי, וְעַד הַיּוֹם שֶׁמְּטֻשְׁטֶשֶׁת אֶצְלִי הַהַבְחָנָה בֵּין עוֹנוֹת הַשָּׁנָה? מַחְשְׁבוֹתַי סָבְבוּ וְנָסַבּוּ וְהִגִּיעוּ עַד אֵלֵינוּ עַצְמֵנוּ, אֶל גוּפֵנוּ הֶעָשׂוּי חָלָלִים-חָלָלִים נְקָבִים-נְקָבִים וְאֶל הצְרָכִים הַיּוֹם-יוֹמִיִּים שֶׁבִּלְעֲדֵיהֶם אֵין לָנוּ וְלוּ סִכּוּי קָלוּשׁ. נִזְכַּרְתִּי בחֹסֶר הָאוֹנִים שֶׁל הוֹרַי אֶל מוּל הָרוֹפֵא הַיּוֹדֵעַ בִּדְבָרִים שֶׁבְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַד שֶׁהַבּוּשָׁה שֶׁבְּלִבָּם מָנְעָה מֵהֵם לִשְׁאֹל עַל אוֹדוֹת עִנְיְנֵי דְּיוֹמָא; וְהִרְהַרְתִּי עַל חֹסֶר הָאוֹנִים שֶׁל הָרוֹפֵא, שֶׁנִּקְלַעְתִּי בְּדַרְכּוֹ וְסִיַּעְתִּי בְּיָדָיו. אַף שֶׁזֶּה שָׁנִים רַבּוֹת מִתְגַּלֶּה לִי כִּי חֹסֶר הָאוֹנִים שֶׁבּוֹ אָנוּ נִּתְקָפִים מַשְׁפִּיעַ בָּאֳפָנִים שׁוֹנִים עַל קֹר רוּחֵנוּ, הִנֵּה בִּפְגִישָׁה זוֹ עִם הוֹרַי, הָרוֹפֵא וּשְׁאֵלַת מִשְּׁכָּנוֹ שֶׁל בֵּית-הַמִּרְקַחַת חַשְׁתִּי עֲמֻקוֹת כַּמָּה אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל פָּגִיעַ הוּא אוֹתוֹ קֹר רוּחַ.

סָבְבוּ מַחְשְׁבוֹתַי וְנָסַבּוּ, וּלְפֶתַע פִּתְאֹם חַשְׁתִּי כִּי גְּרוֹנִי יָבֵשׁ וְכִי צָמֵא אֲנִי צִמָּאוֹן עַז. נִגַּשְׁתִּי לְבֶרֶז הַמַּיִם, וְכִבְיַלְדוּתִי פְּתַחְתִּיו וְהִנַּחְתִּי אֶת כַּף יָדִי תַּחַת הַמַּיִם הַזּוֹרְמִים וְגָמַעְתִּי מֵהֵם בִּשְׁקִיקָה. וְהַמַּיִם הָיוּ צוֹנֵנִים וּמַרְוִים עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁחַשְׁתִּי כִּי אֲנִי מַרְוֶה לֹא רַק אֶת צִמְּאוֹן הַגּוּף אֶלָּא אַף אֶת צִמְּאוֹן הַנֶּפֶשׁ. עֹשֶׁר אוֹנִים אָפַף אוֹתִי, עַד שֶׁגּוּף וְנֶפֶשׁ, עָבָר וְעָתִיד, יַלְדוּת וּבַגְרוּת, זִקְנָה וּנְעוּרִים, זִכְרוֹן הֶעָבָר וַחֲוָיַת הַהֹוֶה – כֻּלָּם יַחְדָּו נִתְעַרְבְּבוּ אֶצְלִי לְאֶחָד.

חָזַרְתִּי לְחַדְרִי רָגוּעַ מְעַט וְשָׁקוּל יוֹתֵר. הִתְיַשַּׁבְתִּי בִּקְצֶה מִטָּתִי וּמַבָּטִי נִשָּׁא אֶל הַשָּׁמַיִם הַנִּשְׁקָפִים מֵחַלּוֹנִי וְאֶל הַסֵּדֶר הַנִּצְחִי שֶׁבּוֹ הִצִּיב אֱלֹהִים אֶת הַכּוֹכָבִים בְּשָׁמַיִם. גַּם סֵדֶר זֶה הוּא מִנִּפְלָאוֹת הַהֲוָיָה, שֶׁכְּמוֹ מַתְאִימָה אֶת עַצְמָהּ לִצְרָכֵינוּ כְּדֵי לְהָסֵב לָנוּ סִפּוּק נֶפֶשׁ, חָשַׁבְתִּי, וְאַט-אַט חָזַר אֵלַי קֹר הָרוּחַ הָאָפְיָנִי לִתְקוּפָתֵנוּ, הוּא אוֹתוֹ קֹר רוּחַ שֶׁאָפַף אֶת הָרוֹפֵא בִּצְעִירוּתוֹ (וְשֶׁאוּלַי בְּגִינוֹ נַעֲשָׂה הוּא רוֹפֵא). חָשַׁבְתִּי כִּי הַמֵּרַב שֶׁאוֹתוֹ יָכֹל אֲנִי לוֹמַר הוּא כִּי נְקוּדַת מַבָּטִי כיֶלֶד לֹא הוּמְרָה כַּיּוֹם בִּנְקוּדַת הַשְׁקָפָה אַחֶרֶת, ובְכָל זֹאת צַר לִי. צַר לִי שֶׁנֶּאֱלָץ אֲנִי לְהַחֲזִיק בָּהּ עַתָּה לֹא כְּיֶלֶד הַמַּרְגִּישׁ שֶׁהַמַּיִם הַמַּרְוִים אֶת הַנֶּפֶשׁ בְּעֹשֶׁר אוֹנִים בָּאִים מִגַּן-עֵדֶן, אֶלָּא כִּמְבֻגָּר שֶׁעֲדַיִן מַרְגִּישׁ שֶׁהַמַּיִם בָּאִים מִגַּן-עֵדֶן, אַךְ יוֹדֵעַ שֶׁהֵם בָּאִים מִן הַכִּנֶּרֶת.