אחוז בקולמוס כותב
מַעֲשֶׂה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה
מַעֲשֶׂה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה הַיּוֹם
– יוֹדֵעַ אֲנִי –
כִּי יָבוֹא יוֹם
וְזִכְרוֹן הַמַּעֲשֶׂה יָבִיא עִמּוֹ כְּאֵב עַל כִּי חָלַף הַמַּעֲשֶׂה
וּלְפִיכָךְ כְּבָר בַּעֲשׂוֹתִי אוֹתוֹ הַיּוֹם –
יֵשׁ בִּי כְּאֵב עַל חֲלוֹפִיּוּתוֹ שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה.
וְכָךְ
הַמַּעֲשֶׂה
וַחֲלוֹפִיּוּת הַמַּעֲשֶׂה
וְזִכְרוֹן הַמַּעֲשֶׂה הַכּוֹלֵל בְּתוֹכוֹ אֶת הַצַּעַר עַל חֲלוֹפִיּוּת הַמַּעֲשֶׂה
וַחֲלוֹפִיּוּת הַצַּעַר
וְהַצַּעַר עַל חֲלוֹפִיּוּת הַצַּעַר
וְהַכֹּל –
מִתְעַרְבֵּב וּמִתְעַרְבֵּב
וּמִתְחַלֵּף וּמִתְחַלֵּף
וְחוֹלֵף
שבוע טוב צדוק
הצלחת ליצור אוקסימורון. כתבת על דבר מאד עצוב אבל השימוש בשורש ח,ל,פ, בהטיות שלו מצליח להעלות חיוך על השפתיים, וכך עוזר להמתיק את הגלולה המרה
גיורא הי,
תודה. העצב על חלופיות ההוויה המלווה בשמחה על עצם קיומה — מצב של אוקסימורונים ופרדוקסים.
אבל ברוחו של שפינוזה — עלינו לשמוח על עצם קיומנו יותר מאשר לשאת צער על חלופיותו.
שנגמע אך מים מתוקים ממעיינות הישועה.
שוב תודה ושבוע טוב — צדוק
מצטרפת לכל מילה של גיורא, חוץ מהחיוך. לא הצלחתי לחייך, אבל בהחלט עוזר להמתיק את הגלולה, או לפחות לבלוע אותה.
שבוע טוב, צדוק יקר.
איריס הי,
תודה. שמחתי לראות את דברייך.
ד"ש ואך מתוק — צדוק
חבל שאנחנו לא מערבבים ומחליפים את החולף מצער לשמחה…:)
שבוע טוב צדוק.
תמי הי,
תודה. בעזרת איורייך אולי נצליח…
ד"ש — צדוק
שיר פילוסופי אותה פואטיקה כמו בפרוזה שלך , סימן היכר לכתיבתך
אכן שורש אחד עושה את כל הענין- חלפ
הכל חולף צער ושמחה והחיים כחרס הנשבר אז נהנה מהרגע החולף בטרם יחלוף ויתחלף באחר
יום טוב ושבוע טוב צדוק היקר
צדוק שלום רב!
ה"מעשה שאני עושה" – מוסיף דעת מוסיף מכאוב, הצער והחלוף המתערבבים יחדיו, הופכים תשתית וקרקע, בית גידול לגלגול חדש.
המילים המספרות נשארות אות וסימן, תמרורי דרך לבאות. ואולי זו הנחמה.
בברכה, רוחה
רוחה הי,
תודה על דברייך; אני מסכים עימך בדבר הנחמה שבמילים המספרות.
ד"ש וברכות — צדוק
חנה הי,
אכן, לעיתים הנגיעה במתוק עכשיו היא נגיעה במתוק כשלעצמו…
תודה וד"ש — צדוק
הי צדוק, השיר פשוט מרתק, כמו הספר שלך, גם הפרוזה, גם השירה עוסקים בקיום הרגעי, ובחולף, במערכת היחסים בין הדברים, האל האדם הבריאה, הזכרון השיכחה, .
" אל אדון על כל המעשים, ברוך ומבורך." שנתן לנו אפשרות לזכור ולשכוח, כל המעשים הולכים אל הים גם הזכרונות, והים אינו מלא .
אורה הי,
כה אני שמח על דברייך ועל הפסוק שהבאת.
ותודה על שאת זוכרת לי את "עמוד-שניים ליום".
ד"ש — צדוק
גם אני הרגשתי חיוך כשל גיורא וגם הסברתי לעצמי מהיכן נובע החיוך. אכן מהמשחקיות שמזכירה את נתן זך במיטבו. כאב/צער ואירוניה על הכאב/צער השלובים זה בזה לבלי התר. ואכן ללוז השיר, כמה קשה עד בלתי אפשרי לחוות אך ורק את המעשה בעת עשייתו. צדוק, הייתי שמחה לקרוא פשוט מסה פילוסופית מפרי עטך. אפשרי? באיזה נושא? כל נושא.
ענת הי,
תודה — ולכן כוחו של המעשה בזכירתו (אל תאמר/י "מה קרה לי"; אמור/אמרי "מה קרה לזכרונותי"…).
אשמח לשלוח לך ואעשה כן במייל האישי.
תודה וד"ש — צדוק