אחוז בקולמוס כותב
בחנוכה אני מקפיד ללכת להוריי ולהדליק איתם – ולו פעם אחת – את נרות החנוכה.
הוריי מדליקים את הנרות באותה חנוכיה כבר עשרות שנים, אפילו שיש להם מספר חנוכיות, חדשות יותר או חדשות פחות.
החנוכיה שלהם אינה נוצצת ואינה מלוטשת ואינה מהוקצעת כמו החנוכיות החדשות, אבל היא מפיצה אור מיוחד.
אני מוסיף לכבודה:
אֵרַע
שֶׁהִבַּטְתִּי עַל יַלְדוּתִי
כְּנַעַר, כְּבָחוּר וּכְגֶבֶר-אִישׁ
כְּמוֹ הַרְבֵּה נֵרוֹת הַדּוֹלְקִים מֵחֲנֻכִּיָּה אַחַת
==
חג חנוכה שמח
==
אֵרַע
הִבַּטְתִּי עַל יַלְדוּתִי
כְּנַעַר, כְּבָחוּר וּכְגֶבֶר-אִישׁ
כְּמוֹ הַרְבֵּה תַּיָּרִים הַצּוֹפִים עַל עִיר אַחַת
כְּמוֹ הַרְבֵּה רֵעִים הָאוֹהֲבִים נַעֲרָה אַחַת
וּכְמוֹ הַרְבֵּה תַּפּוּחִים שֶׁנָּשְׁרוּ תַּחַת עֵץ אֶחָד.
הִבַּטְתִּי עַל יַלְדוּתִי
כְּנַעַר, כְּבָחוּר וּכְגֶבֶר-אִישׁ
כְּמוֹ הַרְבֵּה שַׂחְקָנִים הָרָצִים אַחַר כַּדּוּר אֶחָד
כְּמוֹ הַרְבֵּה זַמָּרִים הַשָּׁרִים בְּמַקְהֵלָה אַחַת
(וַאֲנִי אֶחָד מִמַּקְהֵלָה שֶׁלְּעִתִּים מוֹפִיעַ לַחֲזָרוֹת
וּלְעִתִּים לֹא).
הִבַּטְתִּי עַל יַלְדוּתִי
כְּנַעַר, כְּבָחוּר וּכְגֶבֶר-אִישׁ
כְּמוֹ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים בְּתוֹךְ דּוֹר אֶחָד
כְּמוֹ פַּרְדֵּס אֶחָד הַנָּטוּעַ עֵצִים הַרְבֵּה
וּכְמוֹ הַרְבֵּה אוֹטוֹבּוּסִים הָעוֹזְבִים תַּחֲנָה אַחַת.
הִבַּטְתִּי עַל יַלְדוּתִי
כְּנַעַר, כְּבָחוּר וּכְגֶבֶר-אִישׁ
כְּמוֹ הַרְבֵּה נְבִיאִים שֶׁנִּבְּאוּ עַל תְּקוּמָה אַחַת
כְּמוֹ הַרְבֵּה גֶּחָלִים הַכְּבוּאִים מִמְּדוּרָה חַיָּה אַחַת
כְּמוֹ הַרְבֵּה אֶלֶקְטְרוֹנִים הַסּוֹבְבִים סְבִיב גַּרְעִין אֶחָד
כְּמוֹ אוֹקְיָנוֹס רְחַב-יָדַיִם אֶחָד הַמָּלֵא גַּלִּים רַבִּים.
הִבַּטְתִּי עַל יַלְדוּתִי
כְּנַעַר, כְּבָחוּר וּכְגֶבֶר-אִישׁ
כְּמוֹ הַרְבֵּה מִלִּים הַכְּלוּאוֹת בְּשָׂפָה אַחַת
כְּמוֹ הַרְבֵּה מַלְאָכִים הַמְּשָׁרְתִים אֵל אֶחָד
כְּמוֹ הַרְבֵּה אִכָּרִים הָעוֹבְדִים אֲדָמָה אַחַת
וּכְמוֹ שׁוּק אֶחָד הַהוֹמֶה אֲנָשִׁים הַרְבֵּה.
הִבַּטְתִּי עַל יַלְדוּתִי
כְּנַעַר, כְּבָחוּר וּכְגֶבֶר-אִישׁ
כְּמוֹ מַיִם רַבִּים שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְכַבּוֹת אַהֲבָה אַחַת
כְּמוֹ הַרְבֵּה עֲנָפִים הַתְּלוּיִים בְּאִילָן אֶחָד
כְּמוֹ עִיר אַחַת – יְרוּשָׁלַיִם – הַמְּלֵאָה רְחוֹבוֹת רַבִּים
כְּמוֹ שִׁירִים רַבִּים הַמֻּחְבָּאִים בְּמַעֲרֶכֶת-סִימָנִים אַחַת
כְּמוֹ שָׂפוֹת רַבּוֹת הַנְּתוּנוֹת בְּתוֹךְ אָדָם אֶחָד.
הִבַּטְתִּי עַל יַלְדוּתִי
כְּנַעַר, כְּבָחוּר וּכְגֶבֶר-אִישׁ
כְּמוֹ הַרְבֵּה נְחָלִים הַהוֹלְכִים אֶל אוֹקְיָנוֹס אֶחָד
כְּמוֹ חִצִּים רַבִּים הַנּוֹרִים מִקֶּשֶׁת אַחַת
כְּמוֹ דְּלֵקָה אַחַת הַמְּכַלָּה עֵצִים הַרְבֵּה
וּכְמוֹ הַרְבֵּה כּוֹכָבִים הַסּוֹבְבִים וְסוֹבְבִים
וְסוֹבְבִים שֶׁמֶשׁ אַחַת.
אֵרַע
שֶׁהִבַּטְתִּי עַל יַלְדוּתִי
כְּנַעַר, כְּבָחוּר וּכְגֶבֶר-אִישׁ
כְּמוֹ הַרְבֵּה מַאֲמִינִים הַמִּתְפַּלְּלִים לְאֵל אֶחָד
כְּמוֹ הַרְבֵּה יְלָדִים שֶׁנּוֹלְדוּ מֵרֶחֶם אֵם אַחַת
כְּמוֹ אָב אֶחָד לִילָדִים הַרְבֵּה
כְּמוֹ הַרְבֵּה פְּעָמִים בְּתוֹךְ חֵיק אִשָּׁה אַחַת
וּכְמוֹ נַעַר בָּחוּר וְגֶבֶר-אִישׁ
בְּתוֹךְ יֶלֶד אֶחָד.
צדוק
סיפורי העבר שלך כרגיל מקסימים, תודה
סיפור החנוכיה הישנה של הוריך מחבר אותי לסיפור אחר וגם דומה. כאשר הלכו לעולמם סבי וסבתי והבית התרוקן לקחו הילדים שלהם (הורינו ודודנו) את שחפצו ולאחר מכן קראו לנו הנכדים לבחור לנו מזכרת. כמה שמחתי שמצאתי את החנוכיה שסבי היה מדליק בה נרות ועוד יותר שמחתי שהיתה עשויה ממתכת ישנה ולא נוצצת שאלמלא כן היתה נחמדת ע"י אחרים. וכך זכיתי להדליק בה נרות עד היום ובשבילה וויתרתי על החנוכיה שלי מהילדות שעשינו יחד בשעור מלאכה מפס נחושת ותרמילי רובה.
חנוכה שמח
עפר הי,
יפה סיפורך ונוגע ללב. והנה הזכרת לי את חנוכיית הילדות של שיעורי המלאכה…
תבורך בכול — צדוק
מאד יפה ומרגש.
אומי — תודה. שמחתי שאהבת.
חנוכה שמח.
צדוק
צדוק, יפה ומרגש. גם הסיום המעגלי – תורם רבות. רני
רן הי,
תודה.
חנוכה הוא חג טוב (ו..טוב היות מאי-היות).
צדוק
צדוק, היוונים לא היו רעים, אבל מעשיהם היו רעים.
רן הי,
חשבתי וחשבתי ולבסוף אין טוב לי מאשר לצטט מ"עמוד-שניים ליום" מהעמוד שכותרתו
"יעקב מדמה עצמו טוען שאלוהים זקוק לסובלים כדי שיוכל לרחם עליהם, תקוה אומרת כי איתַי עושה מה שצריך ולא
מה שהוא רוצה, ואני מהרהר על מידת יכולתנו להתמודד עם קיום הרוע בעולם"
כבר הזכרתי כי לעתים היה יעקב מדמיין לעצמו מצבים משפטיים היפותטיים. פעם דימה כי הוא מציע את שירותיו כדי להגן על אלוהים נגד הטענות מדוע יש רוע בעולם, מדוע יש סבל חסר פשר בעולם, ומדוע הוא לא יצר עולם מושלם יותר שבו אין מקום לסבל האנושי….ידועים לו ליעקב אלה הטוענים כי אין מקום לבוא בטענות לאלוהים כי הוא אינו קיים, שהלוא לו היה קיים לא היה קיים רוע; מוכרים לו גם אלה הטוענים כי אין בידינו האפשרות לדעת את דרכי האל, מה גם שייתכן כי מי שסובל בעולם הזה יֵצא נשכר בעולם הבא; וגם ידועים לו אלה שלא רוצים להזדקק לעולם הבא, ולכן טוענים כי הסבל הכרחי כי כך מתאפשר לצדיקים להגיב לסבל בצדיקות, באצילות, בהקרבה וכו' (טענה שזמן מה קסמה ליעקב). אך הוא – יעקב – דימה עצמו טוען שאלוהים זקוק לסובלים כדי שיוכל לרחם עליהם, כי לולא היו סובלים בעולם אלוהים לא היה מוציא מן הכוח אל הפועל את התכונה הבסיסית ביותר שלו – את היותו בעל הרחמים, וללא רחמים לא היה יכול להיות אלוהים.
מוזר, חשב יעקב לעצמו עתה (משנזכר כיצד פעם דימה כי הוא מציע את שירותיו כדי להגן על אלוהים), שפינוזה חושב שרוע איננו תכונה של הדברים אלא מה שאנו מייחסים להם, ולכן אין רוע בעולם – העולם שלם ומושלם. גם לייבניץ טוען שעולמנו הוא הטוב שבעולמות, דהיינו שאם הרוע קיים הרי הוא קיים במצבו הטוב ביותר ושבכל עולם אחר היה יכול להיות יותר רע… חשבתי לעצמי שיש אנשים שנחרדים מן המחשבה שטוב יותר לא יהיה, ואילו ישנם אחרים שנחרדים מן המחשבה שרע יותר לא יכול להיות, כי מה כבר יכול להיות יותר גרוע.
אם עולמנו הוא הטוב שבעולמות – האם קיימים אנשים רעים?
לא אחת פגש יעקב אנשים שניכר עליהם כי אינם מאמינים שיש אנשים רעים, ואחרים שניכר עליהם שהם אינם מאמינים שיש אנשים טובים…
איתַי ממחלקת האשראי, הנוהג באדיבות רומנטית בכל עת, אומר שאשתו כל כך טובה, עד שהיא רוצה תמיד לעשות מה שהוא רוצה, אבל הוא רוצה לעשות מה שהיא רוצה, אז מה לעשות? תקוה אומרת, איתַי לא עושה את מה שהוא רוצה; הוא עושה את מה שהוא חושב שהוא צריך לעשות במקום לעשות את מה שהוא רוצה לעשות.
מחשבותַי נשארות בתחום אחר, ואני מהרהר שביציאה הזאת של מציאותנו מן הכוח אל הפועל יש ללמד כי אילולא יכולנו להתמודד עם קיום הרוע, לא היינו מבינים שהעולם טוב.
==
שבוע טוב וד"ש — צדוק
קטע מקסים, מעניין ומעורר מחשבה מתוך הרומן. אף כי אני מכירו וקראתיו לא אחת, אני יוצא נשכר שוב ושוב בקוראי אותו גם הפעם. שבוע טוב, אצלצל מחר, רני.
צדוק
לקראת כל חג עולים הגעגועים ומציפים מזיכרון החג בילדות , וחנוכה הוא חג טוב …להתגעגע אליו. גם אימי עד היום מדליקה באותה חנוכיה לא מלוטשת ולא מהוקצעת …ולא בנרות אלא בשמן ופשתן,
ואני ממש מרגיש כמו הרבה נרות דולקים מחנוכיה אחת
עמיאל הי, תודה ותבורך על השמן והפשתן — אשרינו שזכינו לילדות של חנוכיות ושמן ופשתן ואור המאיר עולם ומלואו. ד"ש ושבוע טוב — צדוק
נפלא!
תודה!
תודה רבה-רבה!
רבקה ירון
(נובמבר 2013, ערב חנוכה אחר שלוש שנים)
רבקה הי,
תודה. וארע שקראת את השיר לאחר שלוש שנים…
שבת שלום — צדוק