בננות - בלוגים / / יְרוּשָה
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

יְרוּשָה

 

 

 

 

אֶפְשָר לְסָרֵב לִיְרוּשָה,

לא לַחֲתוֹם בְּדָם

על נִשְמַת אֲבִי

בְּנִשְמַתִּי

שהִתְּנַתְּקָה
לְנַקוֹתָּהּ.

גַּם בַּעֲבוּר מִילְיוֹן טוֹבוֹת

הֲנָעָה לא לְהִתְפּתוֹת לְרֶשֶת

מוֹתוֹ, לַרֶשֶת מוֹרַשְתּוֹ

עַד לַמְחִילָה האַחֲרוֹנָה

בְּמִנְהֶרֶת יָמַי.

אוּלַי שָם תִּימָצֵא כַּפָּרָה

לִכְפִירָתּי בְּעִיקָר   

מְחִילָתּוֹ על שֶהָיָה

בִּי מִמֶּנּוּ

וַהָלְאָה

כִּיְרוּשָה יְחִידָה.

 

 

 

 

 

16 תגובות

  1. שורש יהודה

    איפוא המשוב והדיאלוג והתקשרות שטענת שזו מטרת כתיבתך?

    • תראה לאן הגענו שורש יקר. אתה המגיב היחיד, אבל לשמחתי אתה לא יורד עלי. או שבינתיים לא. אז זו נחמה אחת הבוקר הזה. וכל השאר הוא שיעור שאף אותו אתה כשליח אל לימדת אותי. לעמול על שירי להיות שלמה איתו בלי שום קשר לשום תגובה. מה דעתך עלי? מכל מלמדי השכלתי? אם כן, זה חשוב בשבילי מכל דבר שיר.

      • שורש יהודה

        ברם, לימוד מביא לידי קבעון, מעצור, ויוצר בלומד דפובי מחשבה והתנהגות אוטומטיים. לכן יש לשים סייג ללימוד,
        והסייג הוא הטלת ספק ופקפוק, גם בברור ובמובן מאליו.

        • אף פעם לא ניסחתי זאת לעצמי כך. הכוונה ללימוד מבית הספר שנקרא בני אנוש בשגרת החולין. אבל יש טעם בדבריך שהופנמו לאלתר בלשון הפרטית שלי – עלי ללמוד להטיל ספק בכל לימוד בכל תחום ועניין. תודה שורש על הדיאלוג… בלי זה אני במדבר.

  2. היי ענת בקר טוב
    יקרה
    בעל כרחנו ירשנו מאבותינו, אבל לא על הכל נחתום בדם לבד ממה שירשנו באופן טבעי גנטי שאינו תלוי בנו. כאב הירושה הוא כאב גדול מנשוא ומעורב בו קומפלקס של רגשות: אשמה , קרבה וריחוק ,כפירה ומחילה. יפה שיחקת במילים המעניקים לנושא זה את ריבוי משמעויותיו:
    טובות הנעה- טובות הנאה
    התנתקות-התנקות

    • אנצל את תגובתך מחממת הלב, חנה, פשוט כך, כדי לספר סיפור קטן שמלווה אותי עשור בדיוק ושחיכה בי עשור עד לכתיבת השיר. כשאבי נפטר כתבתי מחזור שירים בשלושים הימים הראשונים. תיקון אב קוראים למחזור. שירים קשים. שלחתי את הספר לפרופסור מאיר שטרנברג המרצה הנפלא שהעניק לי את המפתח לאהבת ולהבנת הסיפור המקראי. בשיחה איתו לאחר שקרא בספר, הוא התייחס לשיר שכתבתי מה אבי הוריש לי במותו – לא מי יודע מה דברים משמחים. ואז פרופ' שטרנברג הזכיר מקור יהודי שאני לא זוכרת מהו, שלפיו אדם יכול ורשאי לסרב לקבל ירושה. הכוונה לירושה בדין – כמו דירה אפילו. צריך הרבה אומץ כדי לדחות ירושה מכל סוג. הרבה אומת והרבה כוחות פנימיים.

  3. אני אוהב את השיר. לשירים על הורינו יש מהות מיוחדת – אם יעמוד לי כוחי אולי אכתוב מסה על כך.
    יש בשיר דילמה מחבטת נפש – מה ניקח מאבינו מרצון והיינו רוצים להעביר לילדינו, ולמה נתנגד לקבל ולהעביר אף שהוא בגנים שלנו.
    ד"ש וברכות — צדוק

  4. אפשר לסרב, ענתי? זה ניסיון אמיץ לסרב, אבל כנראה שאי אפשר. גם השיר אמיץ.

  5. התרגשתי מהשיר.
    סרקסטי בעדינות של רוקמת תחרה.

    מומלץ אצלי ב "שירה".

    אסתי.

    • איזו מתנה על הבוקר, אסתי. תודה. ומתנתך יקרה לי במיוחד על שום העלאת זכרו של אחד הסרטים הכי הכי אהובים עלי – ועוד בהקשר אלי?! הדמיון הכי בולט לעיני שמצאתי עד היום בין הרוקמת המופנמת הפיוטית שבסרט הנפלא הזה לביני היא… ששתינו ג'ינג'יות. כלומר עם נמשים. שנה טובה, אסתי. ושוב תבורכי. אישית ממני. ענת

      • ענת יקרה, השיר גם במומלצי החודש שלי.

        חג שמח מאסתי.

        • שוב שימחת אותי מאוד, אסתי. ידיעת שמך הפרטי בלבד איכשהו יוצרת בי חסר/סקרנות. גם לאמי קוראים אסתי. לא בטוחה שהיא היתה ממליצה על השיר הזה כאהוב עליה. יותר נכון – היא היתה מרגישה קושי רב עם תוכנו. אם תרצי לגלות לי עוד על עצמך, תוכלי במייל פרטי.

          • ענת, ברצון.
            אני במקצועי מנהלת פתוח עסקי תחום רפואת אורולוגיה.
            בלוגרית יזמית של המגה בלוג הנוכחי.
            משוררת בשעות הפנאי, כאן
            http://aschily25.blogspot.com/

            ולעונג לי להמליץ על השירה שלך.
            חג שמח יקירתי.

          • http://aschily25.blogspot.com/2010/08/blog-post_20.html

            אהבתי מאוד מאוד את זה. כלומר, במיוחד. העולם התת קרקעי הזה – כלומר אוקיינוס הבלוגים מדהים אותי. עולם בתוך עולם. בשבילי רק המטע קיים… שמחה להכירך, וכנראה שאנחנו שכנות על קרקע המציאות. את בריינס (?) אני עשר דקות ממך ברגל.

          • לא ענת, אני מנתניה. עובדת ברמת החייל :))
            אם הייתי לידך כבר היינו נפגשות מתישהו.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט