שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
דבר המשורר לא פתר
דברים פשוטים מסתבכים
והולכים, כדבר המשורר
שלא פתר ולא התיר דבר,
כי שיר אינו מרפא או מרפה
געגוע אל מי שלא יגיע
להתיר באחת שמחתי
במלואי ובשתיקתי.
*
מיתר געגוע פקע. ממילא צליליו
צרמו אוזן-לב. שני קצוות נפרדים
מחברים דממה. לא מות המוזיקה,
כי אם הרמוניה מנשימה
שורת תווים שלמה
הודות לכל אשר חסר בה.
הזדהיתי מאוד עם החלק הראשון וגם נהניתי מההדהוד של "מסתבך והולך" בקולו של מתי כספי. לגבי החלק השני – מחכה עוד להגיע למעלה הזו. ובכל מקרה שיר עמוק וכתוב נפלא. האם תרשי לי להביאו בבלוג האחר שלי, בישראבלוג? אני מפרסמת שם לעתים שירים שאני אוהבת.
(הנה לינק לבלוג http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=168381)
ושוב אני לומר שצמד שורות הסיום בכל אחד מהחלקים הוא נפלא.
"להתיר באחת שמחתי
במלואי ובשתיקתי."
בדיוק ככה זה.
אשמח, לי, לכל גשר שתבקשי לבנות לשירי, כי גם כשהם כתובים בגוף ראשון – תכליתם לגעת באחר. לא רק על עצמי לספר ידעתי… והאלוזיה בשיר מקורה במילותיו של נתן זך הפשוטות והכה מדויקות וחובקות כול, שמתי כספי אכן הלחינם בלחן נפלא משלו. כוחות שלובים. ועכשיו את ואני. תודה.
"ועכשיו את ואני"… אני במקרה זה רק מוסיפה פרפר מרהיב לאוסף שלי, לא מצטרפת למעשה היצירה, אבל גם זה מצוין.
עוד מעט יהיה באותו לינק שהבאתי. תודה! {}
לי, תוכלי לשלוח לי את כתובת האתר לכתובת המייל שלי כלימק זמין, כי האופן שבו הוא כתוב בפוסט לא מאפשר שימוש קל… ושוב תודה ותבואי על הברכה.
שלחתי לך עכשיו, אני מקווה שהגיע.
ענת שלום, שמעתי את שירך בבימת שיר, השיר על הקולנוע, ומאוד נהניתי. היה בו משהו על זמני שתמיד יכול להתרחש, בכל מקום ובכל זמן. כל הכבוד. חזקי ואמצי והמשיכי.
אין, אין כמו תגובה מחזקת רוח ולב. שתינו יודעות זאת, חגית. להגיב – לשבח וגם לבקר. העיקר ההדהוד האנושי. תודותי.
אהבתי מאד את הראשון. הפיסוק החלקי מרחיב את המשמעויות, ובלי שום קשר לקח אותי לשתיקה הולכת ונמשכת של משורר, שהיה עבורי סיפור מכונן.
אחד הסיפורים המכוננים גם שלי…
שירה אכן לא פותרת בעיות,היא רק נכתבת מתוך כאב ומשאירה אותו כמו שהוא. שיר טוב.
אטולי באמת נמתח עוד קצת את מה שמיקדת עליו את הפוקוס, ונשוב ונשאל האומנם כתיבת שירה היא תרפיה? לתחושתי היא יותר מיפוי ומצפן ואפילו נבואת הלב…