בננות - בלוגים / / עונג שבת לימי חולין – שירי אהבה ומריבה
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

עונג שבת לימי חולין – שירי אהבה ומריבה

 

 

 

אין אדם בעולם שאינו נוקט במילה אהבה. אין אדם בעולם שיודע מהי, למה היא מכוונת, למה היא מתכוונת. אהבה היא מילה אוקיינית. בלעדיה אי אפשר. מי שחווה מגע אדוותיו הקלות של האוקיינוס הזה, משמע שנגע להרף זמן בשערי גן העדן עלי אדמות.

 "אם לא אהבת, כאילו לא חיית ולא נשמת", כותב ולדימיר ויסוצקי בשירו "בלדה על אהבה". אלמלא אהבנו, לא היינו חיים ונושמים במלוא ראותנו ולו לרגעים. כאשר זה כך, נדמה כי אין קל מלהיות בעמקי האוקיינוס של נשמותינו. ואם אכן זה קל כל כך, נשאל את עצמנו למה איננו יכולים להישאר במעמקים הקסומים הרבה יותר זמן מכפי שהיננו.

 לי אין תשובה. אולי משום כך אני כותבת שירים – כמזור וכנחמה, כדי שאוכל להוסיף ולבקש אחר רגעי החסד.

 

 

שירי אהבה ומריבה

 

 

שיר הסירים

 

שנים חיפשתי מכסים לסירי תבשילים

אנינים, ולא נמצאו להצפנת אדים

שהעלו בינינו אובך.

עד שוויתרת. עד שהתעקשתי

להבחין מבעד להבל המילים,

כי כל מכסה יתאים

לו רק נדע להיכבות בזמן

ולשמר טעמים.

 

 

 

כושר בשניים

 

.א.

 

לחזק שרירי התחברות רפויים,

להגמיש תנועות עד לתאוצה

לא מיוזעת, לא מַלאָה כשהיתה

כאשר חזרנו אל חדרים ריקים

זמן רב מכדי שנוכל באחת

להיות אחד.

 

ב.

 

הרימי ראש. הינשאי. עמדי

על בהונות. הגיעי לשיא גובהך

ואל תתירי להשׁיח קומתך,

להנחית על ארבע,

על בטן או על גב

בשיעור אהבים

שאינו מחזק שרירים

באהבת עצמךְ זקופת גו. 

 

 

אהבה בארון זכוכית

 

הנחנו את המילה אהבה בְּארון

עם דלתות זכוכית, שייפתחו

רק במועד ובחג.

אז נמזוג לאט, נמתיק לפי הטעם,

נאחז בקצות אצבעות ונלגום

בקצה הלשון מחשש כוויה.

 

 

 

לילה במדבר

 

כשהרחקתָּ, הגלית לַקרה

ללא שמיכה מגנה

מהפרת שבועתךָ

שלא תנעל עוד

את הארץ לעוד

לילה בַּמדבר.

 

 

מיום בהיר לכפור

 

אני עיוורת בְּעין רוחך שהפכה

יום בהיר לכפור. חילוף מהיר

מן האור נשא אל חשכת הנפש

הסומאת לחזות איך עונות

יוכלו שוב להתהפך ולהשכיח

את שהסופה הרסה.

 

 

אוקיינוס שהיה ביצה

 

לו רק ידענו לְדבֵּר בְּיד ועין,

בשפתיים, כאילמים היינו ניצולים

בְּאוקיינוס שהיה בִּיצה מטביעה

קריאה להושיע בְּאֵין יד ועין

שתבחין בשפתותינו

ההולכות ונעלמות.

 

 

אתה בפנים, אני בחוץ

 

כשאתה מגיף תריסים, אנחנו בְּחושך

אחר משהיינו. אתה בִּפנים. אני בחוץ.

חוששת להקיש. אסורה להיכנס.

מתפללת לָאור שיזרח על יד

לבך אשר תוּשט אל המגוף,

לפעור חרך להיותי

עצומת עיניים בחיקך. 

 

 

 

מלחמה ושלום

 

האוויר התמעט. עירום נהיה פלדה

מכודנת. לא יכולנו לחדור,

לפלוש ולכבוש כאויבים

משני צדי מיטה שהתפרקה

בשלום קר,

ללא קו הפרדה.

 

 

עוף דורס

 

הבטחת להיות, לא לחדול

לְקרב קליפת אישה בוקעת

ומתה בן יום שהיה לֵיל

ציפייה לשחרית

בלי שמילאתָ בשר ונשמה

את הבטחתך לא לשוב עוד

אל העוף הדורס שבךַ.

 

 

בניינים, בנאים ודיירים

 

היינו בניינים ישנים, ובנאים ודיירים.

שברנו קירות להרחבת חללים וחלונות

להביט במועדים נעימים ולהושיט ידיים

כשהיינו קלים. גם הגפנו והרחקנו

רחובות רבים.

רק לגור בבניין אחד לא ידענו

כשניים נפרדים.

 

 

 

 

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט