שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
מנעורי עמדתי על הצורך העמוק שבי להעביר מסרים, שעיקרם בנפש האדם. הנפש נתפסה על ידי במלוא חושי כבר אז כאיבר החשוב ביותר לנזר הבריאה. נהייתי עוד מאז – קודם כול בעיני עצמי – לחוקרת. חוקרת נפש האדם. מנתחת ובודקת ובוחנת ומסיקה מסקנות. ממש מעבדה חיה על שתיים. העכבר הראשי במעבדה הייתי אני וכן גם סביבתי האנושית הקרובה. אך די מהר נקבעה בי הנחת יסוד – נפשות כל בני האדם דומות מאוד זו לזו. לכן בכלל אפשרית קומוניקציה בינאישית. ההבדלים בין נפש לנפש עיקרם ביחס הכמותי המשתנה של החומרים. "רק על עצמי לספר ידעתי", אבל תפיסת "העצמי" שלי והפצת ממצאיה הונעה תמיד מסלקציה קפדנית. החומרים הנבחרים להפצה היו תמיד אלו שחשתי בעליל ומתוך התבוננות סביבתית עמוקה כי הם משותפים לי ולרבים אחרים מבני התמותה.
מעשה היצירה – הן בפיוט והן בפרוזה – הדחף לעשותו נולד ונועד בעיקר להעניק מסגרת להכלת ממצאַי על אודות הנפש כאיבר שוקק, דינמי ביותר. הכרת ייעודי בהיותי ערוץ, צינור מוליך מסרי נפש אנושית, הגיעה למיצוי ראשוני מוגדר וממומש כשכתבתי במהלך חודש אחד את ספר שירי "עובדת אלילים". וכראיה אולטימטיבית להיותי עכבר מעבדה של ממש, כנאמר: הניתוח הצליח והחולה בר מינן. אותו ספר שם קץ לנישואין לא רעים בכלל – לכאורה!
כמשוררת וסופרת, המסורה ומתמסרת לייעודה הפנימי כמעבירת מסרים, השתוקקתי מאז "עובדת אלילים" ועד "יומנה של אישה מודרנית" להתראיין ל… עיתון נשים. כן כן. היצירה מעצם טבעה מחייבת לנפות ולהתאים את מסקנות העכברה לערכי אסתטיקה די תובעניים. ומכאן שלא מעט ממצאי מחקר נותרו על שולחנות העריכה ומחוץ לספרי.
רגע לפני הופעת "יומנה של אישה מודרנית", שהוא בשבילי מעין "דוקטורט" המסכם שנות מחקר לא מעטות, לא קלות, לא פשוטות לחצייה אך בהחלט מרתקות, התקיימה ישיבת מערכת מטעם ההוצאה. ושם הכרזתי בקול גדול – אני חייבת ולו הפעם להתראיין ל"לאישה" או ל"את", ובכך להגשים חלום ויעד.
את עיתון "לאישה" לא קראתי מאז היותי נערה בבית אמי. נדמה לי שבחדרי המתנה של רופאים מעדיפים את עיתון "את". עכשיו אני בטוחה שאפתיע רבים מקוראי פוסט זה – הידעתם שבעיתון "לאישה" יש מוסף ספרותי, שאפילו מעורר עניין רב בקרב הקוראות?!( לא פחות אם לא יותר ממיטב מדורי הספרות הקיימים היום, כך נלחש לי).
לפני שבועיים זכיתי להתראיין על ידי דפנה לוי, שוחרת ספרות וספר. אפילו צלם ומאפרת שיגרו לביתי. כדי שתדמיתי תותאם ותתאים לרוח העיתון. נו אז שיחקתי אותה, ושיחקתי כאילו אני אישה-אישה. הרשיתי שיאפרו אותי, יהפכו קצת את הסלון כדי להעמיד פרוז'קטור עם מטרייה, התנצלתי על שלא התלבשתי כראוי לדוגמנית-סופרת. ורק העזתי להשתכלל עם עצמי בנועזותי המתעצמת לבקרים והפצרתי בצלם ובעורכת המדור הספרותי שיתירו לי לחזות בשלל תצלומי ולבחור מביניהם – כי מהו ראיון לעומת תצלום אחד שעלול להפיל אישה לדיכאון…
אז ביום שני הקרוב, 23 בינואר 2012, יתגשם לי חלום ותיק. אין לי ספק שבתמונת שער "לאישה" לא אופיע. יש גבול למעמד הסופרת, אבל במדור הספרות יפורסמו ממצאי המעבדה של האישה המודרנית דפנה לוי, שהראיון איתה היה עד מהרה לשיח נשים מרתק שהמשותף והמשתף בו עלה מאוד על השוני ועל הגדרת התפקידים מראיינת-מרואיינת.
בוקר טוב ענת
מחכה לקרא את הראיון. אני מקווה שלא אצטרך ללכת בשביל זה לרופא שיניים. אנא הביאי לכאן אותו.
בהצלחה
גיורא
הי ענתי,
לא כל כך הבנתי אם את מדברת ספרותית או בשפה של פיזיקה או אפילו אלכימיה.
זה היה בצחוק, כי לא מזמן בדקתי מהו המושג של מהירות האור.
אבל כבר כתבתי לך את תחושותיי, שהרגשתי שהנושא הוא די חם.
אבל אני בשורה לך מביאה.
כמי שכותבת ומגיבה וברקע מעושרות, תכנית הריאליטי,
בזה הרגע הצטרפת מבחינתי למעושרות. צריך שם גם מישהי שתהיה מעושרת בנפש. יש שם מישהי שהראתה שהיו לה שערים בלאישה.
אז אין לך שער, אבל תבונה בקודקוד יש גם יש.
חוה
אז ככה, חוה, מבחינתי ועל פי ממצאי כל צחוק מבליע טענה רצינית. ומבחינתי, "עלית עלי". האינטואיציה שלי גילתה לי זה מכבר שאין מרחק רב בין פיזיקאי, אלכימאי וחוקר נפש האדם. ההבדל העיקרי הוא בשפת המחקר ובתנאי המעבדה. הנפש היא המיקרו של המקרו. הנפש היא אספקלריה של חוקי התנועה ביקום. לא פחות. אולי משום כך ורק הודות לגדולה זו של הבורא אנחנו רשאים להתהדר בתואר נזר הבריאה. רשאים, ובלבד שנכיר בנזר-נפש. פיזיקאי שמתעלם מנפשו ומעולם האינטואיציות שלו שאינן רק במוח – לעולם לא ימריא. כך לתחושתי. ובאשר ל"שנות אור". אין לי מושג מה זה בדיוק על פי הפיזקאי, אבל אצחיק אותך אני במשהו שקשור במושג הנשגב הזה. בימי חלדי איכשהו מצאתי עצמי בתקופות מסוימות מחליפה כבמשחק כיסאות מוזיקליים שלל פסיכולוגים. עד שמאסתי בכולם וגם על הסיבות לכך אולי אכתוב פעם פוסט ממצאי. הכרזתי על עצמי כעל דוגמנית-על לכישלון הפסיכולוגים והמצאתי לעצמי שיטת ריפוי שאולי יום אחד אפרסמה. מוצלחת ביותר אבל מיועדת לנועזים בלבד. בקיצור, כל פסיכולוג שאותו פיטרתי בנימוס ובלחיצת יד (ראשונה. פסיכולוגים אל להם לגעת במטופל אלא בעת פרידה), טען רגע לפני שנפרדו דרכנו שבזכותו עברתי עם עצמי מרחק שנות אור. אז איך זה ששנים נשארתי בחושך, וגם בגרעון כיס לא קטן?
כידוע, המרואיין אינו רשאי לראות את בבואתו אלא ביום פרסומה ברבים. אז כולי תפילה חרישית לדפנה לוי שדברי לא הוצאו מהקשרם וכו וכו. קודם כול אלך למכולת, אפתח בזהירות את העיתון ואם ארגיש שאני לא בדיכאון אבדוק האם יש לינק לכתבה או שדפנה לוי תפרסם אותו בבלוג הפרטי שלה ומשם אגלה את הלינק לכאן. אגב אני בחברת מרואינות לאישה לא רעה. לפני רואינה הסופרת מרגרט אטווד. בקיצור, אעשה הכול למענך בכלל ובפרט למנוע טיפול חירום בדוי בשיניך.
ענתי יקרה
כל כך יפה הגדרת עצמך וכל כך מדוייק.למן היום שקראתי בספרך הראשון הבחנתי בכך שאת עכברת מחקר, מעבדה חיה על שניים. המשיכי לחקור ולהזין אותנו בממצאייך
שלך
עפרה
לך ולי עופרה יש מעבדה משותפת מאוד מוזרה/מפליאה, רק שנדמה לי זה מכבר שאת עכברה הרבה יותר משוכללת ממני, בעלת קפיץ דרוך יותר להתרוצצות ראויה במבוך.
היי ענת
אנסה שוב לאחר שהתאיידה תגובתי
אהבתי את דבריך על היוצר כצנור לנפש ואני מוסיפה לנשמה
בתי מנויה על העיתון אחרוג ממנהגי הפעם ואעלעל בו אחפש את הראיון
אני מאמינה שהוא טוב
בקר נפלא
כשלמדתי אי פעם פילוסופיה ביקשו להשית על המעבדה הפרטית שלי את ההבחנה האריסטוטלית בין נפש צמחית לנפש בהמית וכו' ולאחר מכן במעט שיעורי הקבלה למדתי שיש לנו גם נשמה שהיא לא בדיוק מה שאני מכנה נפש, אך ככלות הכול המעבדה הפרטית שלי החליטה לא להסתבך בהגדרות שמפריעות לה פשוט לזרום חופשי חופשי… באשר ללאישה הביתי שלכן, אשמח אם תקראי ותתרשמי. אגב, האמת היא שרק עכשיו מתברר לי שהעיתון הכה ותיק הזה עדיין פופולרי.
העיתון ממש לא משהו לא קוראת בו
אבל הטור של דפנה שווה ועוד איך
היי ענת
כך צריך ךהיות, בכל העיתונים כמה שיותר
ויותר להינות מזה!!!!!!
להתראות טובה
האמת, טובה, בהחלט יש בכך הנאה שמשחררת אנרגיות שנשארו כלואות עם צאת הספר. ובניגוד לאדם עם במה כמוך, לסופר ההתראיינות היא הבמה הכמעט יחידה שבה הוא יכול איכשהו להתרשם איך נתפס ספרו בעיני הקורא/המראיין.
יהיה סבבה ענת \ מקווה שבמקרה הזה אלף מילים תהיינה שוות כמו תמונה אחת וכולן יהיו מצוינות 🙂
וכל הכבוד לדפנה לוי שמגניבה בין הצלוליטיס והתחבושות ההגיניות שאין לנו ספק שהם חשובים ביותר גם עוד משהו
בהצלחה !
ידעתי עד אלייך רק שדפנה לוי ראיינה את הסופרת אטווד הנפלאה. נו, כולנו צריכים להתפרנס מכל מיני חומרים.
איזה יופי. ואני ממש סומכת על דפנה לוי שלא תוציא דברים מהקשרם כך שנראה לי שאת יכולה להיות רגועה.
האמת קרה דבר מוזר. יומיים לפני שדפנה לוי טלפנה אלי טלפנה חברתי הלנה טלמור בננית לשעבר והפצירה בי לבקש מהיחצנית שתפנה לדפנה לוי מלאישה. ואז קרה איזשהו נס, כרגיל לפעמים במחוזות מעבדתי, ועוד לפני שהיחצנית עשתה מהלך פנו אליה מלאישה ושיגרו את דפנה לוי, שאכן שידרה אמינות/מהימנות עד כדי כך שלא הרגשתי לנכון ללחוץ עליה יתר המידה להראות לי את הראיון לפני הפרסום (ולטובתה כמובן).
היי ענתי, זה נפלא ממש! ואני חושבת שאצלי, זה היה הריאיון עם הכי הרבה אימפקט. המון המון נשים קוראות לאישה, וגם גברים! דפנה לוי רגישה ומאד מיוחדת, וכמו רקפת, אני בטוחה שלא תוציא דברים מהקשרם.
יופי, בטוח אפגוש בריאיון. אני באמת צריכה להסתפר:)))
ואגב, כל האייטמים נשלחים ליחצנית, בפורמט שקל להעלות לאינטרנט. אפשר לבקש. זה בדיוק קליק על המחשב.
את ממש בור סוד של מידע חיוני. אמשיך לפעול ברוחך שמתחת לשערך שלפני/אחרי התספורת.