שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
בתי תמר הלומדת בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין שלחה לי זה עתה את הלינק המצ"ב. לא יכולתי להתאפק מהדחף לשתף. ובאופן חריג (בחסות קדושת השבת שבפתח) אני מעלה שני פוסטים ביום ועם תפילה אחת: יום אחד אולי נצליח סופסוף להצמיח כנפיים מרשימות על-באמת.
שבת שלום, ובמהלכה שווה ללחוץ על הלינק – לראות ולהאזין!
איזה יופי, מלא חיים ותקוה.
בתך משתתפת? אם כן מי זו מבין הבנות המקסימות, אחת אחת?
כיוון שלמזלי בתי לא חברת בננות (אחרת היא היתה כועסת עלי על שאני "משתמשת" בה כדי להתגאות), אסגיר כי תמר היא זו שעומדת מאחורי המורה הזמרת הסולנית המכונה "המכשפה של הגוספל". תמר היא עם הסרט האדום בראשה והגרביונים השחורים. והאמת, המניע העיקרי לפרסום השיר היה פעולת נגד כנגד הדרת זמרת הנשים החוגגת באולמנו ובמקביל הדרת האתיופים. יש בחברתנו הסגולית הרבה הרבה יסודות רקובים שמתגלים לבקרים. וכל דרך לפרוש כנפיים מעליהם הכרח לה שתתקיים.
הסולנית אינה אתיופית, כי אם נמנית עם הכושים העבריים, שאף הם עברו חבלי קליטה לא קלים – אך למזלם לא התייאשו מאיתנו והם עדיין שרים במלוא גרונם הנפלא. לפעמים טוב שהקולות המצווחים בעד הגזע היהודי הטהור נמצאים מובסים.
בתך מקסימה ואם אני מבחינה נכון, דומה לך מאד.
אני עושה "לייק". והאמת, לכך כנראה התכוון הגרוש שלי כשאמר – נתתי לך את מיטב הגנים. כלומר, הוא השביח את הזן. אבולוציה במיטבה – גם הצעירה מבכורתי לא קוטלת קנים, רק גברברים.
נפלא ועמורר השראה!! וביתך מקסימה
הכוונה מעורר השראה כמובן, והזמרת הבלתי צפויה, חלוקת ההברות ההדגשים האחרים והמקהלה מלאת הקסם, הכל מושלם, אני שולחת לכל החברים שלי!
מקסים ביותר
ומי מהם ביתך? יש לי ניחוש מענין אם קלעתי
שבוע טוב
עכשיו קראתי גם את תגובתך ובאמת היא היתה הניחוש שלי
מקסימה מאוד, יפהפיה
דומה לך
איזה ביצוע יפה. עלה לי כזה חיוך על הפנים! תודה!
העליתן חיוך (בעצם כמה חיוכים) על פני – גם כמי שתמיד שמחה לשתף באהבות/התלהבויות אמנותיות מעין אלה וגם כאמא פולנייה למהדרין.
הקשבתי לראיון, זו לי הפעם השניה לנסות להלביש קול על דמות משתקפת מתמונה, ושוב (על אף השמיעה הטובה שנחנתי בה) טעיתי, דמיינתי קול אחר לחלוטין, אך הרוך היה שם, בזאת אין ספק.
בצאת ספרי הראשון לאור רואיינתי ע"י רונה גרשון – בחורה מקסימה לכל הדעות, ובכל זאת קולי איים לנטוש את החדר האטום של רשות השידור.
נוסטלגיה.
היי בטוב יקירה.
לאה
מניסיוני, לטוב או לרע המציאות עולה על כל תמונה ובטח כשהיא בגודל בול. הסקרנות למפגש שמעבר לתמונת הבול קיימת אף היא ובמלוא העוז רגע לפני המפגש החי. ובאשר לאיום נטישת הקול, וגם זאת מניסיוני, כל המרבה להתמודד עם הלם-מיקרופון הרי זה משובח כתרופת פלא דמוית תרגילי התעמלות. הנוסטלגיה שלי בעניין אין בה אלא כדי לרגש אותי בזמן הווה – עד כמה השתפר מצבי הנפשי כשאומרים לי – דברי, מקליטים. ותודה גדולה על האזנה (מעניין לאיזה קול ציפית)