לתפוס את החלום לפני התערבותו של השכל

סקירת הרצאה על החלימה אצל אוגדן

מאת דנה לובינסקי

סקירת הרצאתה של ענת פרי "על חלימה חמלה והחלמה – מרחב החלימה כמצע לטרנספורמציה", שניתנה בתל אביב ב-24.11.2011 במסגרת הרצאות ימי חמישי של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית.

נראה כי מאז פרסם פרויד את ספרו "פירוש החלום" בשנת 1900, ובכך סימן את יריית הפתיחה המשמעותית של הפסיכואנליזה, לא ירד החלום מסדר יומה של התיאוריה והפרקטיקה הפסיכואנליטית. למעשה, לא ניתן להגזים במעמד המרכזי שניתן לחלום במסגרת החשיבה הפסיכואנליטית, הן ככלי להתוודעות אל עולם הלא מודע והפנטזיה, והן כאפיק להתחקות אחר המנגנונים העומדים בבסיס תהליכים מנטאליים ואופן פעולתה של הנפש.

ובכל זאת, על אף מפלי הדיו והררי הנייר שעברו תחת ידיהם המזיעות ומוחותיהם הקודחים של תיאורטיקנים מכל הזרמים, נראה כי החלום עומד בחמקמקותו, וכי שאלות היסוד הבסיסיות לגביו עדיין עומדות בעינן: מהן הפונקציות הנפשיות המרכזיות שממלאת החלימה? מה טיב היחס בין התודעה החולמת לתודעה הערה? האם "החלומות שווא ידברו", או שמא הם תוצר של מערך הסמלה מורכב אך שיטתי שניתן במאמץ לרדת לפשרו?

ייתכן כי דווקא איכות חידתית זו של החלום, והעובדה כי ככל שננסה לא נוכל להכפיף את הגיון החלום לחשיבה הרציונאלית היומיומית, היא שאחראית לפליאה המתמדת שמעורר בנו החלום, ולעובדה כי בתום 100 שנות פסיכואנליזה, לא נס לחו כמרחב למשחק, לפירוש ולחשיבה תיאורטית.

*

להמשך הסקירה מוזמנים להכנס לאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2706