מתוך אתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?t=0&id=2690

להמשיך ולשאול

על יום עיון למטפלים בלהט"ב

מאת דנה לובינסקי

סקירה והרהורים בעקבות יום העיון של מרכז חוש"ן, בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב וארגון "פסיכלוגיי", שנערך תחת הכותרת "בין נטייה (מינית) להטיה (מקצועית) – סוגיות בעבודה טיפולית עם להט"ב (לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסנגד'נדרים): והשנה 'לדבר (חד) מיניות'". הכנס נערך בתל אביב ב-27.10.2011.

מישל פוקו, הפילוסוף הצרפתי החשוב בן המאה ה-20, היה מן ההוגים הראשונים שהצביע על המורכבות והבעייתיות הטמונות בדיבור על מיניות ובתיאורטיזציה שלה. כהומוסקסואל מוצהר, וכמי שהתנסה בפרקטיקות מיניות אחרות, פוקו הבין וחווה על בשרו את הבעייתיות הטמונה בחשיבה המודרנית על מיניות, ובפרט בקשר הגורדי שבין פרקטיקה מינית – למשל, יחסי מין בין גברים, לבין קטגוריית זהות, למשל, הומוסקסואליות. בספרו המונומנטלי "תולדות המיניות – הרצון לדעת", ניסה פוקו )1996 [1976]) להצביע על הפוטנציאל הדכאני הטמון בהבניית זהותם של אינדיבידואלים על בסיס העדפותיהם המיניות. בין היתר, הוא עשה זאת דרך ניתוח והשוואה היסטורית של מעמדן של פרקטיקות מיניות שונות במערכות השיח של חברות בעידנים שונים. כך למשל, הוא הראה כי בעוד במאות ה-19 וה-20 הפרקטיקה של יחסי מין בין גברים נתפסה כמעידה על קטגוריית זהות ספציפית שממנה נגזרות איכויות נפשיות ואישיותיות, בימי יוון העתיקה היא נתפסה כפרקטיקה נורמטיבית, שאינה בלעדית לקטגוריית זהות מסוימת, ואשר מתרחשת בקונטקסט חברתי ספציפי. באופן זה ערער פוקו על ההיאחזות הנוקשה והדטרמיניסטית בקִטלוגים ובקטגוריות המיניות המוכרות לנו, והדגים את האופי הקונטינגנטי של תפיסתנו את המיניות ואת הטענה שאין קשר הכרחי בין פרקטיקה מינית להגדרת זהות.

יתרה מזו: פוקו הראה כיצד דווקא הדיבור החופשי לכאורה על מיניות – שהתאפשר הודות לנאורות, ובמידה רבה הודות למעמד המרכזי שהעניק פרויד למיניות בתיאוריית ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית שלו – מייצר באופן פרדוקסאלי סוג חדש של דיכוי מיני. פוקו, שהרבה לכתוב באופן ביקורתי על השיח הרפואי והפסיכולוגי של העידן המודרני, הצביע על אחד ממקורות הדיכוי בשכלול היכולת לקטלג פרקטיקות מיניות כסוטות או נורמטיביות, כמותרות או אסורות, באופן שממשטר את הפרט ומוביל אותו למיון ולאבחון-עצמי על בסיס הציר הרפואי; זאת בניגוד לעידנים אחרים, שבהם המיניות הייתה לטענתו פרוצה פחות לשיח רפואי כזה.

להמשך הסקירה של הכנס בפסיכולוגיה העברית: מוזמנים להיכנס ל: 

http://www.hebpsy.net/articles.asp?t=0&id=2690