שירתה של לאה שריקי-פיצ'חדזה היא שירת האישה: באירוטיקה בזוגיות ובהורות. שיריה נוגעים בזוגיות, זו שאבדה ואיננה אך נותר בה משהו. מוטיב חוזר הוא השיבה לבית, הבית האיתן הניצב שם ומחכה. השיר "היופי בקע בנדיבות" דיבר אלי במיוחד כיוון שאני ילידת אשדוד.
היופי בקע בנדיבות
(מוקדש באהבה לדיונות של אשדוד)
היפי בקע בנדיבות
מאשה שרועה,
נושמת זהב.
אנו בדרכנו, שמחנו כגורים
על חם איבריה הרכים.
והיא
בנעור קל החליקה את עקבותינו
כאלו מעולם לא באנו עליה.
איך את נושמת עכשיו
אשה רכה
מתוך מחוך הבטון?
כשכל המבנים מנחים
כמצבות על לבך
אהוב שלי
אהוב שלי בין טפטופי הענג
ידענו תמיד
לכוכבים אין ענין בנו
זה רק אתה ואני
והקורים ביננו
לזמן מחוגים משלו
וכבר נדמה שנשמטים אנו זה מזה
ואני לא סופרת את כל הימים שלא דברנו
רק את אלה שבהם הבטן קפוצה
אתה אומר שזה שנויי האפן
ולי אין ענין לכסות דבר
והלואי הלואי שכל זה היה רע
(מתוך: למען הדיוק / לאה שריקי-פיצ'חדזה הוצאת: ספרי עתון 77 69 ע"מ)
שירים יפים ורגישים אהבתי במיוחד את הראשון על דיונות אשדוד
ובמיוחד את הבית האחרון בו על העיר הנושמת מתוך הבטון כשאבן על בטנה
תודה שהבאת, גליה
גם אני אהבתי. טוב להכיר משוררים נוספים
ראייה מיוחדת לראות את העיר כאשה שמחוך של בטון חונק אותה
תודה שהבאת גליה
יפה שהבאת גליה, מעניין לקרוא בספר כולו !
לגליה ולכל המגיבים.. 🙂
רוב תודות על ההתייחסות האוהדת… :-))
שמחתי להתארח כאן.
לכל המעוניין בספר עצמו, ניתן לפנות אליי.
ברכות ושמחות לרוב
לאה